חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

אגדה - אגדות חז"ל, מדרש אגדה

משמעות דברי האגדה של חז"ל; דרכים לפרש את האגדות; רמב"ם ורמח"ל על האגדות

מהי אגדה?
רבי שמואל הנגיד ב"מבוא לתלמוד" מגדיר את האגדה: "כל פירוש שיבוא בתלמוד על שום עניין שלא יהיה מצווה". כל חלקי התלמוד שאין מסיקים מהם הלכה למעשה, הם אגדה.

האגדות במשנה ובתלמוד
הרבה מאוד דברי אגדה ומדרש פזורים בשני התלמודים, בירושלמי ובבבלי. שם הם באים כמשלימים את השקלא וטריא של ההלכה. ויש אשר נמשכים דברי אגדה על פני דפים רבים בגמרא, כמו פרק "חלק" בסנהדרין ופרק "מי שאחזו" בגטין.

ואפילו במשניות שלשונן קצרה וסדורה כעיקרי ההלכה, גם בהן משתלבים במקומות רבים דברי אגדה ודרשות המטעימים את ההלכה. בייחוד נהג לעשות זאת רבנו הקדוש בסופי המסכתות, כדי לסיים בכי טוב.

יש גם פרקי משניות שעיקרן דברי אגדה, והן במסכת אבות, וכן מסכת אבות דרבי נתן, וכמותן מסכת דרך ארץ רבא ומסכת דרך ארץ זוטא.

רבות הן הברייתות אשר בהן ההלכות וההגדות משולבות יחדיו. והן תוספתא דר' חייא ור' הושעיא ומכילתא דרבי ישמעאל, ספרי וספרא וברייתא דמלאכת המשכן.

הספר "עין יעקב" (או "עין ישראל") הוא אוסף של דברי האגדה אשר באו בתלמוד הבבלי, והוא מסודר כסדר התלמוד. ספר זה נתקבל בתפוצות ישראל כספר לימוד לבעלי בתים אשר לא הגיעו ללימוד הלכה. חבורות לומדים בספר "עין יעקב" היו בכל עיר.


סוגי אגדות
אפשר למיין את האגדה לסוגים שונים:
א. אגדות או דרשות המרחיבות את הסיפור המקראי ומוסיפות לו פרטים.
ב. אגדות היסטוריות: סיפורים היסטוריים המתארים אירועים מתקופת המשנה והתלמוד.
ג. סיפורים על חייהם של התנאים והאמוראים. תאור מידותיהם, הליכותיהם, דרך לימודים ודרך חייהם.
ד. דברי מוסר: מאמרים המלמדים את האדם אורחות חיים. כגון פרקי אבות.

האגדות כוללות סיפורי פלאים בצד הנחיות לחיים נכונים, סיפורים על חיי חכמים בצד תיאורים מוזרים של החיים. בשאלה אם יש לקבל את האגדות כפשטן, או שיש להם משמעות סימלית נסתרת עסקו מפרשי האגדה. להלן נביא סקירות על האגדה מאת הרמב"ם, רבי אברהם בן הרמב"ם ורמח"ל.


גישות שונות לאגדה
רמב"ם, מתוך ההקדמה לפרק חלק
בנוגע לדברי חכמים, זיכרונם לברכה, נחלקו בני אדם לשלוש כיתות:

א. המאמינים באגדות כפשוטן
הראשונה - והיא רוב מה שראיתי, ואשר ראיתי חיבוריו, ומה ששמעתי עליו - הם מאמינים אותם על פשוטם, ואין סוברים בהם פירוש נסתר בשום פנים. והנמנעות - כולן הן אצלם מחויבות המציאות. ואמנם עושים כן, לפי שלא הבינו החכמות, והם רחוקים מן התבונות, ואין בהם מן השלמות כדי שיתעוררו מאליהם. ולא מצאו מעורר שיעורר אותם, וסוברים שלא כיוונו החכמים ז"ל בכל דבריהם הישרים והמתוקנים, אלא מה שהבינו הם לפי דעתם מהם, ושהם על פשוטם. ואף על פי שהנראה מקצת דבריהם יש מהם מן הדיבה ]על חז"ל[ והריחוק מן השכל, עד שאילו סופר על פשוטו לעמי הארץ - כל שכן לחכמים - היו תמהים בהתבוננם בהם, והיו אומרים היאך יתכן שיהיה בעולם אדם שיחשוב כזה, או שיאמין שהיא אמונה נכונה, קל וחומר שייטב בעיניו.

וזו הכת עניית הדעת, יש להצטער עליהם לסכלותם: לפי שהם מכבדים ומנשאים החכמים - כפי דעתם - והם משפילים אותם בתכלית השפלות, והם אינם מבינים זאת. וחי השם יתברך! כי הכת הזאת מאבדים הדרת התורה ומאפילים זוהרה, ומשימים תורת ה' בהפך המכוון בה. לפי שהשם יתברך אמר בתורה התמימה: אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה (דברים ד:ו), והכת הזאת מספרים משפטי דברי החכמים ז"ל, שכששומעים אותם שאר האומות אומרים: רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה.

ב. המלעיגים על דברי חכמים
והכת השנייה - הם רבים גם כן. והם אותם שראו דברי החכמים או שמעום והבינו אותם על פשוטם וחשבו שלא כיוונו חכמים בו דבר זולת מה שמורה עליו פשט הדבר. והם באים לסכל אותם ולגנותם, ומוציאים דיבה על מה שאין בו דיבה, וילעיגו על דברי חכמים, וסוברים שהם נבונים יותר מחכמים, וששכלם זך יותר מהם, ושהם ע"ה נפתים, גרועי השכל, סכלים בכלל המציאות, עד שלא היו משיגים דבר חכמה בשום פנים.

ורוב הנכשלים בזה השיבוש הם העוסקים בחכמת הרפואה והמהבילים בגזרת הכוכבים (אסטרולוגים). לפי שהם מדמים עצמם נבונים וחכמים בעיניהם ומחודדים ופילוסופים. וכמה הם רחוקים מאלה שהם חכמים ופילוסופים באמת! אבל הם סכלים יותר מן הכת הראשונה, ורבים מהם פתאים. והיא כת ארורה, לפי שהם משיבים על אנשים גדולים ונשיאים, אשר נתבררה חכמתם לחכמים. ואלה הפתאים, אילו היו עמלים בחכמות עד שהיו יודעים היאך ראוי לסדר ולכתוב הדברים בחכמת אלהות והדומה להם מן הדברים אצל ההמון ואצל החכמים, ויבינו החלק המעשי מן הפילוסופיה - אז היו מבינים אם החכמים ז"ל, חכמים אם לא. והיה מתברר להם עניין דבריהם של החכמים.

ג. המבינים באגדות נגלה ונסתר
והכת השלישית - והם, חי השם, מעטים עד מאוד, הם אותם בני אדם שנתבררה אצלם גדולת החכמים ז"ל וטוב שכלם, מכיוון שנמצא בכלל דבריהם עניינים אמיתיים למאוד. ואף על פי שהם מעטים, ומפוזרים בחבוריהם - הם מורים על שלמותם, וכי הם השיגו האמת. ושנתברר גם אצלם מניעות ה"נמצא" ומציאות ה"מחויב" להימצא. וידעו כי הם ז"ל אינם מדברים היתולים. ונתאמת להם שדבריהם יש לו נגלה ונסתר; וכי הם, בכל מה שאומרים מן הדברים הנמנעים, דיברו בהם בדרך חידה ומשל, כי זה דרך החכמים הגדולים. ולפיכך פתח ספרו גדול החכמים ואמר: "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידתם" (משלי א:ו). וידוע הוא אצל בעלי הלשון כי חידה הוא הדבר שהמכוון בו בנסתר, לא בנגלה ממנו. כמו שאמר "אחודה נא לכם חידה" (שופטים יד:יב).

לפי שדברי החכמים כולם בדברים העליונים, שהם התכלית, אמנם הם חידה ומשל. והיאך נאשימם על שמחברים החכמה על דרך משל, ומדמים אותם בדברים הפחותים ההמוניים - ואנו רואים החכם מכל אדם עשה זה ברוח הקודש, רצוני לומר: שלמה במשלי ושיר השירים, ובמקצת קהלת? ואיך יקשה עלינו לסבור פירוש על דבריהם ולהוציאם מפשטם כדי שיאות לשכל ויסכים על האמת ועם כתבי הקודש, והם בעצמם סוברים בפסוקי המקרא ומוציאים אותם מפשוטם ומשימים אותם משל? והוא האמת! כמו שאנו מוצאים שאמרו בפירוש הפסוק "הוא הכה את שני אריאל מואב" (ד"ה א יא:כב), שהוא כולו משל. וכן מה שנאמר "ירד והכה את הארי בתוך הבור" (שם) וכן "מי ישקני מים מבור בית לחם" (שם יז) ושאר הסיפור כולו משל. וכן ספר איוב בכללו אמרו קצתם "משל היה", ולא פירשו לאיזה דבר הושם זה המשל. וכן מתי יחזקאל אמרו קצתם: משל היה. ורבים כאלה.

ואם אתה, המעיין, מאחת משתי כתות הראשונות, אל תשגח בדברי, ולא בשום דבר מזה העניין, לפי שלא יהיה נאות לך שום דבר ממנו, אבל יזיקך ותשנאהו. והיאך ייאותו המאכלים הקלים המעטים בכמותם והישרים באיכותם לאדם שהרגיל עצמו במאכלים הרעים, הכבדים? אבל, באמת, הם מזיקים לו והוא שונא אותם. הלוא תראה מה אמרו האנשים שהיו רגילים לאכול בצלים ושומים והדגים: "ונפשנו קצה בלחם הקלוקל".

ואם אתה מן הכת השלישית, וכשתראה דבר מדבריהם שהדעת מרחיק אותו, תעמוד ותתבונן בו, ותדע שהוא חידה ומשל; ותשכב עשוק הלב וטרוד הרעיון בחיבורו ובסברתו, ותחשוב למצוא כוונת השכל ואמונת היושר, כמו שנאמר: "למצא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת" (קהלת יב:י) - ואז תסתכל בספרי זה, ויועיל לך בעזרת השם.

רבי אברהם בן הרמב"ם
רבי אברהם בן הרמב"ם מחלק את האגדות לשני חלקים ראשיים: דרשות (המתחלקות לחמשה חלקי משנה), ומעשיות (המתחלקות לארבעה חלקים).
הנוסח המלא של דבריו:
מאמר על דרשות חז"ל / רבי אברהם בן הרמב"ם


הרמזים באגדות

רבי משה חיים לוצאטו, מתוך "מאמר על האגדות"

כתיבת תורה שבעל פה
הנה כבר ידעת, שמה שהביא לחז"ל לכתוב דברי התורה שבעל פה, אחר היות המקובל אצלם שדברים שבעל פה אסור ללמדם בכתב, היה מה שראו שהיו הדעות הולכות ומתחלשות באורך הגלות וחליפות הזמנים, והזיכרון מתמעט והסברא מתקצרת ונמצאת התורה משתכחת. על כן בחרו משום "עת לעשות לה'" לחקוק בספר פירוש המצוות כולו, למען יישאר קיים כל הימים, והוא כלל המשנה והגמרא.

הסכנה בכתיבת אגדות
והנה התבוננו עוד וראו, שבחששא הזאת שחששו על חלק המצוות ראוי היה לחוש גם כן על חלק סתרי התורה ועיקר האלהיות. אך אין התיקון שמצאו לחלק המצוות ראוי לחלק הסודות. וזה, כי ביאורי המצוות והדינים אין היזק כלל אם ייכתבו בספר בביאור גלוי לכל קורא. אך חלק הסודות אין ראוי שיימסר כך לפני כל הרוצה ליטול את השם, לא מצד יקר המושכלות ולא מצד עומקם. אם מצד יקרם, כי אינו כבודו של הבורא ית' שימסרו סתריו בידי אנשי מידות רעות, ואפילו שיהיו חכמים מחוכמים. ואם מצד עומקם, שהרי העניינים באמת עמוקים מאוד, ולא יצליחו בם אלא אנשים זכי השכל ומלומדים בדרכי העיון היטב, ואם יפגעו בם שכלים גסים אף בלתי מלומדים בעיונים, יוציאו העניינים האמיתיים היקרים לשיבושים ודעות רעות.

האגדות נכתבו כחידות
על כן גמרו לבצוע הדין, והיינו לכתוב אותם, למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים, אך בדרכים נעלמים ומיני חידות, שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שמסרו לו המפתחות, דהיינו הכללים שבהם יובנו הרמזים ויפורשו החידות ההן, ומי שלא נמסרו לו המפתחות, יהיו לפניו כדברי הספר החתום וכאילו לא נכתבו כלל. והמפתחות האלה השאירום ביד תלמידיהם שקיבלום מידם. ואמנם עליהם סמכו שלא ימסרו אלא לתלמידיהם אחריהם, הגונים כהם, וכן מדור אל דור, והמה הזהירו, וכן ציוו לכל משכיל ומלמד שיהא מזהיר ומכריז לכול, שדברי חכמים וחידותם צריכים לימוד, ושכל הקרב להם ואין המפתחות בידו אינו אלא רוצה להיכשל. ואולם אחרי הזהירם האזהרה הזאת, אם יבוא איש ויעפיל לכנוס בהם והמפתחות אינם בידו, וכשל אחור ונשבר, והנה דמו בראשו יהיה, והם נפשם הצילו.

הדרכים בהם העלימו את האגדות
אך הדרכים אשר העלימו בם את דבריהם שונים הם:
האחד
הוא דרך ההשאלות והמשלים. והם הדרכים ההלציים הידועים אצל בעלי המליצה, אשר על יסוד הדמיון והמשל ייחסו מקרים ופעולות למי שאין המקרים ההם או הפעולות ההן נכונים לו כלל.

השני הוא דרך העלם, והיינו שיעלימו תנאי העניין ולא יבארום, ויאמרו מאמר מוחלט, ואין אמיתות המאמר ההוא אלא בגבול, דהיינו לפי בחינה אחת או לפי זמן אחד או לפי נושא או מקום אחד. ומי שייקח המאמר ההוא כולל ומוחלט יכשל וישתבש. וכבר מאמרים רבים ייראו כסותרים זה את זה, יען לא פורשו תנאיהם, והיודע כל דבר בגבולו ימצאם אמיתיים ובלי סתירה כלל. וכבר תראה, שכמקרה הזה קרה גם להרבה מאמרי הדינים והמצוות, אף על פי שלא נעשה הדבר בזאת הכוונה שתמצא בש"ס מאמרים או ברייתות שבהבין אותם בהחלט לא ייאותו עם האמת או יסתרו זה את זה, ופירשום בש"ס באמרם "הכא במאי עסקינן", והעמידו כל אחד מהם בגבולו, ונמצאו כולם נכוחים וישרים.

הדרך השלישי הוא הקלות, והוא שאיזה עיקר גדול ונכבד ירמזוהו בדברים נראים לכאורה קלים ובלתי עיקריים, כמשלי ההדיוטים, והם מכוונים בזה על עניינים נכבדים ורמים, אשר הדברים הקלים ההם הם הערה להם אצל מי שיודע ומכיר ברמיזות האלה ויודע לשוטט בשכלו ולנשא מחשבותיו מהדברים הגלויים להנסתרים ומהשפלים לרמים. דרך משל, כשאמרו "ינקותא כלילא דורדי", "סבותא כלילא דחילפא", וכן "אדלא אבידנא בחישנא" [=הילדות עטרה של ורד, הזקנה עטרה של פגם, מה שלא איבדתי אני מחפש] (שבת קנ"ב) ורבים מאוד כאלה.

שימוש במונחים מדעיים של זמנם
עוד צריך שתדע, שדברים רבים מעיקרי הסודות ירמזום חז"ל בעניינים מן הטבע או התכונות, וישתמשו מן הלימודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה. ואמנם אין העיקר להם העניין ההוא הטבעיי או התכוניי, אלא הסוד שרצו לרמוז בזה, ועל כן לא יוסיף ולא יגרע על אמיתות העניין הנרמז, היות הלבוש המשליי ההוא אשר הלבישוהו אמיתי או לא, כי הכוונה הייתה להלביש הסוד ההוא במה שהיה מפורסם בדורות ההם בין החכמים. ואותו העניין עצמו היה יכול להתלבש בלבוש אחר כפי המפורסם בדורות אחרים. וכך היה מלביש אותו בעל אותו המאמר עצמו, אילו היה אומר אותו בדורות ההם.

ועל כל אלה צריך שתדע, שחז"ל לשיטתם הולכים, שהדברים הגשמיים מתנהגים ומתפעלים מכוחות רוחניים למיניהם, דהיינו המלאכים, השדים והמזיקים; וכל דברי העולם השפל מתנועעים בהשפעת העליונים, וכן דברי הגשמיים עושים רושם ברוחניים, ומי שלא יכיר הדרך הזה, אי אפשר לו מעולם לעמוד על דעתם כלל ועיקר.

הנוסח המלא של דברי רמח"ל: מאמר על ההגדות


נוסח מלא של ספרי אגדה שונים:



מקור הערך: יהודה איזנברג

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
אגדה
מדרש – רשימת מדרשים
מדרש תנחומא
בראשית רבה
ויקרא רבה
תנחומא


נושאים קרובים באתר דעת
אגדות חז"ל
מדרש אגדה
מדרש


ספרים בטקסט מלא
מדרש שוחר טוב