חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

חֵלֶב

שומן עבה הנמצא במקומות מוגדרים בגוף הבהמה

תוכן הערך:
חֵלֶב שאסור מדרבנן
ניקור
טעם האיסור


התורה אסרה לאכול חלב בהמה טהורה
(ל"ת סי' קמ"ח פ' צו) שנאמר:
כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו (ויקרא ז' כ"ד).
החֵלֶב האסור בבהמה טהורה מדאורייתא הוא החלב הראוי להקרבה על המזבח, כמו החלב אשר על הקרב וחלב הכליות. והוא תותב קרום ונקלף (ספרי פ"א י"ד), פי' החלב והקרום הפרוס ע"ג הקרב והכליות ואין הבשר חופה אותו, ואינו אדוק בו היטב, כי נפרש מהבשר ע"י קליפה (עי' רמב"ם מאכלות אסורות פ"ז ה', וש"ע יו"ד סי' ס"ד), וקרום שעל דד הטחול בצד הגסה, וחלב שעל ההמסס ובית הכוסות וזהו חלב שעל הקרב.
השומן המעורב עם הבשר בכל חלקי הגוף שנקרא שומן סתם - מותר.

חֵלֶב שאסור מדרבנן
חז"ל אסרו גם החלב הלבן בגוף הבהמה הסמוך לקרב ולכליות,
החֵלֶב שעל הדקין "ריש מעיא באמתא" באורך אמה בשמתחילים לצאת מן הקיבה,
חלב הקיבה
שעל הקשת בצד החיצון ושלצד הפנימי הנקרא יתר.
חלב הנקרא בפי שמואל "תרבא דקליבוסיתא" הוא עצם קטן הנקרא הנקא שבו הירך קבוע וחלב הקליבוסיתא מונח על העצם, ואסור משום חלב הכליות כי שנוגעים זה בזה. הרמב"ם כינהו בשם חלב שבעיקרי הירכים.
חלב הנקרא בפי שמואל "תרבא דתותי מתני" הוא נראה בגובה הכסלים ואח"כ נבלע תחת חתיכת בשר אדום (רש"י), ומונח בין בתרי המתנים.
החֵלֶב שעל שאר הטחול והחוטין שעל דדי הטחול וחמשה חוטין שבעוקץ הוא העצה וקצה השדרה אסורים מפני שיונקים מחלב הכליות.
החלב הדבוק לכרס שתחת הפריסה אסור, ובני ריינוס היו נוהגים במקצתו היתר (יו"ד סי' ס"ד ט' הגה).

ניקור
יש מצריכים לנקר הקרום העליון שעל יתרת הכבד שלצד הכבד משום חלב הקרב שמונח עליו, ויש מחמירים עוד לנקר השומן שתחת הקרום ההוא (ר"ת), והמנהג להסיר גם שני הקרומים לצד פנים הריאה.
אע"פ שרק החלב שעל הכליות אסור, ולא החלב שבתוך הכליות, נוהגים ליטול הלובן שבתוך הכליות, ויש מחמירים גם לחטט אחריו.
גם נוהגים להפריד הבשר הדבק זה על גב זה ולגרור החלב שביניהם, ויש מתירים משום טעם חיפוי הבשר.
האליה מותרת, ובלבד שינקר ממנה מה שלצד פנים, ויהסיר החוטים שיונקים מחלב הכליות (מרדכי והרוקח).

טעם האיסור
רמב"ם נותן טעם לאיסור חֵלֶב, מפני שהוא:
מוליד דם קר ומשחית את הטבע, וראוי לשרפה יותר מן האכילה (מורה ח"ג פמ"ח).
רמב"ן בפירושו עה"ח (ויקרא ג' ט) אומר כי החֵלֶב האסור הוא:
קר ולח וגס וקשה להתבשל באצטומכא וממהר לכלות ויולד לחה לבנה וסותם.
אברבנאל נותן טעם לאיסור חֵלֶב ודם:
כי החֵלֶב מקרר טבע האדם והדם מרתיח הטבע.



מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין


הערות לערך:
שם המעיר: Sassi6
הערה: שומן החלבים, הוא שומן רווי מוקשה, הגורם לטרשת עורקים, כלומר, שקיעה של שומנים רוויים מוקשים בדופן העורק, עד לחסימה בזרימת הדם, וכאשר העורק נחסם באחד מעורקי הלב, ואם החסימה מלאה, אז יקרה התקף לב, ואם החסימה היא באחד מעורקי המוח, אז יקרה אירוע מוחי, שבץ, והש"י יצילנו מהמחלות האלה, ויסייענו על מעשי רצונו, אמן.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן