לדף ראשי




להכיר את הקולה
להלן אנסה להגדיר את חומרת הקטניות מבחינת ההלכה המקובלת ולהסיק מסקנות מעשיות באילו מקרים נכון להחמיר ובאילו מקרים ניתן להקל גם לאוחזים בחומרת הקטניות (הדברים הבאים לקוחים מספרי 'ואכלת ושבעת' מהפרק על פסח. ניתן להוריד את כל הספר לטלפון בחינם: https://play.google.com/store/apps/details?id=com.rafraph.Veahalta).

אך לפני שאכנס לגוף הדיון ברצוני להדגיש – גם מי שבוחר לנקוט את הדעה המחמירה בכל מנהג וכדומה חייב להכיר בקיומה של הדעה המקִלה, ולתת לה את המשקל הראוי בהלכה. לא פעם קיימת כיום נטייה להציג את הצד האחד – בדרך כלל את הצד המחמיר – כדעה הבלעדית, מבלי לתת משקל הלכתי כלשהו לדעה החולקת.

זוהי הסכנה הגדולה ביותר בדרך ההחמרה – חומרות הנובעות מחשש לדעות מסוימות הופכות בעיני הנוהגים כך לנורמה מחייבת, והם מתעלמים לגמרי מן הדעות המקלות. הדבר בא לידי ביטוי בשני מישורים:
א. בהנהגת האדם עצמו על חשבון משפחתו והסובבים אותו.
ב. ביחס אל הזולת – יש המחמירים בהנהגות שונות, ובעקבות זאת מי שהולך על פי הדעות המקלות נחשב בעיניהם לפורק עול, והם מתייחסים אליו בהתאם. בעקבות כך אנשים נמנעים מלאכול אחד אצל השני, ובוודאי מלהתחתן אחד עם השני ועוד הרבה רעות חולות.

בעיקר חייבים לשים כללים אלה לנגד עיניהם הרבנים נותני ההכשרים. שהרי הכיתוב על כל כך הרבה מוצרים "לאוכלי קטניות בלבד" מחמת חומרות שונות שאין להן כמעט יסוד בדין גורם לזלזול ולתרעומת בציבור הדתי. התרעומת היא על חומרת הקטניות והתפשטותה הרבה מעבר לגבולות המחייבים שלה. וכך גם כותב הרב קוק זצ"ל (שו"ת אורח משפט סי' קיא, תשובה העוסקת בענייני הקטניות בפסח): "

…כשיראו העם כולו שמה שהוא מותר אנחנו מתירים, אז יאמינו ביותר שכל מה שאנו אוסרים הוא מפני שכך הוא דין תורה… אבל אם נאסור אפילו דברים הבאים על ידי המצאה חדשה שלא היה מעולם כלל, יאמרו שהרבנים חפצים להחמיר מלבם ואינם חסים על הציבור, ובזה יש נתינת יד לפרצות גדולות ה' ישמרנו…

חלוקה בין המינים
האשכנזים (וחלק קטן מעדות המזרח) נמנעים מאכילת קטניות בפסח. מעיקר הדין ודאי שקטניות אינן עלולות להחמיץ. התלמוד (בבלי פסחים קיד, ב) מביא את דעתו של רבי יוחנן בן נורי, הסובר שאורז מחמיץ: "רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת…". אך למסקנה אין חוששים לכך והגמרא פוסקת בנחרצות: "לית מאן דחייש לרבי יוחנן בן נורי" – אין מי שחושש לדבריו של רבי יוחנן בן נורי. הגמרא שם מספרת על גדולי עולם כרב הונא ורבא שהיו אוכלים בליל הסדר אורז מבושל! כנראה חומרה זו התחילה להישמר לפני כשבע מאות שנים, והתפשטה בקהילות מסוימות (להרחבה עיינו ב"המועדים בהלכה" של הרב זוין עמ' רנה).

הגדרת הקטנית בהלכה אינה זהה להגדרתה הבוטנית. הזרעים של צמחים חד שנתיים מתחלקים בהלכה לשלושה סוגים:
א. זרעים הנאכלים והם מחמשת מיני דגן – חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל. הם אלה שעלולים להחמיץ במגע עם מים.
ב. שאר הזרעונים הנאכלים, הקרויים "קטניות".
ג. זרעונים שאינם נאכלים אלא נזרעים כדי לאכול את פירותיהם, הנקראים "זרעוני גינה". לכן, גם הסויה, הבוטן, הקינואה והאורז קרויים בלשון ההלכה "קטניות", כי הם בגדר זרעונים הנאכלים שאינם מחמשת מיני דגן. לעומת זאת, זרעי הכותנה והלפתית, שאינם נאכלים כמות שהם אלא מפיקים מהם שמן, אולי לא נחשבים כלל ל"קטניות" מבחינה הלכתית.

השולחן ערוך פוסק כעיקר הדין, שקטניות אינן מחמיצות ומותר לבשלן בפסח, אך הרמ"א מוסיף שהמנהג באשכנז להחמיר בדבר. במשנה ברורה (סימן תנג ס"ק ו) מובאים שני טעמים לחומרה זו:
א. בעת אחסון הגרעינים היבשים עלולים להתערבב גרעינים מחמשת מיני דגן בגרעיני הקטניות, ובשעת הטיפול בהם בפסח הם עלולים להחמיץ (היה נהוג בעבר – וגם נהוג כיום – לאחסן גרעינים יבשים ממינים שונים באותם מקומות אחסון).
ב. גם מקטניות עושים קמח, ויש חשש שיבואו להחליף קמח קטניות בקמח של מיני דגן, ויבואו להשתמש בטעות בקמח דגן בפסח והוא עלול להחמיץ בבואו במגע עם מים. ג. טעם נוסף המופיע בפוסקים – שמא יבואו להחליף בין גרעינים של קטניות לבין דגנים הדומים להם, מחוסר ידיעה מהי קטנית ומהו מין דגן (שלחן ערוך הרב תנג, ג).

רבים מן האשכנזים נוהגים לאסור כל סוג של גרעינים הנאכלים, אולם כבר הרמ"א מציין שבחלק מהגרעינים היבשים לא נהגו חומרה זו. מכאן שיש לחלק בין המינים השונים, ובפוסקים יש דרכים שונות להגדיר את היקף האיסור:

א. בשו"ת אגרות משה כתב (או"ח ג, סג), גם על פי דברי הרמ"א הנ"ל, שיש להקל במיני זרעונים שלא היו בשימוש לאכילה באותה תקופה שבה החלו לנהוג בחומרה זו באשכנז, וממילא הם לא נכללו באותה החומרה. אמנם ישנם מינים חדשים שהתקבלו במהלך הדורות בקהילות אשכנז לאיסור אף שלא היו בשימוש בתקופת היווצרות המנהג, כמו התירס, אולם אין להוסיף מדעתנו מעבר למה שכבר נהוג והתקבל. זוהי הסיבה שיש המקִלים בשימוש בשמן סויה ובשמן לפתית (קנולה), כמו גם באכילת קינואה, בוטנים ודומיהם, מפני שלא הכירו אותם בזמן קבלת החומרה.

ב. פוסקים אחרים נטו לקבוע את גבולות חומרת הקטניות גם לפי ההגדרה ההלכתית לקטניות. על פי דעה זו קטניות בתרמיליהן שעדיין הן ירוקות נחשבות על פי ההלכה כירק ולא כקטנית, וממילא הן מותרות גם לאשכנזים (הרב ליאור, דרשת שבת הגדול עמ' 37־35). לדעה זו ניתן לאכול שעועית, פול ואפונה ירוקים בתרמיליהם.

ג. לפי העיקרון שרק קטנית המוגדרת כך על פי ההלכה היא זו שנאסרה לאשכנזים בחומרת הקטניות מותרים גם השמנים המופקים מהזרעים שאינם נאכלים כלל בעצמם. ייתכן שזרעים אלה חשובים על פי ההלכה כזרעוני גינה ולא כקטנית. כך למשל הלפתית והכותנה, שאין אוכלים את זרעיהם אלא רק מפיקים מהם שמן ולציטין לתעשיית המזון. ועוד, כנזכר לעיל, אותם זרעים לא היו בשימוש באותה תקופה שבה קיבלו האשכנזים עליהם את חומרת הקטניות (הרב ליאור שם. כשבירכתי את הרב ליאור לפני שנים בעת הוצאת החוברת הנ"ל אמרתי לו שאני פוסק כפי שהוא פוסק שם כבר שנים רבות, ושמחתי למצוא אסמכתא לפסיקתי. הוא השיב לי בזו הלשון: הבט, כשאנשים הולכים בדרך עקומה הם לא נפגשים, אך כשהם הולכים בדרך ישרה הם עתידים להיפגש…).

היוצא מכך הלכה למעשה: מי שיש לו מנהג ברור לאסור מינים מן הנזכרים לעיל, ינהג כמנהג אבותיו. אך אם אין בביתו מנהג ברור בעניין, הוא בהחלט יכול לנקוט כדעת המקִלים: 1. לאכול קטניות ירוקות בתרמיליהן, כגון: שעועית, פול ואפונה בתרמילים; 2. לאכול מוצרים המכילים שמן לפתית, סויה וקנולה, ולציטין מלפתית ומסויה. 3. הוא הדין שניתן להשתמש בשמן סויה, בשמן כותנה ובשמן לפתית. 4. כמו כן ניתן לאכול קינואה, בוטנים ועוגיות בוטנים.

דיני תערובות

תערובת קטניות – נפסק להלכה (שו"ע תנג, א ברמ"א ובמשנה ברורה ס"ק ח, ט) שתערובת שיש בה קטניות הרי היא מותרת, כל עוד מתקיימים בה שני תנאים:
א. הקטניות הן מיעוט, ולא רוב המאכל.
ב. הקטניות אינן ניכרות, ואם הן ניכרות יש לברור אותן ולאכול רק את השאר.
היתר זה הוא רק בדיעבד – אם כבר נתערבו הקטניות באותו המאכל, אך לכתחילה אין לאשכנזים לערב קטניות במאכל כדי להתירן.

מה הדין כאשר אחרים יוצרים את התערובת? על פי השוואה לדין מקביל בדיני התערובות עולה שכאשר התערובת נעשתה על ידי אדם אחר הרי זה נחשב כ"דיעבד" והמאכל כשר, ומותר לכתחילה לקנותו ולאוכלו. מכך עולה שמוצרים שמעורב בהם מעט חומר המופק מקטניות (כגון ממתקים, מוצרי בשר מעובד וכדומה) אין בהם איסור (הרב ליאור שם, עמ'37, 67). אמנם, גופי כשרות רבים מסמנים מוצרים כאלה בסימון "לאוכלי קטניות בלבד", אך נראה שמעיקר הדין מותר גם לאשכנזים לקנותם ולאוכלם. הוא הדין לתבשיל ללא קטניות שנתבשל בסיר שנתבשלו בו קטניות אפילו באותו היום, ומותר גם לאשכנזי לאכול תבשיל זה.

אשכנזי המתארח אצל ספרדי
– גם מי שמחמיר שלא לרכוש מוצרים שיש בהם תערובת קטניות, משום שהוא מחשיב את הקנייה כ"לכתחילה" (פירוש – שהייצור נעשה בשבילו ולכן נחשב לגביו כעירוב הקטנית לכתחילה ואסור), ודאי שכאשר הוא מתארח אצל ספרדי מותר לו לאכול מאכלים כאלו – שהרי לספרדי בוודאי מותר לבשל או לקנות מצרכים כפי מנהגו, ולאחר שהמאכל בושל או נקנה הרי הוא מותר גם לאשכנזים, כדלעיל.

מתוך כך עולה שאשכנזי המתארח בביתו של ספרדי צריך להימנע רק ממאכלי קטניות מובהקים – כשהמאכל עצמו רובו עשוי מקטניות, כגון אורז, חומוס וכדומה – אך מותר לו לאכול את התבשילים שעיקרם אינו מקטניות, גם אם עירבו בהם חומר מקטניות. ובוודאי שמאכל שבושל בכלי שבושלו בו קטניות הרי הוא מותר. אם יש במאכל קטניות ניכרות אין לאוכלן, אך שאר המאכל מותר.

זוגות מעורבים –
כשבני הזוג משתי עדות מקובל שהולכים בבית לפי מנהג האיש, וכך גם יחנכו את ילדיהם. עם זאת, האישה רשאית להחמיר לעצמה כמנהג בית אביה אם אין הדבר פוגם בשלום הבית. לדוגמה, כשהאישה אשכנזייה והאיש ספרדי, והיא מעוניינת להמשיך להימנע מלאכול קטניות למרות שהיא תבשל קטניות לאישהּ, וכדומה. אם היא רוצה לנהוג כמנהג האיש להקל ראוי לכתחילה שתעשה על כך התרת נדרים, אך גם בלא זה היא רשאית לנהוג כמנהג האיש. אם היא בת עדות המזרח, בהתארחם בבית הוריה היא רשאית לאכול כמנהג הוריה (שו"ת יביע אומר ה, לז).

לצורך חולה או תינוק –
מותר לחולה גם כשאין בו סכנה לאכול קטניות אם הוא זקוק לכך (משנה ברורה שם ס"ק ז), וכן פעוט שזקוק למאכל מקטניות, מותר לתת לו מאכל זה. יש להשתמש לצורך כך בכלים מיוחדים, כיוון שאין לבשל לכתחילה לשאר בני הבית בכלי שבישלו בו קטניות. נהגו (לחומרה) לשטוף כלים אלה בכיור שבמקלחת וכדומה, ולא עם שאר הכלים של פסח. אולם אם בישלו בטעות בכלי זה מאכל אחר, הרי הוא מותר כדלעיל.

היוצא מכך הלכה למעשה
1. אסור לאשכנזי לערב קטניות האסורות בתבשילו, אך מותר לו לקנות מוצר שעיקרו אינו קטנית גם אם מעורב בו חומר שעשוי מקטניות האסורות והוא מיעוט ואינו ניכר בעצמו (שאז יש להוציאו). 2. כשהוא מתארח בבית משפחה מעדות המזרח מותר לו לאכול את כל המאכלים שמגישים לו, חוץ מתבשיל שרובו עשוי מקטניות האסורות, כמו אורז, חומוס וכדומה. 3. אישה הנשואה לאשכנזי יכולה בבית הוריה לאכול מאכלי קטניות כמנהגם. 4. לתינוק וחולה שאין בו סכנה מותר לאכול קטניות אם הם צריכים לכך, ויפרידו בשימוש באוכל חם את הכלים.

נדמה לי שאם נתחום את חומרת הקטניות בגבולות הנ"ל היא פחות תעיק, וימים יגידו מה יהיה על איחוד המנהגים בין העדות השונות, האם מנהג אחד יהיה לכולנו או שעם ישראל יישאר לעד בגיוון המיוחד הזה כשכל קהילה שומרת על מנהגיה.

הרב אלישיב קנוהל הוא רב הקיבוץ כפר עציון
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ז' ניסן תשע"ה, 27.3.2015




הערות לערך:
שם המעיר: תיקון טעות - שמן קנולה אינו מופק מלפתית
הערה: טעות לחשוב ששמן קנולה מופק מלפתית, אלא מסוג קרוב ששמו כרוב השמן (הנאפוס).
ניתן לקרוא על כך כאן: http://www.wildflowers.co.il/hebrew/ReadMore.asp?id=239
לעיון נוסף: צמח השדרה


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן