חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

לחש

דיבור בחשאי ובלאט, בקול דממה דקה, כדרך המנחשים

אסור להשתמש או להאמין בלחשים, כי לא נחש ביעקב. לפעמים התירו לחש שאין בו מעשה, כדי שלא תטרף דעתו של אדם השרוי בפחד. התירו לחשים בשבת על נחשים ועקרבים, אע"פ שרפואה ממש אסורה במקום שאין סכנה, משום שאין ממש בלחשים (רמב"ם עבודה זרה פי"א, ש"ע או"ח סי' שכ"ח, יו"ד סי', קע"ט).

במקום שהלחש קשור באמונה זרה אסרו חכמים לחשים. מינים והמאמינים בישו השתמשו ברפואת לחשים ע"י אמירת פסוקי תנ"ך (ויק"ר פ"ט, במדבר רבה פ"ט), ובשעת הלחש היו נושפים על החולה או על המכה ויורקים על הארץ, להראות שהם מסירים המחלה או הכאב. היריקה עצמה לא נאסרה, אך אסרו להזכיר שם שמים על היריקה.

במשנה אמרו:
הלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך, אין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין צ').
רב ורבי חנינא אמרו: אפילו פסוק שאין בו שם שמים אסור, אפילו הפסוק "נגע צרעת" או "ויקרא אל משה" (שם ק"א).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מורה הנבוכים - חלק שלישי - פרק לז / רבינו משה בן מימון


מקור הערך: מעובד על פי אוצר דינים ומנהגים לא"י איזנשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
דרכי האמורי


נושאים קרובים באתר דעת
כישוף