חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

גזירה

אין גוזרין גזירה על הצבור, אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה. קודם הנהגת תקנות וגזירות, על בית דין לבדוק אם רוב הציבור יכול לעמוד בה. עבודה זרה לו, א

עיקרון זה מנחה את בעלי הסמכות להתקין תקנות ולגזור גזרות או להנהיג מנהגים.
לאור עיקרון זה, כל אימת שנראה לבית דין לגזור גזרה, לתקן תקנה או להנהיג מנהג, עליו לברר ולדעת אם רוב הציבור יכולים לעמוד בהם, אם לאו.
למשל: אף על פי שאמרו חכמים, שאסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל, משום שמירה על השדות, לא אסרו גידול בהמה גסה. חכמים ידעו, שבאיסור לגדל בהמה דקה יכול רוב הציבור לעמוד, מפני שאפשר להביא בהמה דקה מחוץ לארץ; אבל באיסור גידול בהמה גסה - רוב הציבור אינו יכול לעמוד בגזרה, מפני שאי אפשר להביא בהמה גסה מחוץ לארץ.

אם גזרו בית דין גזרה על הציבור, מתוך שסברו שרוב הציבור יכולים לעמוד בה, ואחר שנגזרה הגזרה פקפקו בה העם ולא פשטה ברוב הקהל –
לדעת הרמב"ם (הלכות ממרים, פרק ב, הלכה ו), הגזרה בטלה, ואין רשאים לכוף את העם לנהוג על פיה.
ואילו לדעת התוספות (עבודה זרה לו, ב, ד"ה אי איכא), עדיין צריך בית דין אחר שיעמוד ויבטל את הגזרה, ואינה בטלה מאליה, אלא שהיא מתבטלת אפילו בבית דין קטן מן הראשון (ע"ע: "אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו, אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין").

מקור הערך: פרופ' נחום רקובר, ניבי תלמוד, ספרית המשפט העברי תשנ"א

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן