לדף ראשי



פסוק הוא במשלי (לא, ח), וממנו למדו, שבעל דין שאינו יודע לטעון - היינו שהוא כאילם - בית דין טוענים במקומו טענות שיכול היה לטעון, אילו ידע לטעון.
כללים שונים נקבעו לגבי סוג הטענות שטוען בית דין מכוח "פתח פיך לאילם" ולגבי אופיין. כך הוא לשון השולחן ערוך (חושן משפט, סימן יז, סעיף ט):

"ראה הדיין זכות לאחד מהם, ובעל דין מבקש לאומרו, ואינו יודע לחבר הדברים, או שראוהו מצטער להציל עצמו בטענת אמת, ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו, או נשתבש מפני הסכלות - הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחילת הדבר, משום 'פתח פיך לאילם', וצריך להתיישב בדבר זה הרבה, כדי שלא יהיה כעורכי הדיינים".

כלומר, על הדיין מצד אחד, לסייע לבעל הדין ה"אילם" בטענותיו, אך עליו גם להיזהר שלא ינהג כאילו היה עורך דינו של אותו בעל דין.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן