חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עמק יזרעאל

העמק הגדול ביותר בעמקי ארץ ישראל המערבית, המשתרע בצורת משולש על שטח של 365 קמ"ר.

שמות העמק
פני העמק ומבנהו
המצב הגיאוגרפי ודרכי התחבורה
כיבוש העמק וחלוקתו
המאבק עם הכנענים ויושבי המדבר
בתקופת המלכים
לאחר שיבת ציון
לאחר חורבן בית שני
בשלטון המוסלמים
בשלטון התורכי
גאולת העמק והחייאתו

עמק יזרעאל נזכר בנבואת הזעם של הושע: "והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל" (א, ה). העמק הגדול ביותר בעמקי ארץ ישראל המערבית, ומשתרע בצורת משולש על שטח של 365 קמ"ר. בסיסו המארך נשען על מורדות הכרמל בקו נטוי מחרושת הגויים (כיום: שער העמקים) בצפון מערב עד ג'ינין בדרום מזרח, וצלעותיו השתים מתחברות בזוית חדה בהר תבור מצפון.

אין העמק נשאר סגור בגבולות הללו, אלא פושט זרועותיו מזרחה ומערבה. בפתחו המזרחי בין יזרעאל לבין כפר יחזקאל הוא פורץ לו דרך אל עמק חרוד ומתאחד דרכו עם בקעת בית שאן שבככר הירדן; ובפתחו המערבי בין שער העמקים לבין יגור הוא נופל אל תוך הגיא שבו שוטף הקישון, ומתאחד על ידו עם בקעת עכו הרחבה שעל חוף הים. עמק יזרעאל על זרועותיו עובר, אפוא, לכל רוחב עבר הירדן מערבה, ומפריד בין הרי אפרים מדרום והרי גליל התחתון מצפון.

שמות העמק
בשם יזרעאל נקרא העמק על שם העיר החשובה יזרעאל שבפתח השער המזרחי שלו. חלקו הדרומי מערבי מכונה במקרא: בקעת מגדו (דברי הימים ב לה, כב) או מגדון (זכריה יב, א), על שם המבצר הכנעני העתיק מגדו שבמבואו הדרומי מערבי. יש אשר בגלל גדלו וחשיבותו נזכר בשם העמק סתם, ללא כינוי (שופטים ה' טו; שמואל א לא, ז).

בספרים החיצוניים יכונה בשם העמק הגדול (מקבים א, ה, נב; יב, מט; מלחמות היהודים ב, כא, ג; ג, ג, א, ד) או עמק יזרעאל הגדול (יהודית א; ח), ובספרות המדעית הלועזית – בשמו היוני Esdrelon. הערביים יכנוהו: מרג' אבן עמיר על שם שבט הבדואים בני עמיר שחדר לעמק במאה הי"ד, ומאז היה רועה עדריו במרחביו השוממים עד שנות השמונים של המאה ה- 19.

פני העמק ומבנהו
עמק יזרעאל הוא מישור משופע, המתרומם בהדרגה מגובה של 25 מ' מעל פני הים ליד בקעת עכו עד 125 מ' ליד העיר יזרעאל. נוהגים להבחין בו בין חלקו המערבי לבין חלקו המזרחי, שראשיתו בקו פרשת המים מזרחה לכביש עפולה-יזרעאל, ובקצהו מתחבר עם בקעת בית שאן. המערבי גדול ורחב, והוא הוא המשולש שבסיסו נשען על הכרמל. רחבו משער העמקים עד ג'נין 35 ק"מ, וארכו מג'נין בדרום עד גניגר בצפון – 22.5 ק"מ. המזרחי קטן יותר וצר יותר, בגלל קרבתם של מורדות הגלבוע שמדרום לו לאלה של גבעת המורה אשר מצפונו.

אדמת העמק היא אדמת לבה קרושה, שהתפוררה ודושנה במשך הדורות בזבל הטבעי של עדרי הצאן והבקר שרעו עליה לרבבות. אדמה געשית זאת הפכה את העמק לאחד האזורים הפוריים ביותר בארץ ישראל המערבית. שדמותיו מצטיינות בחטה המשובחת, ומישוריו – בכרי המרעה הדשנים. עמק יזרעאל היה, לפי הפרשנות העממית, לעמק מבורך, שהאל זרע אותו.

המצב הגיאוגרפי ודרכי התחבורה
חשיבותו הרבה של העמק אינה רק בגודל ובפוריות אדמתו, אלא גם במצבו הגיאוגרפי ובערכו האסטרטגי:

א) בארצנו, שהיא "ארץ הרים ובקעות" היה מישור גדול זה, המשתרע על מאות ק"מ מרובעים, שדה קרב טבעי ומקום מערכות מלחמה לכל העמים בכל התקופות. וכן יזכירהו הושע כמקום מועד למלחמות: "ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל" (א, ה).

ב) העמק שימש מעבר בין בקעת עכו לעמק הירדן, וצומת דרכים עיקרית בין ארצות הפרת והנילוס, מרכזי התרבות של העולם העתיק. "דרך הים" הבין ארצית, המקשרת את מצרים עם סוריה וארץ נהרים ונמשכת לכל רוחב העמק, הייתה עורק החיים של העמים הקדמונים: בימי שלום עברו בה שיירות הסוחרים וארחות הגמלים, ובימי מלחמה –לוחמים ולגיונות צבא.

לדרך זו היו בעמק שתי תחנות חשובות: מגידו בכניסה אל העמק מצד החוף במערב, ויזרעאל ביציאה ממנו לבית שאן ולעבר הירדן מזרחה. כמו כן עוברת שם דרך קדומה נוספת שבה הוליך גם הלורד אלנבי את צבאות בריטניה לאורך העמק מג'נין שעל גבולו הדרומי, עד נצרת שעל גבולו הצפוני, ומשם דרך טבריה-ראש פנה ומשמר הירדן למסילה העולה לדמשק בירת סוריה. לעמק יזרעאל היה, אפוא, בגלל מצבו הגיאוגרפי ערך מסחרי וצבאי רב מימות עולם ועד היום הזה.

כיבוש העמק וחלוקתו
פוריות העמק, שפע מימיו בעין חרוד במזרחו ובנחל קישון במערבו, ודרכי המסחר שעברו בו לארכו ולרחבו, משכו אליו עוד מימים קדמונים את עמי הקדם והכשירוהו לקיים ישוב מפותח ובעל רמה תרבותית גבוהה.

מלחמות בני ישראל בתושבי העמק היו מהקשות ביותר במלחמותיהם לכיבוש הארץ. בעמק נתקלו העברים כובשי כנען בישוב כנעני צפוף, שישב בערי מבצר והיה מצויד בנשק המסוכן של הימים ההם, רכב ברזל. כעדות הכתוב: "ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק, לאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל" (יהושע יז, טז). נשק זה הרתיע את הכובשים ילידי המדבר, אשר יכלו להכניע את תושבי ההר, אך "לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם" (שופטים א, יט). בחלוקת הארץ לשבטים הפיל יהושע בנחלה גם את העמק על המובלעות הכנעניות שבו: למנשה החלק הדרומי מערבי של העמק עם ערי המלוכה תענך ומגדו (יהושע יז, יא) שעל שפתו; לזבולון החלק הצפון מערבי, ובו הערים שריד ונהלל (יהושע יט, י, טו), ובגורלו של יששכר עלה החלק המזרחי, שבו נכללו יזרעאלה ושונם (יהושע שם, יח). חלוקה זאת מכוונת הייתה, כמובן, לעתיד לבוא, כעדות הכתוב עצמו: "וד' אלהיכם הוא יהדפם מפניכם" (יהושע כג, ה). שבטים אלו התנחלו בעמק, אך לא השתלטו עליו. ערי הכנעני המבוצרות, שהיו בעיני יוצאי מצרים "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים א, כח) החזיקו מעמד זמן רב, ולא נכנעו לפני בני ישראל: "ולא הוריש מנשה את... תענך ואת בנותיה... ואת יושבי מגדו ואת בנותיה, ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת" (שופטים א, כז), בארץ העמק. גם "זבולון לא הוריש את... יושבי נהלל, וישב הכנעני בקרבו..." (שופטים א, לו).

המאבק עם הכנענים ויושבי המדבר
גורלם של המתנחלים לא היה אחיד בכל חלקי העמק. במקומות שהעברים היו רוב, הוכרחו הכנענים להשתעבד להם ולהיות למס, ובמקומות אחרים השתלטו הכנענים על העברים, והכובשים היו לנכבשים. הד למצב זה עולה מברכת יעקב ליששכר: "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול, ויהי למס עובד" (בראשית מט, טו). בייחוד הכביד את עולו שר צבאו של יבין מלך כנען שהיה יושב בחרושת הגויים. במאות רכב הברזל אשר לו, ובתמיכתם של מלכי כנען הסרים למשמעתו, הדריך את מנוחת המתנחלים והשבית את ארחות המסחר, עד שפרצה התנגשות גלויה בינו ובין דבורה וברק בן אבינעם. במלחמה זאת בביצות העמק על גדות הקישון ומי מגדו הובס חיל סיסרא, נשבר עוזו של הכח הכנעני. למתנחלי העמק, שהיו מעתה קשורים עם שבטי העברים בצפון, באה מנוחה למשך עשרות שנים, אך לא לאורך ימים.

העמק משך אליו גם את שוכני המדבר שנפשם חשקה במרעהו הטוב ובמעינותיו העשירים. בימי גדעון בן יואש חדרו אליו דרך השער המזרחי, דרך בקעת עין חרוד, השבטים הנודדים של מדין ועמלק ובני קדם. הם לא באו לכבוש את העמק ולהוריש את תושביו, אלא להשחית את יבולו ולגזול את צאנו ובקרו (שופטים ו, ג-ה). יושבי העמק נדלדלו מאוד, והשוסים הלכו והתפשטו בכל שטחי אדמתו, עד שהתעורר הצעיר בבני מנשה לצאת עליהם למלחמה. "בשלש מאות האיש המלקקים" אשר אתו הכה אותם גדעון והניסם מגבול ישראל". הם נכנעו "ולא יספו לשאת ראשם" (שם ח, כח).

בתקופת המלכים
בהיווסד המלוכה בישראל כבר היה העמק מיושב בחלקו עברים, כפי שמוכח מהכתובים המספרים על מחנה ישראל החונה בעין אשר ביזרעאל, ערב מלחמתו בפלשתים, ועל מנוסת אנשי ישראל מערי העמק לאחר מות מלכם שאול (שמואל א כט, א; ל, ז; דברי הימים א י, ז).
האויב החזק החדש שקם לישראל, הפלשתים, הפך אף הוא את העמק לשדה קרב. המלחמה הקשה ביותר שהתחוללה בגבולותיו באותם הימים, הייתה "המלחמה בערי הגלבוע". שם נפלו שאול ובניו, והפלשתים התיישבו בערי העמק שנעזבו מתושביהן.

הפלשתים לא עצרו כח למשול כאן ימים רבים. במרוצת הזמן חזרו לגבולם בשפלה, והעברים יושבי העמק יכלו לשוב לעריהם הנטושות. על כן מונה הכתוב את אזור יזרעאל בין המקומות המרכזיים שעליהם המליך אבנר את איש בושת בן שאול (שמואל ב ב, ח-ט).

בימי שלמה התקיים בעמק ישוב עברי גדול שנקבע כמחוז מיוחד, החמישי בי"ב מחוזות ממלכתו, בנציבותו של בענא בן אחילוד (מלכים א ד, יב). שלמה דאג גם לביצור ערי העמק שהיה להן ערך צבאי, ושימשו תחנות לשיירות הסוחרים הבאים ב"דרך הים" (שם ט, טו). בחפירות בעמק נחשפו שרידי חומות ומבצרים במגדו, שמקובל לייחסם לתקופת שלמה.

לאחר חלוקת המלוכה בישראל, רבתה חשיבותו של העמק בבית המלכות בגלל בירת החורף שהקים אחאב ביזרעאל (מלכים א כא, א), ומהפכת הדמים של יהוא בן נמשי שהתחוללה שם (מלכים ב ט, טז, כד, כז, לג). אותה תקופה נתפרסם העמק גם בפעולות הנביאים: אליהו התשבי במלחמתו באחאב (מלכים א יח, מו; כא, יח), ותלמידו אלישע, שבפקודתו השמיד יהוא את בית אחאב (מלכים ב ט, א-י). לבסוף מזכיר המקרא את דבר התנגשות הדמים בשער העמק המערבי, בה הומת יאשיהו בידי פרעה נכה במגדו (מלכים ב כג, כט; דברי הימים ב כט, כב-כד).
יש סבורים, כי למאורע זה, שעורר מספד כבד בכל העם, רומזים דברי הנביא: "ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגדון" (זכריה יב, יא). אחרים סבורים, כי הכתוב מרמז לפולחן הקשור באל הכנעני-ארמי: הדד-רמון.
הסיפור המקראי על ההתנגשות בבקעת מגדו שהייתה בשנת 609 מנוגד לידיעות ממקורות אשוריים. מקורות אלה אומרים כי בכיבוש הגליל בשנת 732 כבש תגלת פלאסר השלישי גם את העמק, סיפח אותו לפחווה אשורית, פחוות מגדו, והעמק יצא מתחת יד ישראל. נראה שיאשיהו השתלט על חבלים אחדים ממלכות ישראל, ותחום השפעתו הגיע לעמק מחמת ירידתה של אשור.

לאחר שיבת ציון
ידיעותינו על המצב בעמק לאחר חורבן בית ראשון דלות מאוד. יתכן ומחסור זה יסודו בכך שהעמק נכלל בימי בית שני בתחומי גליל התחתון (משנה גטין ז, ז), והרבה מהדברים הנאמרים על הגליל מכוונים גם לעמק.

ניתן לשער, כי בזמן חורבן יהודה בידי נבוכדנאצר חרב גם העמק, שהיה לאחר מות יאשיהו תחילה בשלטון מצרים, ואחר כך בשלטון הבבלים (מלכים ב כד, ד). מדברי מחבר ספר יהודית על מחנה הולופרניס בעמק ליד העיר יזרעאל (ג, י; ז, ג) מסתבר, כי בסוף התקופה הפרסית היה ישוב יהודי באותה הסביבה. יתכן שבימי השלטון היוני חדרו אליו גם סורים יונים, אבל אין ספק, שבתקופת החשמונאים הייתה ארץ העמק מיושבת יהודים רבים.

בלכת יונתן החשמונאי עם טריפון מבית שאן לעכו שילח אלפים מאנשיו אל העמק הגדול (מקבים א, יב, מז-מט), וכמובן, שרק אל ישוב יהודי שילחם. בני יוחנן הורקנוס (110 לפני הספירה) כבשו את ערי העמק מידי השומרונים ועוזריהם הסורים. אמנם פומפיוס קרע אותן, יחד עם הרבה ערים מעורבות אחרות, מיהודה, וסיפחן לסוריה, אך יריבו יוליוס קיסר החזירן בשנות ה-40 לפני הספירה לבית החשמונאים (קדמוניות יד, י, ו), ותושבי העמק השתתפו עם שאר היהודים במלחמתם ברומאים (מלחמות היהודים ב, כא, ג).

לאחר חורבן בית שני
לאחר חורבן בית שני עברה אדמת העמק, שהייתה ברובה "אדמת המלך", לידי שלטון הרומאים, אשר חילק את שדות היהודים לחיילים ולידידי רומי מבין היהודים, כגון: פלביוס, אגריפס השני וברניקי אחותו.

הישוב היהודי המשיך להתקיים בו מאות בשנים, כאשר יעיד בית הכנסת העתיק מהמאה הששית לספירה, שנחשף בחפירות תרפ"ח בבית אלפא. רוב ערי העמק נמנו אז על תחום צפורי, שהקיף שטח גדול גם מהגליל התחתון, ובאחדות מהן ישבו גם תלמידי חכמים ידועים. החשובה שבהן הייתה, כמובן, בית שערים, מרכז הסנהדרין ומקום מושבו של ר' יהודה הנשיא. כמו כן, שומעים אנו גם על התנא ר' יוחנן בן נורי בנגנינר או נגינר, היא גניגר של ימינו (ירושלמי כלאים ד, ד; סוכה א, א ועוד) ועל ר' יוסטא בר שונם מבעלי האגדה במאה הרביעית לספירה (שם עירובין א, י), שהיו יושבים בבית שערים.

בשלטון המוסלמים
בשנת 638 פרצו צבאות ערב דרך בקעת בית שאן אל עמק יזרעאל. הביזנטים, מושלי הארץ בימים ההם, הרסו את הסכרים, הציפו את מרחבי העמק והפכו אדמתו הכבדה לביצות, אך לא יכלו למנוע בזה את כיבושו בידי הפולשים. הידיעות על מצב העמק בדורות הראשונים שלאחר הכיבוש אינן מרובות, אבל ידוע כי בימי המושלים הערביים לא פסקו בו מהומות מבפנים ומלחמות מבחוץ משך מאות בשנים. העמק הגדול חזר להיות שדה קרב ותחנת מעבר לשפעת הגייסות של המוסלמים והנוצרים, המונגולים והתורכים.

בייחוד ידועות שתי המלחמות הגדולות שהתחוללו כאן: המלחמה המכרעת בשנת 1260 ליד עין חרוד, בה הכו הממלוכים המצרים את המונגולים וגרשום מן הארץ; מלחמת שר צבא נפוליאון בתורכים בשנת 1799 ליד מרחביה של היום. השלטון המוסלמי, בייחוד זה של התורכים בשנות 1917-1517, לא טיפח את אדמת העמק, שהפכה למקום ביצות וקדחת ממארת, ונעזבה מתושביה. הפלחים המעטים שלא נספו בקדחת הביצות נמלטו אל ההרים, ואדמת העמק המופקרת עמדה בשממותה דורות מרובים.

בשלטון התורכי
בבוא הממשלה התורכית בשנות הששים למאה שעברה לסדר ספרי אחוזה של הבעלים החוקיים על אדמת העמק, השתמשו האפנדים העירוניים בתחבולות ערמה לרשום על שמם שטחי אדמה עצומים שאינם שלהם. גם הממשלה התורכית החרימה כפרים שלמים של פלחים, אשר לא יכלו לשלם לה המסים הנדרשים, ומכרה אותם לאפנדים תקיפים. בדרכים אלה נפלו מרחבי העמק רובם ככולם בידי הבנקאי היוני-ערבי סורסוק מבירות, אשר קנה מהשלטונות בשנת 1870 עשרים כפרים בסך 18 א' לירות תורכיות.

גאולת העמק והחייאתו
בשנת תרנ"א [1891] תרו את הארץ אחדים ממנהיגי הדור, ובהם הסופר אחד העם, הרב יעקב מזא"ה וראש אגודת חובבי ציון מנחם אוסישקין. בעברם על פני עמקי יזרעאל, עכו והשרון, נשבעו שבועת אמונים לא לנוח ולא לשקוט עד אם יגאלום משממותם. באותה שנה התקשר בא כח חובבי ציון ביפו עם משפחת סורסוק בבירות, כדי לקנות מאה אלף דונם אדמה בעמק יזרעאל. נחתם חוזה וניתנה מפרעה, אך גם המפרעה וגם האדמה נשארו בידי המוכר. מוסד לאומי לרכישת קרקעות בארץ עוד לא היה קיים בימים ההם. הקנייה נעשתה, לכן, לפי הוראות צירי האגודות של חובבי ציון ברוסיה, והללו, משהוקל במקצת עול השעבוד ופג לרגע פחד הפרעות, התנכרו להתחייבויותיהם. וכך נשאר העמק בשממותו עשרים שנה נוספות, עד שהקרן הקיימת נתנה את דעתה על גאולתו. בשנת 1911 נרכש על ידה בעמק התיכוני השטח הראשון עליו הוקמה הקבוצה הקואופרטיבית מרחביה, וכעבור שנתיים נקנתה אדמת תל עדשים.

במלחמת העולם הראשונה נכבש העמק בידי צבאות בריטניה בשנת 1918, וכעבור שנתיים-שלש, רכשה הקה"ק את הגושים הגדולים בשביל הקיבוץ עין חרוד במזרח והמושב נהלל במערב. ברכישת שני הגושים האלה הייתה גאולת האדמה מלווה בעבודה גדולה של ייבוש בצותיה, הבראת אקלימה ומימיה והכשרתה להתיישבות חקלאית אינטנסיבית. במשך שלש עשרות השנים הבאות חזר העמק להיות שוב אחד המרכזים החשובים ביותר של ההתיישבות החקלאית בארץ.



מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן