חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

תדמור

עיר קדומה במדבר סוריה, בתחום ארץ חמת

מתחנת דרכים לבירת ממלכה
היהודים בתדמור
תדמור בעיני חז"ל
תדמור הערבית

עיר קדומה במדבר סוריה בתחום ארץ חמת, בדרך השיירות מקטנא שבדרום דמשק, אל מדינת מארי ובירתה בתל חרידי שעל הפרת התיכון.

בתעודות מן המושבה האשורית בכניש שבקפדוקיה (מהמאה ה-19 לפני הספירה) נזכרים אחדים מתדמור. השם תדמור שבתעודות אלה הולם יותר את השם המקראי, מאשר את השם הנזכר בכתובות אשוריות מאוחרות בצורת "תדמר". מתעודות אלה מוכח שכבר בתחילת האלף השני לפני הספירה שימשה תדמור תחנה למסחר ולשיירות נודדים בדרך שבין דמשק לבין מסופוטאמיה. תדמור נזכרת בכתובת תגלת פלאסר הראשון, במנין 42 הארצות שכבש מלך אשורי זה בראשית המאה הי"א לפני הספירה, במלחמותיו במערב אסיה ובמסעותיו אל חוף הים התיכון. יש אומרים שהיא הייתה באלף השני לפני הספירה מקום מושבו של מושל ארץ קדם.

לאחר שהתגבר שלמה על חמת צובה, כבש גם את תדמור ובנה אותה מחדש בין שאר ערי המסכנות שבנה בחמת (דברי הימים ב ח, ג-ד), כתחנות משמר להגנה על דרכי ממלכתו הרחבה ש"בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה" (מלכים א ה, ד). וכך מסופר במקרא:
"ויבן שלמה את גזר ואת בית חורון תחתון ואת בעלת ואת תמר (הקרי: תדמר) במדבר בארץ" (שם ט, יז-יח).
כיוון שאין הכתוב מסמן את שם הארץ, והערים המנויות שם הן בארץ יהודה או על גבולה, יש מקיימים את הכתיב: 'תמר', ומזהים אותה עם העיר תמר בדרום מערב לקצה ים המלח, שהיא בתחום הארץ. אולם תרגום יונתן ופרשנינו הקדמונים קיבלו את הקרי: 'תדמור'. על נכונות הקרי יעיד גם השם Palmyra (מן Palm: תמר), שבו כינו היוונים את תדמור, על שם הדקלים שצמחו בנאת מדבר זאת, או על יסוד הכתיב של השם: תמר. את הביטוי "במדבר בארץ" יפרשו הקדמונים במובן: מקום מדברי "סמוך לישוב" (רש"י), או: עיר "שהיה צדה אחד למדבר, וצדה האחר לארץ..." (רלב"ג). אבל ייתכן כי "מקרא קצר" הוא ונשמט ממנו שם הארץ חמת, שבפסוק המקביל בדברי הימים ב. ואולי התכוון הכתוב לציין שתדמור היא בארץ מדבר, כמו "ימצאהו בארץ מדבר" שבספר דברים לב, י.

מתחנת דרכים לבירת ממלכה
תדמור הייתה ביסודה תחנת דרכים בנאת מדבר, מקום מנוחה לשיירות שבחרו בדרך המדבר הקצרה במסעיהם מחופי ארץ ישראל וסוריה אל ארצות הפרת והחדקל. במאה ה-1 לספירה הנוצרית הפכה תדמור לעיר גדולה, ובמאה ה-3 גם לממשלה אדירה. עושרה ועוצמתה באו לה עקב מצבה הגיאוגרפי, ומקומה המדיני והצבאי בין שתי המעצמות היריבות: הפרתים ויורשיהם הפרסים הסאסאנידים ממזרח, והרומאים ממערב, שבמלחמותיהם הממושכות שיבשו את דרכי המסחר וגרמו לתדמור להתפתח למרכז מסחרי ניטרלי בין המזרח ובין המערב.

סוחרי תדמור שלטו על צומת הדרכים המובילות מהודו ומסין שבמזרח הרחוק אל הים התיכון, וממדבר ערב אל אסיה הקטנה. הבדואים המזוינים, שליוו את שיירות המסחר ושמרו עליהם מפני שודדי המדבר, היו אחרי כן לאזרחיה מכובדים של העיר, וגבו מכס ומסים כבדים על כל סחורה שעברה דרכה. מושלי העיר, שיח'ים בדואים לפנים, נוטים היו פעם לצד הפרסים ופעם לצד הרומאים.

בתמורה לעזרה שעזר לרומאים במלחמתם עם הפרסים, הוכתר עודינת (או: אודנאתוס) מושל תדמור בתואר נציב רומי בארץ הקדם. 12 שנה (273-261) היו גם ארץ ישראל, סוריה ואסיה הקטנה כפופות למושלי תדמור. בימיו ובימי אשתו יורשתו זנוביה (Zenobia) הגיע תדמור לשיא פריחתה, והייתה לבירה של ממלכה עצמאית, ששלטונה השתרע עד אסיה הקטנה והבוספורוס בצפון מערב ועד מצרים בדרום מערב.

שאיפותיה הנועזות של זנוביה, שהכריזה על ממלכתה כעל קיסרות (270), עוררו את אורליאנוס קיסר רומי לעלות עליה למלחמה. בשנת 73 כבשו צבאותיו את תדמור והחריבוה עד היסוד, יושביה נמכרו לעבדים, והמלכה הגאה נלקחה בשבי ונשלחה כבולה בכבלי זהב לרומי.

היהודים בתדמור
במאה ה-3 לספירה הנוצרית, וגם לפני כן, קיים היה ישוב יהודי ניכר בתדמור. ראשיתה של קהילה מאורגנת נעוצה, כנראה, בהגירת יהודים מהגולה הבבלית הסמוכה. כמו כן התחזקה הקהילה בייחוד מקהילות היהודים הגדולות במדינת הפרתים שבמלכות הסאסאנידים החשוכה, שכוהניה היו רודפים את כל בני האומות האחרות. אין ספק שרבים מהיהודים בסוריה ממערב באו להתיישב במרכז המסחרי של תדמור בימי פריחתה.

על קיומה של קהילה יהודית בתדמור יעידו שרידי בית הכנסת ועליהם פסוקים מהתורה שנתגלו שם, וגם כתובות תדמוריות שנמצאו בחפירות בבית שערים. על קבר משפחתי אחד מהקברים של אנשי חוץ לארץ שנקברו שם, מצוירת דמות לגיונר יהודי בתלבושת צבאית בשם: גרמנוס בן יצחק התדמורי.

בחורבן תדמור חרבה גם קהילת היהודים. כעבור 900 שנה (לערך) עבר בה הנוסע מטודילה ומצא
"בתרמור כמה אלפי יהודים גיבורי מלחמה, הנלחמים עם בני אדום ועם ערב, שהם תחת ממשלת נור אל דין המלך, ועוזרים לשכניהם הישמעאלים" (מתוך ספר המסעות של ר' בנימין, הוצאת אמנות, ע' 35).

תדמור בעיני חז"ל
קצת מסופרי הכנסייה חשבו את המלכה זינוביה ליהודיה. "יתכן – כותב דובנוב – שמלכה זו, אשר הייתה מקרבת בתוך שאר המשכילים באי ביתה את ההגמון הכופר מאנטיוכיא, שנטה לאחדות האל הישראלית, הגתה חיבה ליהדות, אבל לא לעם ישראל (כ"ג, 95). מהשיחה שהתקיימה בינה ובין האמוראים ר' אימי ור' שמואל, בדבר שחרורו של חברם ר' זעירא בר חיננא שנשבה בתדמור (ירושלמי תרומה ח, י) מסתבר, כי הייתה נוטה לטפול עלילות שווא על חכמי ישראל.

חז"ל, ובייחוד אלה מהם שעלו לארץ ישראל מבבל, הכירו את תדמור ואת יושביה. כך, למשל, ידע הלל לבאר לשואל: "מפני מה עיניהן של תדמוריין תרוטות? מפני שדרין בין החולות" (שבת לא.), ור' יוחנן הטברני ידע את עיסוקם של עניי תדמור, שהיו מוכרים עצים דקים להבערת אור בבתים, ולפיכך פירש את ההלכה בדבר הזמן של הדלקת נר חנוכה "עד שתכלה רגל מן השוק: עד דכילא ריגלא דתרמודאי" (שם כא:).

לחז"ל הייתה מסורת על השתתפותם של בני תדמור בלגיונות שהחריבו את ירושלים, כפי שעולה מפרשנותם הדרשנית את הכתוב בבראשית כב, יז:
"וירש זרעך את שער אויביו. ר' אומר זו תרמוד. אשרי כל מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהייתה משותפת בשני חורבנות..." (בראשית רבה נו, יט).
על הכתוב באיכה ב, ב:
"בלע ד' ולא חמל... אמר ר' יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תדמור. למה? שהייתה שותפת בשתי חורבנות..." (איכה רבתי ב, ה, בסוף; ירושלמי תענית ד, ח, בסוף).
רוגזם הרב של חכמי התלמוד על התדמורים מצא את ביטויו בגזר הדין הקשה שהוציאו עליהם לאמור:
"אין מקבלים גרים מן התרמודים..." מאי טעמא לא?... משום בנות ירושלים... תריסר אלפי גברי (נכנסו עם צבאות האויב לירושלים). בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על בנות ירושלים, שנאמר (איכה ה, יא) נשים בציון עינו..." (יבמות טז, א-ב).

תדמור הערבית
בשנת 634 נכבשה פלמירה הרומית-ביזנטית בידי צבאות ערב, ונושבה ערבים. הם החזירו לה את שמה המקראי, וקראו לה 'תדמר'. אבל העיר ירדה פלאים, ושמה לא נזכר אלף שנים. רק במאה הי"ז נגלו חורבותיה, ובמאה ה-18 נחקרו על ידי חוקרים צרפתים ואנגלים.

כיום תדמר הוא כפר ערבי קטן, ולידו משתרע לאורך 3-2 ק"מ שדה חורבות מפוארות של תדמור העתיקה. בחורבות יש בין שאר השרידים החשובים, טורים ארוכים של עמודים קורינתיים גבוהים, וחורבת בית כנסת שבמשקופו חקוקה כתובת עברית. השריד המפליא ביותר בחורבות אלה הוא הניקרופול, עיר המתים, שקבריה בנויים בצורת מערות חצובות בסלע, וקירותיהן מצוירים בתמונות צבעוניות מרהיבות עין, ובצורות מגדלים וארמונות יקרים ונפלאים. כמו כן נגלו שם כתובות ארמיות מרובות.


מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה


הערות לערך:
שם המעיר: תמונות של קברים מפוארים עם כתב עיברי מתדמור
הערה: לינקים לתמונות :
http://static.panoramio.com/photos/original/27610768.jpg

http://static.panoramio.com/photos/original/27610802.jpg

לינקים למיקום בסוריה בגוגל-אירט :

http://google-earth-fake-url-for-links.google.com/http%3A%2F%2Fmaps.google.com%2Flocal_url%3Fq%3Dhttp%3A%2F%2Fwww.panoramio.com%2Fphoto%2F27610802%26ct%3Dgoogle_earth%3Aredirectp%26oi%3Dpanoramio.n.20110315._._%26s%3DANYYN7k_eNlvHjK-racoRBF4R6J8alFopQ


שם המעיר: גדעון צור
הערה: תמר או תדמור, למי הבכורה
נכתב על ידי גדעון צור
בספרי התנ"ך, קיימת אי בהירות לגבי אחד משמות המקומות הנזכרים בו – תמר או תדמור, בספר מלכים א נאמר "ויבן שלמה את גזר ואת בית חורון תחתון ואת בעלת ואת תמר (תדמר) במדבר בארץ" (ט,יז-יח) ואילו בספר דברי הימים ב כתוב "וילך שלמה חמת צובא ויחזק עליה ויבן את תדמור במדבר" (ח,ג-ד). וכאמור, שם הישוב תמר בספר מלכים מופיע בספר דברי הימים כתדמור. הישוב תמר מזוהה כיום עם האתר הקדום עין חצבה, במדבר יהודה דרומית לים המלח, ואילו תדמור או בשמה היווני פלמירה, נמצאת במדבר הסורי צפונית מזרחית לדמשק.
כתוצאה מאי בהירות זו נוצרו בקרב המלומדים העוסקים בחקר התנ"ך והארכיאולוגיה, שלוש דעות שונות – הדעה הראשונה גורסת כי מדובר בישוב תדמור במדבר הסורי. הדעה השנייה טוענת לטובת תמר במדבר יהודה, ואילו הדעה השלישית מקבלת את שני המקומות ללא החלטה. כל שלושת הדעות אינן עוסקות במהות השוני בין שני המקומות, מנין , ומדוע הוא נוצר. הגרסה של תדמור טובה יותר ליהודים, היות והיא מרחיבה כביכול את גבולות ממלכת שלמה המלך. מאידך גיסא גרסת תמר במדבר יהודה טוענת, שהכול נובע מטעות סופר בעת כתיבת ספר דברי הימים, על-ידי הוספה אקראית של האות "ד" לשם תמר.
אני רואה את הדברים באור שונה וטוען שגרסת תמר במדבר יהודה היא אכן הנכונה. אבל, הוספת האות "ד" לתמר לא באה כתוצאה מטעות סופר, אלא מנסיבות התקופה שבה נכתב ספר דברי הימים. הוספת האות "ד" לשם "תמר" באה בהשפעת השפה הארמית, לשם הדגשת האות "ת" בשם "תמר". תופעה מאין זו קיימת לפחות, בשני מקומות נוספים בספר דברי הימים. העיר דמשק מופיעה בספר ארבעה פעמים בשם "דרמשק" (ב,טז,ב-ב,כד,כג-ב,כח,ה-ב,כח,כג) הוספת האות "ר" לשם "דמשק", באה להדגיש את האות "מ". תופעה דומה קיימת גם במגילת ישעיהו, שנתגלתה במערות קומראן ונכתבה במאה הראשונה או השנייה לפני הספירה, שם העיר "דמשק" מופיע בספר ישעיהו שבע פעמים, ואילו במגילה זו הוא מופיע שבע פעמים כ"דרמשק". ניסיון אחר להדגיש את האות "מ" בשם "דמשק", קיים בספרים אחרים – בתלמוד הבבלי, פרק שלישי, פסחים – שם העיר מופיע כ-"דממסק" בספרים הנוספים – "עולת החודש" עמוד כא – "אבני ציון" חלק שלישי עמוד כט – "כנסת הראשונים" על מסכת מנחות חלק שני עמוד עט – שם העיר מופיע כ-"דממשק". מקום נוסף בשם "צרתן" המופיע בספר מלכים א (ז,מו) ובספר יהושע (ג,טז), ואילו בספר דברי הימים ב (ד,יז) באה לשם המקום הדגשה לאות "ת" באמצעות האות "ד" הבאה לפניה ושם המקום הופך ל-"צרדתה" .
כפי שאנו נוכחים במקרים אלו, האות המדגישה מופיעה לפני האות שאותה רוצים להדגיש. כפי שמופיע ב-"דרמשק" וב-"צרדתה", מאידך גיסא בשם "תדמר" האות המדגישה "ד" באה אחרי האות המודגשת "ת" ולא לפניה כנדרש, דבר זה נובע מלקונה בשפה הארמית, האות המודגשת נמצאת בראש המלה, הצבת האות "ד" לפני האות "ת" לשם הדגשתה הייתה יוצרת משמעות שונה מהכוונה המקורית, והשם היה הופך ל-"דתמר" ובארמית הוא היה נאמר כ-"דה תמר", ולכן האות המדגישה "ד" מצאה את מקומה אחרי האות "ת" ולא לפניה. בעת הסבת התנ"ך לכתיב מלא, נעשתה השגיאה בשם העיר "תמר" בספר דברי הימים, ולגרסה הארמית "תדמר" נוספה האות "ו" והיא הפכה ל-"תדמור", היות ואותם האנשים שעסקו בהסבת התנ"ך, לא היו מודעים לכל האמור כאן, ובעת ההיא העיר תדמור שגשגה. וכך שגיאה זו מספר דברי הימים חזרה לאחור ומצאה את מקומה גם בספר מלכים, אלא מאי, בספר מלכים נכתב "תמר (תדמר) במדבר בארץ". וכך עורכי התנ"ך בעת ההיא הסירו את המלה "בארץ" מספר דברי בימים, היות והם ידעו שתדמור לא נמצאת בארץ. וכתוצאה מכך, "תמר במדבר בארץ" בספר מלכים, הפכה ל-"תדמור במדבר" בספר דברי הימים.


מקור ההערה: ידע אישי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן





נושאים קרובים באתר דעת
תדמור