חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ברכת המזון - נוסח ומבנה

נוסח ברכת המזון ומבנה הברכה

חובת קטנים בברכת המזון
אמירת "על נהרות בבל" ו"שיר המעלות בשוב ד' את שיבת ציון"
הנוסח המלא של ברכת המזון עם התוספות
נוסח אשכנז
תוספת בעת ברית מילה, אחר "בעיני אלוהים ואדם":
ברכת המזון בנוסח עדות המזרח
על מבנה ברכה המזון
הברכה הראשונה: ברכת "הזן"
הברכה השנייה: "ברכת הארץ" (ו"על הנסים")
הברכה השלישית: "ברכת בונה ירושלים"
על התוספת בברכה השלישית
הברכה הרביעית: "הטוב והמיטיב"
שאר האמירות בברכת המזון (אחרי הברכה הרביעית)
שתיית הכוס אחר הברכה

ברכת המזון מבוססת על הפסוקים בספר דברים, המחייבים מתן תודה על אכילה.
דברים פרק ח
(י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אלוהיך
עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
חובת קטנים בברכת המזון
א) מצווה מדרבנן לחנך קטן (וקטנה) לברך ברכת המזון, אפילו אחר אכילת כזית.

ב) קטן (למטה מגיל 13) שאכל לשובע, רשאי להוציא בברכת המזון שלו את הגדול שאינו יודע לברך, אשר חיובו לברך הוא רק מדרבנן (כגון: שלא אכל לשובע, אלא כזית).

ג) קטן אינו יכול להוציא גדול (ואפילו אישה) ידי חובת ברכת המזון, אם הגדול אכל לשובע ונתחייב לברך מן התורה, או: אם הקטן בעצמו לא אכל לשובע.

אמירת "על נהרות בבל" ו"שיר המעלות בשוב ד' את שיבת ציון"
"מי שמתענג על שולחנו... יש לו לזכור ולדאוג על קדושת הארץ" (חורבן הארץ הקדושה). כך לפי ה"זוהר", פרשת "תרומה". לכן נקבע המנהג, שבימי חול, לפני ברכת המזון (לפני הזימון) אומרים פרק קל"ז בתהלים: "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו", שיתעצב על חורבן בית המקדש;
ובשבת, שאסור להתעצב, אומרים פרק קכ"ו: "בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים". (מגן אברהם לפי השל"ה).

ברכון בפורמט וורד, מוכן להדפסה.


הנוסח המלא של ברכת המזון עם התוספות
נוסח אשכנז

ביום חול
עַל נַהֲרות בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּון:
עַל עֲרָבִים בְּתוכָהּ, תָּלִינוּ כִּנּרותֵינוּ:
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁובֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתולָלֵינוּ שִׂמְחָה,
שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּון:
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה', עַל אַדְמַת נֵכָר:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
תִּדְבַּק לְשׁונִי לְחִכִּי אִם לא אֶזְכְּרֵכִי,
אִם לא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַם עַל ראשׁ שִׂמְחָתִי:
זְכר ה' לִבְנֵי אֱדום אֵת יום יְרוּשָׁלָם,
הָאמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוד בָּהּ:
בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָמַלְתְּ לָנוּ:
אַשְׁרֵי שֶׁיּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

בשבת
שִׁיר הַמַּעֲלות. בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּון הָיִינוּ כְּחלְמִים:
אָז יִמָּלֵא שְׂחוק פִּינוּ וּלְשׁונֵנוּ רִנָּה.
אָז יאמְרוּ בַגּויִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂות עִם אֵלֶּה:
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂות עִמָּנוּ. הָיִינוּ שְׂמֵחִים:
שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:
הַזּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצרוּ:
הָלוךְ יֵלֵךְ וּבָכה נשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע.
בּא יָבא בְרִנָּה. נשֵׂא אֲלֻמּתָיו:

המזמן אומר:
רַבּותַי נְבָרֵךְ:
המסובים עונים:
יְהִי שֵׁם ה' מְברָךְ מֵעַתָּה וְעַד עולָם:
המזמן חוזר: יהי שם ...
בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבּותַי נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו:
ואומרים המסובים ואח"כ המברך:
בָּרוּךְ (בעשרה אֱלהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו וּבְטוּבו חָיִינוּ:
והמזמן חוזר: בָּרוּךְ...
מי שלא אכל עונה:
בָּרוּךְ (אֱלהֵינוּ) וּמְבורָךְ שְׁמו תָּמִיד לְעולָם וָעֶד:

ברכת המזון לנשואין:
דְּוַי הָסֵר וְגַם חָרון.
וְאָז אִִלֵּם בְּשִׁיר יָרון.
נְחֵנוּ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק.
שְׁעֵה בִּרְכַּת בְּנֵי אַהֲרן:
בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּותַי. נְבָרֵךְ אֱלהֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעונו. וְשֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלו:
ועונין המסובין:
בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעונו. וְשֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו. וּבְטוּבו חָיִינוּ:
והמזמן חוזר:
בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעונו. וְשֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו. וּבְטוּבו חָיִינוּ:

ברכת המזון לברית מילה:
נודֶה לְשִׁמְךָ בְּתוךְ אֱמוּנַי.
בְּרוּכִים אַתֶּם לַה'.
נודה:

בִּרְשׁוּת אֵל אָיום וְנורָא.
מִשְׂגָּב לְעִתּות בַּצָּרָה.
אֵל נֶאְזָר בִּגְבוּרָה.
אַדִּיר בַּמָּרום ה'.
נודה:

בִּרְשׁוּת הַתּורָה הַקְּדושָׁה.
טְהורָה הִיא וְגַם פְּרוּשָׁה.
ציווה לָנוּ מורָשָׁה.
משֶׁה עֶבֶד ה'.
נודה:

בִּרְשׁוּת הַכּהֲנִים וְהַלְוִיִּם.
אֶקְרָא לֵאלהֵי הָעִבְרִיִּים.
אֲהודֶנּוּ בְּכָל אִיִּים.
אֲבָרְכָה אֶת ה'.
נודה:

בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּותַי.
אֶפְתְּחָה בְּשִׁיר פִּי וּשְׂפָתַי.
וְתאמַרְנָה עַצְמותַי.
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה'.
נודה:

ברשות מרנן ורבותי נברך וכו':

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. הַזָּן אֶת הָעולָם כֻּלּו. בְּטוּבו בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. הוּא נותֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעולָם חַסְדּו:
וּבְטוּבו הַגָּדול תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזון לְעולָם וָעֶד. בַּעֲבוּר שְׁמו הַגָּדול. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וּמֵטִיב לַכּל וּמֵכִין מָזון לְכָל בְּרִיּותָיו אֲשֶׁר בָּרָא:
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. הַזָּן אֶת הַכּל:

נודֶה לְּךָ ה' אֱלהֵינוּ. עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבותֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טובָה וּרְחָבָה. וְעַל שֶׁהוצֵאתָנוּ ה' אֱלהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּורָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהודַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחונַנְתָּנוּ. וְעַל אֲכִילַת מָזון שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אותָנוּ תָּמִיד. בְּכָל יום וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

בחנוכה ופורים אומרים כאן "ועל הניסים", ואם שכח אזי כשיגיע אצל הרחמן יאמר:
הָרַחֲמָן, הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִים וְנִפְלָאות, כְּמו שֶׁעָשָׂה נִסִים לַאֲבותֵינוּ, בַּיָמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶה:
בימי וכו':

בחנוכה ובפורים אומרים זה:
עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרות וְעַל הַתְּשׁוּעות וְעַל הַמִּלְחָמות. שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבותֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:

לחנוכה:
בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוחָנָן כוהן גָּדול חַשְׁמונַאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. לְהַשְׁכִּיחָם תּורָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַּנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה. וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמונַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהודות וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדול:

לפורים:
בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים. מִנַּעַר וְעַד זָקֵן. טַף וְנָשִׁים. בְּיום אֶחָד. בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר לְחדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתו. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּו. וַהֲשֵׁבותָ לּו גְּמוּלו בְּראשׁו. וְתָלוּ אותו וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:

וְעַל הַכּל ה' אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מודִים לָךְ וּמְבָרְכִים אותָךְ. יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָל חַי תָּמִיד לְעולָם וָעֶד:
כַּכָּתוּב. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אלוהיך עַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה'. עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזון:

רַחֶם נָא ה' אֱלהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ. וְעַל צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ. וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדול וְהַקָּדושׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו:
אֱלהֵינוּ. אָבִינוּ. רְעֵנוּ זוּנֵנוּ פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ. וְהַרְוַח לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרותֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ לא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם. כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה. הַפְּתוּחָה. הַקְּדושָׁה וְהָרְחָבָה. שֶׁלּא נֵבושׁ וְלא נִכָּלֵם לְעולָם וָעֶד:

בשבת אומרים:
רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּמִצְותֶיךָ וּבְמצוות יום הַשְּׁבִיעִי הַשַּׁבָּת הַגָּדול וְהַקָּדושׁ הַזֶּה כִּי יום זֶה גָּדול וְקָדושׁ הוּא לְפָנֶיךָ לִשְׁבָּת בּו וְלָנוּחַ בּו בְּאַהֲבָה כְּמצוות רְצונֶךָ וּבִרְצונְךָ הָנִיחַ לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ שֶׁלא תְּהֵא צָרָה וְיָגון וַאֲנָחָה בְּיום מְנוּחָתֵנוּ וְהַרְאֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיּון עִירֶךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעות וּבַעַל הַנֶּחָמות:

בראש חדש וביום טוב ובחול המועד אומרים:
אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבוא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרונֵנוּ וּפִקְדונֵנוּ וְזִּכְרון אֲבותֵינוּ וְזִּכְרון מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶךָ וְזִכְרון יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ וְזִכְרון כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטובָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלום בְּיום:
לר"ח - ראשׁ הַחדֶשׁ הַזֶּה:
לפסח - חַג הַמצוות הַזֶּה:
לשבועות - חַג הַשָּׁבוּעות הַזֶּה:
לסוכות - חַג הַסֻּכּות הַזֶּה:
לשמ"ע ולש"ת - שְּׁמִינִי חָג הָעֲצֶרֶת הַחַג הַזֶּה:
לר"ה - בְּיום הַזִּכָּרון הַזֶּה:
ילדים האוכלים ביו"כ - הַכִּפּוּרִים הַזֶּה:
זָכְרֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בּו לְטובָה וּפָקְדֵנוּ בו לִבְרָכָה וְהושִׁיעֵנוּ בו לְחַיִּים. וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה'. בּונֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם:
אָמֵן:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. הָאֵל. אָבִינוּ. מַלְכֵּנוּ. אַדִּירֵנוּ. בּורְאֵנוּ. גּואֲלֵנוּ. יוצְרֵנוּ. קְדושֵׁנוּ קְדושׁ יַעֲקב. רועֵנוּ רועֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יום וָיום הוּא הֵטִיב הוּא מֵטִיב הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גומְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח. הַצָּלָה וְהַצְלָחָה. בְּרָכָה וִישׁוּעָה. נֶחָמָה. פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה. וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלום וְכָל טוב. וּמִכָּל טוּב לְעולָם אַל יְחַסְּרֵנוּ. אמן:
הָרַחֲמָן הוּא יִמְלךְ עָלֵינוּ לְעולָם וָעֶד:
הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדור דּורִים. וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעולְמֵי עולָמִים:
הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוד:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּר עֻלֵנוּ מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוּא יולִיכֵנוּ קומְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוב וִיבַשֶּׂר לָנוּ בְּשׂורות טובות יְשׁוּעות וְנֶחָמות:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת (אָבִי מורִי) בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת (אִמִּי מורָתִי) בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה. אותָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. (ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אותִי וְאֶת אִשְׁתִּי וְאֶת זַרְעִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי), אותָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ. כְּמו שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב, בַּכּל. מִכּל. כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אותָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנאמַר אָמֵן:
בַּמָּרום יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלום. וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה'. וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵנוּ. וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוב בְּעֵינֵי אלוהים וְאָדָם:
לשבת: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יום שֶׁכֻּלּו שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעולָמִים:
לראש חדש: הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחדֶשׁ הַזֶּה לְטובָה וְלִבְרָכָה:
ליום טוב: הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יום שֶׁכֻּלּו טוב:
לראש השנה: הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזּאת לְטובָה וְלִבְרָכָה:
לסוכות: הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּופֶלֶת:

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימות הַמָשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעולָם הַבָּא:
בחול - מַגְדִּיל (ביום שיש בו מוסף: מִגְדּול) יְשׁוּעות מַלְכּו וְעשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחו לְדָוִד וּלְזַרְעו עַד עולָם:
עשֶׂה שָׁלום בִּמְרומָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְראוּ אֶת ה' קְדושָׁיו כִּי אֵין מַחְסור לִירֵאָיו:
כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדורְשֵׁי ה' לא יַחְסְרוּ כָל טוב:
הודוּ לַה' כִּי טוב כִּי לְעולָם חַסְדּו:
פּותֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצון:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחו:
נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעו מְבַקֶּשׁ לָחֶם:
ה' עז לְעַמּו יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום:

תוספת בעת ברית מילה, אחר "בעיני אלוהים ואדם":
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֲבִי הַיֶּלֶד וְאִמּו,
וְיִזְכּוּ לְגַדְּלו וּלְחַנְּכו וּלְחַכְּמו,
מִיּום הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה דָמו,
וִיהִי יְיָ אֱלהָיו עִמּו. אמן:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ בַּעַל בְּרִית הַמִּילָה,
אֲשֶׁר שָׂשׂ לַעֲשׂות צֶדֶק בְּגִילָה,
וִישַׁלֵּם פָּעֳלו וּמַשְׂכֻּרְתּו כְּפוּלָה,
וְיִתְּנֵהוּ לְמַעְלָה לְמָעְלָה. אמן:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ רַךְ הַנִּמּול לִשְׁמונָה,
וְיִהְיוּ יָדָיו וְלִבּו לָאֵל אֱמוּנָה,
וְיִזְכֶּה לִרְאות פְּנֵי הַשְּׁכִינָה,
שלוש פְּעָמִים בַּשָּׁנָה. אמן:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ הַמָּל בְּשַׂר הָעָרְלָה,
וּפָרַע וּמָצַץ דְּמֵי הַמִּילָה,
אִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵרָצֶה עֲבודָתו פְסוּלָה.
אִם שלוש אֵלֶּה לא יַעֲשֶׂה לָהּ. אמן:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ מְשִׁיחו הולֵךְ תָּמִים,
בִּזְכוּת חֲתַן לַמּוּלות דָּמִים,
לְבַשֵּׂר בְּשׂורות טובות וְנִחוּמִים,
לְעַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפרָד בֵּין הָעַמִּים. אמן:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ כוהן צֶדֶק אֲשֶׁר לֻקַּח לְעֵילום,
עַד הוּכַן כִּסְאו כַּשֶּׁמֶשׁ וְיָהֲלום,
וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּו וַיִּגְלום,
בְּרִיתִי הייתה אִתּו הַחַיִּים וְהַשָּׁלום. אמן:

הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח וכו':



ברכת המזון בנוסח עדות המזרח



פזמון קודם ברכת המזון:
צוּר מִשֶּׁלּו אָכַלְנוּ, בָּרְכוּ אֱמוּנַי.
שָׂבַעְנוּ וְהותַרְנוּ, כִּדְבַר ה':
הַזָּן אֶת עולָמו, רועֵנוּ אָבִינוּ.
אָכַלְנוּ מִלַּחְמו, וּמִיֵּינו שָׁתִינוּ.
עַל כֵּן נודֶה לִשְׁמו, וּנְהַלְּלו בְּפִינוּ.
אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ, אֵין קָדושׁ כַּה':
בְּשִׁיר וְקול תּודָה, נְבָרֵךְ לֵאלהֵינוּ.
עַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טובָה, שֶׁהִנְחִיל לַאֲבותֵינוּ.
וּמָזון וְצֵדָה, הִשְׂבִּיעַ לְנַפְשֵׁנוּ.
חַסְדּו גָבַר עָלֵינוּ, וֶאֱמֶת ה':
רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ, עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ.
עַל צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודֶךָ, זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ.
וּבֶן דָּוִד עַבְדֶּךָ, יָבא וְיִגְאָלֵנוּ.
רוּחַ אַפֵּנוּ מְשִׁיחַ ה':
יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ, עִיר צִיּון תְּמַלֵּא.
וְשָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ, וּבִרְנָנָה שָׁם נַעֲלֶה.
הָרַחְמָן הַנִּקְדָּשׁ, יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה.
עַל כּוס יַיִן מָלֵא. כְּבִרְכַּת ה':

לפני מים אחרונים יאמר "לשם יחוד" זה שהובא בסה"ק לשון חכמים ח"א:
לְשֵׁם ייחוד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מצוות עֲשֵׂה דְּאורַיְתָא לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזון, כַּכָּתוּב בַּתּורָה:
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלהֶיךָ, לְתַקֵּן שׁרֶשׁ מצווה זו בְּמָקום עֶלְיון. וִיהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ בְּרָכָה רִאשׁונָה וּבְרָכָה שְׁנִיָּה וּבְרָכָה שְׁלִישִׁית אֲשֶׁר נְבָרֵךְ עַתָּה עַל הַמָּזון, וְתִתֵּן לָנוּ כוח וִיכלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ לְהַעֲלות מַיִּין נוּקְבִין וּלְהַמְשִׁיךְ אַרְבָּעָה הַמּוחִין לְיִשְׂרָאֵל וְרָחֵל (הַגְּדולָה), וְגַם תִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ בְּרָכָה רְבִיעִית אֲשֶׁר נְבָרֵךְ עַתָּה, וְתִתֵּן לָנוּ כוח וִיכלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ לְהַעֲלות מַיִּין נוּקְבִין, וּלְהַמְשִׁיךְ אַרְבָּעָה מוחִין לְיַעֲקב וְרָחֵל. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּנּוּ בְּכָל הַכַּוָּנות הָרְאוּיות לְכַוֵּן בְּאַרְבַּע בְּרָכות אֵלּוּ שֶׁל הַמָּזון. וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ:

אח"כ יטול מים אחרונים על אצבעותיו וינגבם, ויאמר:
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִנת מִזְמור שִׁיר:
אֱלהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ. יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה:
לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ. בְּכָל גויים יְשׁוּעָתֶךָ:
יודוּךָ עַמִּים אֱלהִים. יודוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:
יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפּט עַמִּים מִישׁר.
וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה:
יודוּךָ עַמִּים אֱלהִים. יודוּךָ עַמִּים כֻּלָּם:
אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ. יְבָרְכֵנוּ אלוהים אֱלהֵינוּ:
יְבָרְכֵנוּ אֱלהִים. וְיִירְאוּ אותו כָּל אַפְסֵי אֶרֶץ:
אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת. תָּמִיד תְּהִלָּתו בְּפִי:
סוף דָּבָר הַכּל נִשְׁמָע. אֶת הָאֱלהִים יְרָא וְאֶת מִצְותָיו שְׁמור, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:
תְּהִלַּת ה' יְדַבֶּר פִּי. וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁו לְעולָם וָעֶד:
וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עולָם הללויה:
וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה':

אם הם שלושה אומר המזמן - הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:
עונים - שָׁמַיִם:
אומר המזמן - בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, (בשבת יוסיף - ווּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא). (ביום טוב - וּבִרְשׁוּת יומָא טָבָא אֻשְׁפִּיזָא קַדִּישָׁא). (בסוכות - וּבִרְשׁוּת שִׁבְעָה אֻשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין). וּבִרְשׁוּת מורַי וְרַבּותַי, וּבִרְשׁוּתְכֶם, נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו:
והמסובים עונים - בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו וּבְטוּבו חָיִינוּ:
והמזמן חוזר - בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו וּבְטוּבו חָיִינוּ:
ואם הם עשרה או יותר אומר המזמן - נְבָרֵךְ אֱלהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו:
והמסובים עונים - בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו וּבְטוּבו חָיִינוּ:
והמזמן חוזר - בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו וּבְטוּבו חָיִינוּ:
בסעודת חתן אומר המזמן - נְבָרֵךְ (אם יש עשרה אומר - אֱלהֵינוּ) שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעונו, שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו:
ועונים המסובים - בָּרוּךְ (אם יש עשרה אומרים - אֱלהֵינוּ) שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעונו, שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו וּבְטוּבו חָיִינוּ:
והמזמן חוזר - בָּרוּךְ (בעשרה - אֱלהֵינוּ) שֶׁהַשִּׂמְחָה בִמְעונו, שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּו וּבְטוּבו חָיִינוּ:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הָאֵל הַזָּן אותָנוּ וְאֶת הָעולָם כֻּלּו בְּטוּבו בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֵיוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר. כִּי לְעולָם חַסְדּו:
וּבְטוּבו הַגָּדול תָּמִיד לא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזון תָּמִיד לְעולָם וָעֶד. כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכּל וְשֻׁלְחָנו עָרוּךְ לַכּל וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזון לְכָל בְּרִיּותָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוב חֲסָדָיו כָּאָמוּר. פּותֵחַ אֶת יָדֶךָ. (ר"ת פא"י שהוא מספר יאהדונה"י ומספר סא"ל, וס"ת חת"ך) וּמַשְׂבִּיעַ (כמספר חת"ך) לְכָל חַי רָצון:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַזָּן אֶת הַכּל:

נודֶה לְךָ ה' אֱלהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבותֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טובָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתורָה חַיִּים וּמָזון. עַל שֶׁהוצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּורָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצונָךְ שֶׁהודַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים וּמָזון שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אותָנוּ:
בחנוכה ובפורים אומרים "על הניסים". ואם לא אמר ונזכר לפני שאמר תיבת "ה'" של ברכת על הארץ - חוזר לאומרו. ואם נזכר אחר שאמר תיבת "ה'", יאמר אותו בהרחמן, ויאמר:
הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה, בימי וכו':
וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן. וְעַל הַגְּבוּרות. וְעַל הַתְּשׁוּעות וְעַל הַנִּפְלָאות וְעַל הַנֶּחָמות שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבותֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה:
לחנוכה:
בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוחָנָן כוהן גָּדול חַשְׁמונָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּורָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצונָךְ. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַּנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִּבּורִים בְּיַד חֲלָשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדול וְקָדושׁ בְּעולָמָךְ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדולָה וּפֻרְקָן כְּהַיּום הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרות בְּחַצְרות קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמונַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהודָאָה. וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאות וְנודֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדול סֶלָה:

לפורים:
בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיום אֶחָד בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר לְחדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוז. וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתו. וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּו. וַהֲשֵׁבותָ לּו גְּמוּלו בְּראשׁו. וְתָלוּ אותו וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נֵס וָפֶלֶא וְנודֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדול סֶלָה:
וְעַל הַכּל ה' אֱלהֵינוּ אֲנַחְנוּ מודִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. וּבֵרַכְתָּ (כשיאמר מילת "את" ימזוג את הכוס) אֶת ה' אלוהיך עַל הָאָרֶץ הַטּובָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזון:

רַחֵם ה' אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּון מִשְׁכַּן כְּבודָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעונָךְ. וְעַל דְּברך. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדול וְהַקָּדושׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ רְעֵנוּ זוּנֵנוּ. פַּרְנְסֵנוּ. כַּלְכְּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרותֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ לִידֵי מַתְּנות בָּשָׂר וָדָם. וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצון שֶׁלּא נֵבושׁ בָּעולָם הַזֶּה. וְלא נִכָּלֵם לְעולָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקומָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:
בשבת אומרים:
רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּמִצְותֶיךָ וּבְמצוות יום הַשְּׁבִיעִי. הַשַּׁבָּת הַגָּדול וְהַקָּדושׁ הַזֶּה. כִּי יום גָּדול וְקָדושׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּות בּו וְנָנוּחַ בּו וְנִתְעַנֵּג בו כְּמצוות חֻקֵּי רְצונָךְ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגון בְּיום מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְּנֶחָמַת צִיּון בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמות. וְהֲגַם שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדול וְהַקָּדושׁ לא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדול וְקָדושׁ אָתָּה:
בראש חודש וביום טוב ובחול המועד אומרים "יעלה ויבוא", ואם לא אמרו אינו חוזר, חוץ מליל א' של פסח וליל א' של סוכות שאם שכח חוזר לראש ברהמ"ז:
אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ יַעֲלֶה וְיָבא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרונֵנוּ וְזִכְרון אֲבותֵינוּ. זִכְרון יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְזִכְרון מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ. וְזִכְרון כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵיטָה לְטובָה. לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים. לְחַיִּים טובִים וּלְשָׁלום. בְּיום:
בראש חודש - ראשׁ חדֶשׁ הַזֶּה:
בפסח - חַג הַמצוות הַזֶּה, בְּיום (ביום טוב אומר - טוב) מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה:
בסוכות - חַג הַסֻּכּות הַזֶּה, בְּיום (ביום טוב אומר - טוב) מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה:
בשבועות - חַג הַשָּׁבוּעות הַזֶּה, בְּיום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה:
בשמיני עצרת - שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת הַזֶּה, בְּיום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה:
בראש השנה - הַזִּכָּרון הַזֶּה, בְּיום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה:
לְרַחֵם בּו עָלֵינוּ וּלְהושִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ ה' אֱלהֵינוּ בּו לְטובָה. וּפָקְדֵנוּ בו לִבְרָכָה. וְהושִׁיעֵנוּ בו לְחַיִּים טובִים. בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים. חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמול וְרַחֵם עָלֵינוּ. וְהושִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה:
וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּונֵה יְרוּשָׁלָיִם. (ואומר בלחש - אָמֵן):
אם בשבת שכח לומר "רצה והחליצנו" ונזכר לפני שהתחיל ברכת "הטוב והמטיב" יאמר:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתות לִמְנוּחָה לְעַמּו יִשְׂרָאֵל, בְּאַהֲבָה, לְאות וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. לָעַד הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ. בּורְאֵנוּ. גּואֲלֵנוּ. קְדושֵׁנוּ. קְדושׁ יַעֲקב. רועֵנוּ רועֵה יִשְׂרָאֵל. הַמֶּלֶךְ הַטּוב וְהַמֵּטִיב לַכּל. שֶׁבְּכָל יום וָיום הוּא הֵטִיב לָנוּ. הוּא מֵטִיב לָנוּ. הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ. הוּא גומְלֵנוּ. הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֵיוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוב:
יענו - אָמֵן:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבודו:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדור דּורִים:
הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּו יָרִים:
הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים:
הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוד וְלא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלא בְאִסּוּר בְּנַחַת וְלא בְצַעַר:
הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלום בֵּינֵינוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּור עול גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יולִיכֵנוּ מְהֵרָה קומְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ:
הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף:
הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדו הָרְחָבָה:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמו הַגָּדול כְּמו שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבותֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק
וְיַעֲקב בַּכּל מִכּל כּל. כֵּן יְבָרֵךְ אותָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצון וְנאמַר אָמֵן:
הָרַחֲמָן הוּא יִפְרושׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלומו:
בשבת - הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עולָם שֶׁכֻּלּו שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעולָמִים:
בראש חודש - הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ אֶת הַחדֶשׁ הַזֶּה לְטובָה וְלִבְרָכָה:
בסוכות - הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לֵישֵׁב בְּסֻכַּת עורו שֶׁל לִוְיָתָן:
הָרַחֲמָן הוּא יַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֶׁפַע קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה מִשִּׁבְעָה אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. זְכוּתָם תְּהֵא מָגֵן וְצִנָּה עָלֵינוּ:
במועדים - הָרַחֲמָן הוּא יַגִּיעֵנוּ לְמועֲדִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלום:
ליום טוב - הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ לְיום שֶׁכֻּלּו טוב:
הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּורָתו וְאַהֲבָתו בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתו עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:
ברכת האורח - הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וִיסַדֵּר בּו כָּל מַעֲדַנֵּי עולָם וְיִהְיֶה כְּשֻׁלְחָנו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּל רָעֵב מִמֶּנּוּ יאכַל וְכָל צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה. וְאַל יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל טוּב לָעַד וּלְעולְמֵי עולָמִים אָמֵן:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזּאת. הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּו וְכָל אֲשֶׁר לו. בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ. וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ. בָּרֵךְ ה' חֵילו וּפעַל יָדָיו תִּרְצֶה. וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרובִים לָעִיר. וְאַל יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָון. שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים בְּעשֶׁר וְכָבוד מֵעַתָּה וְעַד עולָם. לא יֵבושׁ בָּעולָם הַזֶּה וְלא יִכָּלֵם לְעולָם הַבָּא. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצון:
בסעודת המילה - הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲבִי הַבֵּן, הוּא וְאִשְׁתּו הַיּולֶדֶת מֵעַתָּה וְעַד עולָם:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיֶּלֶד הַנּולָד, וּכְשֵׁם שֶׁזִּכָּהוּ הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא לַמִּילָה, כָּךְ יְזַכֵּהוּ לִכָּנֵס לַתּורָה וְלַחֻפָּה, וְלַמצוות וּלְמַעֲשִׂים טובִים, וְכֵן יְהִי רָצון וְנאמַר אָמֵן:
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת מַעֲלַת הַסַּנְדָּק וְהַמּוהֵל וּשְׁאָר הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּמִּצְוָה, הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם:
בסעודת החתן - הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה בְּבָנִים זְכָרִים לַעֲבודָתו יִתְבָּרַךְ:
ויש מוסיפים - הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַמְסֻבִּים בַּשֻּׁלְחָן הַזֶּה, וְיִתֵּן לָנוּ הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁאֲלות לִבֵּנוּ לְטובָה:
הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימות הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעולָם הַבָּא. מַגְדִּיל (ביום שמתפללים מוסף, וכן במוצאי שבת אומרים: מִגְדּול) יְשׁוּעות מַלְכּו. וְעשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחו לְדָוִד וּלְזַרְעו עַד עולָם:
כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ. וְדרְשֵׁי ה' לא יַחְסְרוּ כָל טוב:
נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב. וְזַרְעו מְבַקֶּשׁ לָחֶם:
כָּל הַיּום חונֵן וּמַלְוֶה. וְזַרְעו לִבְרָכָה:
מַה שֶׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה. וּמַה שֶׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. וּמַה שֶׁהותַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיּאכְלוּ וַיּותִירוּ כִּדְבַר ה':
בְּרוּכִים אַתֶּם לַה'. עושֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'. וְהָיָה ה' מִבְטָחו:
ה' עז לְעַמּו יִתֵּן. ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום:
עושֶׂה שָׁלום בִּמְרומָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלום עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּו יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

אם מברכים על הכוס אומרים:
כּוס יְשׁוּעות אֶשָּׂא. וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא:
סַבְרִי מָרָנָן:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, בּורֵא פְּרִי הַגֶּפֶן:





על מבנה ברכת המזון


שלוש הברכות הראשונות של ברכת המזון הן מצוות התורה, שנאמר "ואכלת ושבעת ובירכת". לפי חז"ל מרומזות שלוש הברכות (וברכת הזימון בכלל) כמלים שבאותו פסוק:
"וברכת - זו ברכת הזן";
"את ד' אלוהיך" - זו "ברכת הזימון";
"על הארץ" - זו "ברכת הארץ";
"הטובה" - זו ברכת "בונה ירושלים". (ברכות מ"ח, ב)

חז"ל תלו את הברכות באבות האומה:
משה רבנו תיקן את "ברכת הזן",
יהושע - "ברכת הארץ",
דוד ושלמה - "ברכת בונה ירושלים".

הברכה הרביעית של ברכת המזון היא "ברכת הטוב והמטיב", ואותה תיקנו חכמי יבנה, ואין חיובה מן התורה.

לפי הרמב"ם, נוסח שלוש הברכות תוקן ונערך סופית על ידי עזרא הסופר ובית דינו.

הברכה הראשונה: ברכת "הזן"
"ברכת הזן" פותחת ב"ברוך" וחותמת ב"ברוך", מפני שהיא ברכה ארוכה שיש בה כמה עניינים.

אין לקצר לכתחילה מהנוסח שתיקנו חכמים בלשון הקודש, אך, בדיעבד, יוצאים ידי חובה אם הזכירו את השם, המלכות, ואת עיקר הברכה.
לכן יוצאים גם בנוסח זה: "בריך רחמנא, מלכא דעלמא, מריה דהאי פיתא" (ברוך הרחמן, מלך העולם, אדון הפת הזו"), או: "בריך רחמנא דזן כולה" (הזן את הכול), שהרי הזכירו בהן את ד' ("רחמנא" - הרחמן), מלכות, ועיקר הברכה.

הברכה השנייה: "ברכת הארץ" (ו"על הנסים")
יהושע תיקן לישראל "ברכת הארץ" כשנכנסו לארץ ישראל. ברכה זו אינה פותחת בברוך, מפני שהיא סמוכה ל"ברכת הזן".

צריכים להזכיר בברכה זו "על ארץ חמדה מרבה ורחבה" וגם "ברית", משום שהארץ ניתנה לאברהם אבינו על ידי ברית, ככתוב בפרשת המילה (בראשית י"ז, ח): "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך".

צריכים להזכיר "תורה" בברכה זו, מפני שבזכות התורה והמצוות ירשו את הארץ, שנאמר (דברים ח', א): "למען תחיו" ורביתם ובאתם וירישתם את הארץ. וכן בתהילים (ק"ה, מד): "ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו".

בחנוכה ובפורים נוהגים להוסיף "על הנסים" לפני "ועל הכול". טעה ולא הזכיר "על הנסים" בחנוכה או בפורים אינו צריך לחזור.

חל חנוכה או פורים במוצאי שבת, וסעודת שבת נמשכה עד אחר צאת הכוכבים, יש להזכיר "רצה" ולא "על הנסים" כי הזכרת "על הנסים" היא רשות.

הברכה השלישית: "ברכת בונה ירושלים"
דוד ושלמה תיקנו את הברכה השלישית וברכת "בונה ירושלים"; דוד תיקן "על ישראל עמך... ושלמה - "על הבית הגדול והקדוש הזה... ".

צריכים להזכיר "מלכות בית דוד משיחך", שזה מעיקר הברכה, מפני שירושלים נתקדשה על ידי דוד ומשום שאין הנחמה שלמה עד שתחזור מלכות בית דוד.

בדרך כלל אין אדם שואל צרכיו בשבת, אף על פי כן אומרים בברכה זו "רענו, זוננו" שהוא לשון תפילה ("שתרעה אותנו, שתזון אותנו"), וכן אומרים גם בשבת "כי אם לידך המלאה, הפתוחה והקדושה...", וכדומה.

חותמים ברכה זו במלים: "ברוך אתה ד', בונה ברחמיו ירושלים" (או: "ברוך אתה ד', מנחם ציון בבניין ירושלים"). חותמים במלה "ברחמיו" משום שבכמה פסוקים מוצאים בניין ירושלים ברחמים, לדוגמה: "עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים" (זכריה א', טז), וגם משום שהברכה מתחילה במלה "רחם".

על התוספת בברכה השלישית
לפני "ובנה ירושלים" מוסיפים "מעין המאורע": "רצה והחליצנו" בשבת ו"יעלה ויבוא" בראש חודש, ביום טוב ובחול המועד.

מזכירים "רצה" ו"יעלה ויבוא", שהן תפילות של רחמים, בברכה השלישית, שגם היא תפילה של רחמים.

הברכה הרביעית: "הטוב והמיטיב"
אחר שלוש הברכות שמן התורה מברכים ברכת "הטוב והמיטיב" שתיקנו חכמים ביבנה תוכנה של ברכה זו - הודאה ושבח על הטובות, ובמיוחד על הרוגי ביתר: "הטוב - שלא הסריחו, וה"מיטיב" - שניתנו לקבורה".
ברכה זו באה אחרי ברכת "בונה ירושלים" כדי לרמז שעם חורבן ביתר נשבר כוחם של ישראל, ורק עם ביאת המשיח יחזור אליהם.

כיוון שאין ברכה זו - שהיא מדרבנן - נחשבת כסמוכה לברכות הקודמות - שהן מדאורייתא - לכן פותחים בה ב"ברוך", אך אין מסיימים אותה ב"ברוך", אף שהיא ארוכה, כי מתחילה תיקנוה בנוסח קצר ("ברוך הטוב והמיטיב לכול"), ורק אחר כך הוסיפו עליה ונעשתה ארוכה.

בברכה זו מזכירים שלוש מלכויות, שלוש הטבות ושלוש תגמולות.

שלוש מלכויות ("מלך העולם, מלכנו, המלך הטוב") למה? אחת כפתיחה לברכה גדולה; שנייה כנגד מלכות בית דוד שב"בונה ירושלים" ("ועל מלכות בית דוד משיחך"), ושלישית - מאחר שתיקנו להזכיר מלכות שמים, מפני שלא הוזכרה ב"בונה ירושלים" (לא כתוב שם "מלך העולם"), תיקנו להזכירה עוד פעם משום שלא נזכרה ב"ברכת הארץ".

שלוש הטבות למה? מאחר שמזכירים שלוש מלכויות, מזכירים גם שלוש הטבות ("הוא היטיב, הוא מיטיב, הוא ייטיב לנו"), כי עיקר הברכה הוא על ההטבה.

שלוש תגמולות למה? מאחר שאומרים שלוש הטבות, והיא ברכת הודאה, אומרים גם שלוש תגמולות ("הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו..."). (ברכות מ"ט, א)

שאר האמירות בברכת המזון (אחרי הברכה הרביעית)
אף על פי שאין אדם שואל צרכיו בשבת, ובכל זאת מותר לומר את כל הבקשות המתחילות ב"הרחמן" שאחר הברכה הרביעית, כי בקשות אלה הן חלק מנוסח הברכות.

עונים "אמן" אחרי כל "הרחמן" ששומעים מפי המברך.

אחר "בשורות טובות, ישועות ונחמות" יוסיף אורח ברכה זו לבעל הבית:
"הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה, ואשתו ובניו (לפי המצב המשפחתי) וכל אשר לו". (ויש נוסחים יותר ארוכים של הגר"א ושל ועל פי סידור "בית יעקב").


לפני שאומרים "כמו שנתברכו אבותינו" וכו', יברך כל אחד ואחד כפי עניינו:
הסמוך על שולחן הוריו:
"הרחמן הוא יברך את אבי מורי, בעל הבית הזה, ואת אמי מורתי בעלת הבית הזה, אותם ואת ביתם" וכו'.

רווק האוכל בביתו:
"הרחמן הוא יברך אותי ואת כל אשר לי...".
בעל הבית על שולחנו:
"הרחמן הוא יברך אותי ואת אשתי ואת זרעי ואת כל אשר לי..."
בעלת בית על שולחנה:
"הרחמן הוא יברך אותי ואת בעלי ואת זרעי ואת כל אשר לי..."


הערה: קטע זה של "הרחמן" רחב יותר ושונה בנוסח הספרדים.

סיום כל הבקשות האלו הוא כך: "כן יברך אותנו, כולנו יחד, בברכה שלמה ונאמר "אמן".

שתיית הכוס אחר הברכה
אחרי שגומרים ברכת המזון על הכוס, מברך עליה המזמן "בורא פרי הגפן", אפילו אם כבר ברך אותה ברכה על היין שבתוך הסעודה.

ברכון בפורמט וורד, מוכן להדפסה.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
ברכת המזון
ברכת המזון - הסבר המושג