חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

וידוי

דברים שאומר אדם המתחרט ורוצה לחזור מן החטאים שבידו. כמו כן מתוודה מי שנוטה למות


וידוי הוא הכרת העון ופרסום החטא בפיו.

יהושע אמר לעכן: ותן תודה לו (יהושע ז).
מצוות עשה שהחוטא ישוב מחטאו ויתודה חטאיו לפני השי"ת, שנאמר "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו" (במדבר ה' ז). והחיוב הוא בין בשעת הקרבן בין שלא בשעת הקרבן.

אמרו חז"ל:
בשעה שאמר הקב"ה למשה, "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל" (ויקרא ט"ז כ"א), התחיל משה ואמר "מזמור לתודה" (ירוש' שביעית פרק א).

עיקר הוידוי הוא בפה, להיות מודה בשפתיו על החטא (כריתות י"ב).

כשמתודה בלחש צריך לפרש החטא, ואם מתודה בקול רם אין לו לפרש החטא, זולת אם יש חשד על אחרים כדמוכח מיהודה (סוטה ז'). ואם החטא מפורסם הרשות בידו לפרטו. המתודה ולא חזר מעבירה שבידו כאילו טבל ושרץ בידו (תענית ט"ז).

חסידים ואנשי מעשה היו נוהגים להתודות בכל יום וסימנך ובא השמש וטהר (ספר יראים).

סדר הוידוי
צריך להתודות מעומד בכפיפת ראש כדרך שהוא שוחה באומרו מודים.
עיקר הוידוי הוא אבינו מלכנו חטאנו לפניך, או אשמנו בגדנו וכו' או על חטא שאומרים בתפילות יום כיפור.

המנהג להכות באגרופו על לבו כשמזכיר החטא, והמקור לזה במדרש (קהלת רבה פרק ז) לפסוק טוב ללכת אל בית האבל, א"ר מנא:
והחי יתן אל לבו, אלו הצדיקים שנותנין מיתתן כנגד לבן,
ולמה כותשין על הלב?
מימר דכולא תמן.
וכתב בעל מתנות כהונה, כשאדם מתחרט על עונותיו הוא כותש ומכה על הלב, לומר שהכל בא לו משם, והוא הסיבה הראשונה לכל עון ולכל חטאת, וזהו "והחי יתן אל לבו" (לקוטי הלוי 28 בהערה).

אבל במוצאי שבת, ובכל עת שאין אומרים תחנון, לא יכה באגרופו על לבו כשאומר "סלח לנו אבינו כי חטאנו" בש"ע. כי האמירה לבד הוא נוסח התפילה ורשאי לאומרו, אבל אם מכה באגרופו על לבו נראה להדיא כמתודה ואסור (קונטרס עיון תפילה, טעמי המנהגים ח', דף מ"ו ע"א).

וידוי בערב יום כיפור
עיקר זמן הוידוי הוא ביוה"כ וקרוב למותו.
ביום כיפור אומר הוידויים בכל תפילה.
ומתוודה גם בערב יוה"כ למנחה לפני הסעודה, ומתודה גם כן בערבית. ואע"פ שהתוודה ערבית, מתוודה בשחרית במוסף ובמנחה אחר תפילתו (מחזור ויטרי עמ' 874, ועי' ש"ע או"ח סי' תר"ז).

וידוי שכיב מרע
מי שחלה ונוטה למות, אומרים לו התוודה (שבת ל"ב),
ואין אומרים בפני ע"ה ונשים וקטנים שמא יבכו וישברו לבו (ב"ח יו"ד סי' של"ח).
הנוטה למות מותר לו להתודות אפילו בשבת ויום טוב, וכן בתענית חלום שמתענה בשבת ויום טוב מותר לו להתוודות.
סדר הוידוי של שכיב מרע בקצור הוא:
מיתתי תהא כפרה על כל עונותי.
אך הקדמונים הוסיפו ע"ז אשמנו ועל חטא, ועוד, כפי הנוסחא במעבר יבק.

יש וידוי הגדול לרבנו נסים בסליחות יום כיפור קטן, גם וידוי הגדול לר"א אביו של השל"ה, ותפילת זכה לבעל חיי אדם (ועי' כלבו סי' קי"ג).



מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן