לדף ראשי



השם ענתות מזכיר את שם האלה הכנעני ענת, ועל כן סוברים כי העיר נקראה כך על שם במה קדומה, מקום פולחן עתיק לאלה זו, שהיה כאן לפנים. בין בני בנימין נזכר שמו של ענתות בן בכר מראשי האבות למטה בנימין, המכונה גם בשם ענתותיה (דברי הימים א ז, ח; ח, כד).

ענתות הייתה אחת מערי הספר שעל גבול המדבר ממזרח והאזור ההררי החקלאי ממערב, ויושביה היו בחלקם עובדי אדמה ובחלקם רועי צאן. ענתות הייתה גם עיר מושב כהנים: בראשית תקופת המלוכה נודעה בכהניה ובגבוריה, ובסופה – בירמיהו, בנביא הגדול שיצא ממנה.

במקרא
ענתות הייתה, כנראה, מקום מושב הכהנים מבית עלי, ובה ישב אביתר כהן דוד לאחר שגרש אותו שלמה מכהונתו בירושלים וגזר עליו: "ענתות לך על שדיך" (מלכים א ב, כו).

ענתות הייתה מולדת הנביא "ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין" (ירמיהו א, א), המכונה ירמיהו הענתותי (שם כט, כז), וגם מולדתם של אחדים מגיבורי דוד, כמו: יהוא הענתותי, אחד מעוזרי המלחמה שבאו אליו לצקלג (דברי הימים א יב, ג) ואביעזר הענתותי שנמנה בין שלשים גיבורי דוד הנבחרים (שמואל ב כג, כז; דברי הימים א יא, כח). את "אביעזר הענתותי לבנימיני" אנו מוצאים גם כממונה על אחת מי"ב המחלקות בנות 24 אלף איש שבמלכות דוד (דברי הימים א כז, יב).

ענתות נזכרת על-ידי ישעיהו כאחת התחנות שבמסע סנחריב בעלותו על ירושלים. היא ישבה בראש הר גבוה 800 מ', שממנו יכלו יושביה לראות את צבא האויב המתקרב לבירה ולהודיע על כך לשכנותיה הקרובות, ועל כן פונה אליה הנביא בקריאתו: "הקשיבי, לישה! עניה, ענתות!" (י, ל).

בימי בית שני ואחריו
העיר ענתות הוסיפה להתקיים אף בימי בית שני, ואולי גם בימי השלטון הרומי-ביזנטי. בתקופת שיבת ציון היא נזכרת בין הערים שבהן התיישבו עולי בבל מבני בנימין (עזרא ב, כג; נחמיה ז, כז; יא, לב), וכן נזכר אחד בשם ענתות בין ראשי העם שחתמו על האמנה בימי נחמיה (נחמיה י, ז), והוא בוודאי נקרא כך על שם מקומו. אבסביוס מזכיר אותה כעיר בנימינית וקובע מקומה "כ"ג מילים מירושלים", ומסתבר כי בימיו עוד היה קיים שם ישוב יהודי. כמו כן, ישנם מאנשי חז"ל בני המאה הרביעית למנינם, כגון: ר' יוחנן ענתנייתא (ירושלמי ברכות ה, א) ור' חנינא ענתונייה (שם שם, ו', מתני' ה) או ר' חנניא ענתוניא (שם פאה א, דף טז:), אשר בעל "תבואות הארץ" מונה אותם בין תושבי ענתות.

השם ענתות נשמר בשם הכפר הערבי ענתה, 4.5 ק"מ צפון מזרח לירושלים, העומד במקום ענתות של ימי בית שני והתקופה הרומית-ביזנטית. העיר הקדומה ישבה ברס אל חרובה, דרום מערב לכפר, והייתה מוקפת מישור פורה של שדות תבואה. מישור זה מעלה על הדעת את הסיפורים על השדה בענתות, אליו גורש אביתר הכהן (מלכים א ב, כו) ועל השדה שקנה ירמיהו, בשבתו בחצר המטרה, מאת חנמאל בן דודו בענתות, כדי לסמל את תקוותו, כי "עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת" (ירמיהו לב, ט, טו).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן