חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

המבדיל

מצות קידוש שבת ויום טוב ביציאתם, בזכירת דברים המבדילים אותם מימות החול.

הפרקים:
א. מצוותה ומקורה;
ב. תקנות החכמים;
ג. בתפלה;
ד. על הכוס;
ה. סדר הברכות;
ו. בחמר מדינה ופת;
ז. לפני זמנה;
ח. לאחר זמנה;
ט. בטעות;
י. איסור אכילה;
יא. איסור מלאכה.

א. מצוותה ומקורה
מצווה לקדש את יום השבת בדברים ביציאתו, כשם שמצווה לקדשו בכניסתו1, ולהזכיר בהם הבדלו של יום השבת משאר הימים [טור סח] הקודמים לו והבאים אחריו2. והבדלה זו הודאה היא שאנו מודים להקב"ה שמקדש את השבת ומבדיל בין קודש לחול3. מצווה זו יש מהראשונים סוברים שהיא מן התורה4, שנאמר: זכור את יום השבת לקדשו5, אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מניין, תלמוד לומר את יום6, אבל אינה נחשבת למצות עשה מיוחדת במניין המצות, לפי שזכירת הבדלו ביציאתו היא חלק ממצות זכירת שבת7. ויש למדים חיובו מן התורה, שבדברות הראשונות נאמר זכור, ובדברות אחרונות נאמר וזכרת8, שתי זכירות הללו הן הראשונה לכניסת השבת והשניה ליציאתו9. ויש למדים משמור האמור בדברות אחרונות10, שלשון שמור שייך ביציאתו שלא ינהג בקדושת קודש מנהג חול עד שיבדילנו, וכתבו שאף על פי ששניהם הקידוש וההבדלה מן התורה הקידוש עיקר והבדלה טפלה לו11, ויש למדים מהאמור: ולהבדיל בין הקדש ובין החל12. ואף לדעה זו שעיקר הבדלה מצוותה מן התורה, מכל מקום הבדלה על היין13 לרוב הראשונים היא מדרבנן14, ואותה שאמרו: זכרהו על היין15, אינה דרשה גמורה אלא אסמכתא16.
ויש סוברים שאף הבדלה על היין היא מן התורה17.
ויש חולקים לגמרי וסוברים שאף עיקר הבדלה אינו אלא מדרבנן18, שאין הבדלה תלויה בשמירת שבת, וחכמים הסמיכוה על המקרא19.

כשם שמבדילים במוצאי שבת, כן מבדילים במוצאי ימים טובים ובמוצאי יום הכיפורים 20, שכולם [טור סט] שבתות ה' הם21, וכן מבדילים במוצאי שבת ליו"ט22, שהיוצא חמור מן הנכנס23, שקודש חמור יוצא וקודש קל נכנס24, וכן מבדילים במוצאי ימים טובים לחולו של מועד25. אבל אין מבדילים במוצאי שבת ליום הכיפורים 26, בזמן שקידשו על פי הראייה, ויום הכיפורים היה יכול לחול במוצאי שבת27, שהנכנס חמור כמו היוצא לעניין כל איסור מלאכה28, ואין מבדילים אלא להתיר דבר שהיה אסור לו קודם, וביום הכיפורים אין מותר שום דבר שהיה אסור בשבת29, וכל שכן שאין מבדילים במוצאי יום טוב לשבת30, שהנכנס חמור מן היוצא31.

בשני ימים טובים של גלויות, יש מן האמוראים שהיה מבדיל בין יום ראשון לשני, מפני שהיה מסופק אם יו"ט שני כיום ארוך הוא וקדושה אחת עם יו"ט ראשון ואין בו הבדלה, או ששתי קדושות הן, ומאחר שאנו בקיאים בקביעת החודש32, יש להבדיל, ומספק יש להחמיר ולהבדיל33. ואין הלכה כמותו, ואף על פי שהלכה שתי קדושות הן34, אין מבדילים, שמא יבוא לזלזל ביום שני35.

הבדלה במוצאי יו"ט אינה אלא מדרבנן, אף לסוברים שבמוצאי שבת היא מן התורה, שגם קידוש יו"ט הוא מדברי סופרים36. ויש מי שסובר שאף הבדלה במוצאי יו"ט מן התורה37.

בנשים נחלקו הפוסקים אם חייבות בהבדלה: לסוברים שהבדלה מצוותה מן התורה, ודאי נשים חייבות, כשם שחייבות בקידוש38, שהרי זכירה זו של הבדלה למדים מזכירה האמורה בקידוש39,
ויש מהראשונים
שהביאו לימוד מירושלמי שנשים חייבות בהבדלה, שנאמר: ששת ימים תעבד ועשית [טור ע] כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה40, והואיל וחייבות בשימור שבת צריכות להבדיל בין קודש לחול ובין שבת לששת ימי המעשה41. ואפילו לסוברים הבדלה מדרבנן, יש מחייבים גם נשים, לפי שחכמים תיקנוה כעין קידוש42,

ויש סוברים כיון שאין הבדלה תלויה בשמירת שבת ואינה אלא מדרבנן, נשים פטורות43, ולכן לא יבדילו הנשים לעצמן44, רק ישמעו הבדלה מן האנשים45, ואף על פי שבכל מצות עשה שהזמן גרמא אם רוצות יכולות לקיים46, כאן שאף באנשים עצמם אין החיוב אלא מדרבנן, לא יברכו47.
ויש סוברים שאף כאן אפילו שפטורות יכולות להבדיל בעצמן אם רוצות48.

יש מהראשונים כתבו שאף בעבדים וקטנים למדים שחייבים בהבדלה מאותו הלימוד שאמרו בנשים49, אם כן מה תלמוד לומר ובהמתך וגרך אשר בשעריך50, אלא קטן ועבד ואמה שישנם במקצת מצות, שחייבים בתפלה וברכת המזון ובמזוזה51, לפיכך חייבים בקידוש ובהבדלה כישראל, אבל גר-תושב* אינו אלא בשימור שבת בלבד ולפיכך פטור מקידוש והבדלה, אבל גר צדק הוא כישראל לכל דבריו52.

הסומא, יש מהגאונים סוברים שאינו צריך להבדיל, ואם הבדיל בתפלה די52א,
ויש סוברים שעל הנר אינו מברך, אבל שאר הבדלה אומר52ב.

ב. תקנות החכמים
אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות ותפלות וקדושות והבדלות53, כלומר מטבע הברכות וסידורן54, שאפילו לסוברים שעיקר הבדלה מן התורה55, מכל מקום מן התורה [טור עא] אין המצווה אלא לדבר דברים מעניין הבדלת היום כל אחד כפי צחות לשונו, אבל הנוסח אינו מן התורה ואנשי כנסת הגדולה תיקנוהו56. ומתוך שנתדלדלו ונטלטלו נשתנו במנהגיהם ונשתבשו בקצת הדברים בעניין סידורם, ולכן נחלקו חכמי ישראל בכך57.

ושלש תקנות תיקנו: בתחילה קבעוה בתפלה, שכשעלו מן הגולה היו דחוקים לקנות יין, העשירו לקנות יין קבעוה על הכוס, ואז נשתכחה תקנה הראשונה בתפלה, חזרו והענו קבעוה בתפלה, והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס58, שכדי שלא תהא ההבדלה מטולטלת תמיד על ידי עושר ועוני מתפלה לכוס ומכוס לתפלה, התקינו חכמים שלעולם צריך כל אדם המבדיל בתפלה להבדיל גם על הכוס, אם יוכל למצוא, וצריך לחזור אחריו כדרך שמחזרים על שאר כל מצוות שהן חובת הגוף, אלא אם כן אי אפשר לו למצוא, שיוצא ידי חובתו בהבדלה שבתפלה59. ואמרו כל מי שאינו מבדיל על היין במוצאי שבת, או שאינו שומע מאחר שמבדילים60, אינו רואה סימן ברכה לעולם, והמבדיל על היין, הקב"ה קוראו קדוש ועושהו סגולה, שנאמר: והייתם לי סגלה מכל העמים61, ואומר: ואבדל אתכם מן העמים62.

המבדיל בכוס - בתחילה, קודם שהתפלל - כל שכן שצריך להבדיל גם בתפלה, שקל וחומר הוא: ומה תפלה, שזוהי עיקר התקנה - שהרי אינה זזה מתפלה, אפילו העשירו, אחרי התקנה האחרונה, והיא זזה מכוס, כשאין לו63 - אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, המבדיל על הכוס, שאינה עיקר תקנה, לא כל שכן64.

בירושלמי נחלקו אמוראים מהו עיקר התקנה: ר' יוחנן אמר עיקר התקנה הוא על הכוס, ור' יצחק [טור עב] רובא אמר עיקרה בתפלה, ולא תיקנו על הכוס אלא בשביל לזכות את התינוקות שישמעו אף הם, וזהו הטעם שאם הבדיל בכוס צריך לחזור ולהבדיל בתפלה, ואינו יוצא ידי חובתו במה שאמר על הכוס, ורב יהודה בשם שמואל אמר עיקר התקנה הייתה בשתיהן, בכוס ובתפלה65.

לאחר שקבעו חכמים לאמרה בתפלה, נחלקו תנאים היכן אומרה: חכמים סוברים בברכת חונן הדעת66, שמתוך שהיא חכמה - שהחכם יודע להבדיל בין קודש לחול ובין טהור לטמא67 - קבעוה בברכת חכמה68, שאם אין דעה הבדלה מניין69, ועוד שמתוך שהיא חול קבעוה בברכה ראשונה של חול70, ויש שהסבירו מפני שזריזים מקדימים למצות71, ועוד שאסור לתבוע צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה72, כשם שאסור בשבת עצמו73. ר' עקיבא אומר אומרה - להבדלה - ברכה רביעית בפני עצמה, ר' אליעזר אומר בברכת הודאה74, מפני שאנו צריכים להודות לה' על שנתן לנו את השבת75. יש מהאמוראים שפסקו כר' אליעזר76, אבל הלכה כחכמים77. אף בדעת חכמים עצמם נחלקו בירושלמי: ר' יודן אומר מטבע ברכה ואחר כך מבדיל, שאם אין דעה הבדלה מניין78, שמקודם אומר כל מטבע הברכה של אתה חונן ואחר כך מבדיל79, ור' יצחק ב"ר אלעזר אמר מבדיל ואחר כך אומר מטבע ברכה, שאסור לתבוע צרכיו קודם שיבדיל80.

בהבדלה של מוצאי שבת ליו"ט, שאין שם ברכת חונן הדעת, יש מהאמוראים סוברים שחכמים מודים לר' אליעזר שאומרה בברכת מודים, או שאף שחכמים חולקים גם כאן, מכל מקום בזה עושים כר' אליעזר81. הלכה שאף הבדלה זו אומרים בברכה האמצעית, היינו ברכה של קדושת היום82. [טור עג]

במטבע ההבדלה נחלקו:
יש סוברים הרגיל - הבקי - אומר הבדלות הרבה, ושאינו רגיל אומר אחת83, וזו הייתה הבדלתו של ר' יהודה הנשיא, שהיה אומר המבדיל בין קודש לחול, ולא יותר84,
ויש סוברים הפוחת לא יפחות משלש הבדלות והמוסיף לא יוסיף על שבע85, ונהגו העם לומר שלש86, ובלבד שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה87.

שבע הבדלות האמורות בתורה הן: בין קודש לחול, שנאמר: ולהבדיל בין הקדש ובין החל88, בין אור לחושך, שנאמר: ויבדל אלהים בין האור ובין החושך89; בין ישראל לעמים, שנאמר: ואבדל אתכם מן העמים90; בין טמא לטהור, שנאמר: ולהבדיל וגו' ובין הטמא ובין הטהור91; בין מים עליונים למים תחתונים, שנאמר: ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע92; בין לוים לישראלים, שנאמר: בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי93; בין כוהנים ללוים, שנאמר: ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים94. הבדלה בין יום השביעי לששת ימי המעשה, אף על פי שאומרה, אינה מן החשבון, שאינה כתובה בתורה, ועוד שאומרים אותה רק כדי שתהיה סמוך לחתימה95. שלש ההבדלות שנהגו העם הן: בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים, מלבד ההבדלה שבין יום השביעי לששת ימי המעשה שאינה מן החשבון96. נהגו באלו, מפני ששלושתן עניין לשבת או למוצאי שבת, שהאור נברא במוצאי שבת, וישראל נבדלים מן האומות ומקודשים על ידי שמירת השבת, שנאמר: את שבתתי תשמרו כי אות היא וגו' לדעת כי אני ה' מקדשכם97, אבל שאר הבדלות אינן עניין לשבת98. בתפלה יש שאין אומרים "בין יום השביעי לששת ימי המעשה", שכל עצמה אין אומרים הבדלה זו על הכוס אלא כדי שתהא מעין החתימה99, והרי בתפלה [טור עד] אין חתימה להבדלה כלל, וחותם חונן הדעת100,
ויש סוברים הואיל ותיקנו לאמרו בהבדלה על הכוס משום מעין חתימה לא תיקנו להסירו גם בתפלה101, וכן נהגו102.

ג. בתפלה
הנוסח בתפלה יש אומרים כך:
אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, אתה הבדלת בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה, כשם שהבדלת בין קודש לחול כן פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות המתרגשות לבוא לעולם ושמרנו מן הכל, וחננו מאתך וכו'103.
נוסח אחר:
אתה חונן כו' כשם שהבדלתנו ה' אלהינו מעמי הארצות וממשפחות האדמה כן החיינו והצילנו מכל דבר רע ומכל גזרות קשות, וחננו וכו'104.
נוסח אחר:
אתה חונן וכו' אתה אמרת להבדיל בין קודש לחול כו' כשם שהבדלתנו כו' כן פדנו והצילנו מאדם רע ומשטן רע ומפגע רע ומכל שעות רעות המתרגשות לבוא לעולם, וחננו וכו'105.

כל נוסחאות אלו מתחילות באתה חונן, כמו בכל תפלה, וכתבו ראשונים שצריך להתחיל באתה חונן, לפי שהמשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה, והרי אתה חונן הוא מטבע ברכה זו106.
ויש נוסחאות שאין אומרים כלל אתה חונן בהבדלה, אלא מתחילים כך:
מאתך ה' אלהינו מענה לשון ואתה הבדלת בין קודש לחול וכו' כשם שהבדלתנו כו' כן שמרנו והצילנו מכל חטא ועון, וחננו כו'107,
או:
אתה חננתנו מדע ותלמדנו לעשות רצונך ותבדילנו ה' אלהינו מכל העמים אשר על פני האדמה כי אתה הבדלת בין קודש וכו' אבינו מלכנו החל עלינו הימים האלה הבאים לקראתנו לשלום חשוכים מכל חטא ומנוקים מכל עון ואשמה ומדובקים ביראתך ומחוננים מאתך וכו'108.

ואף על פי שאינו מתחיל באתה חונן, אין זה נקרא שינוי מטבע, שהכל עניין אחד הוא109.
ויש מתחילים באתה חונן ואומרים גם [טור עה] אתה חוננתנו:
אתה חונן כו' אתה חוננתנו למדע תורתך ותלמדנו לעשות בהם110 חוקי רצונך ותבדל ה' אלהינו בין קודש כו' אבינו מלכנו החל עלינו הימים הבאים לקראתנו לשלום חשוכים מכל חטא ופשע111 ומנוקים מכל עון ומדובקים ביראתך, וחננו וכו'112.
יש שכתבו שטועים הם האומרים כן שאינם אלא כפלות דברים, שהרי כל דברי אתה חונן מפורשים באתה חוננתנו, ולפיכך או שלא יאמר אתה חונן אלא יתחיל באתה חוננתנו, או שיתחיל באתה חונן ויאמר אחר כך אתה הבדלת113.

אבל המנהג הפשוט
לומר אתה חונן ואחר כך אתה חוננתנו114, ואין כאן כפלות, כי אתה חונן היא הודאה על הדעת של כל אדם, ואף האומות בכלל, ואתה חוננתנו היא על הדעת המיוחדת לישראל להבדיל בין קודש לחול וכו'115.

ולדברי הכל
אומרים סיום מטבע ברכת חונן הדעת, היינו וחננו מאתך וכו', אחר נוסח ההבדלה116, ויש שכתבו הטעם כדי לצאת ידי המחלוקת בירושלמי אם ברכת הדעת קודמת, שאם אין דעה הבדלה מניין, או הבדלה קודמת, מפני שאסור לבקש צרכיו קודם117, לכן אומרים באמצע, מקודם אתה חונן, שתהיה דעה קודמת, ואחר כך וחננו שהיא בקשה118.

בסידורי גאונים יש נוסחאות מיוחדות לברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה במוצאי שבת, שהוזכרה בהן הבדלה, כגון בברכה ראשונה: בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול ומצפין לנוגה חמה וכו' וחותם בא"י המעריב ערבים, וכיוצא בדבר בשאר הברכות119,
וראשונים כתבו שאין לעשות כן, אלא שאם נהגו בו ההמון וחושבים שהוא דין יניחום על מנהגם, ועל כל פנים לא יתחילו הברכה בהבדלה אלא יזכירוה באמצע120.

הבדלה של מוצאי שבת ליום טוב, שאומרה בברכה אמצעית121, כשמגיעים לותתן לנו וכו', אומרים:
ותודיענו ה' אלהינו את משפטי צדקך [טור עו] ותלמדנו לעשות חוקי רצונך ותנחילנו זמני ששון וחגי נדבה ותורישנו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת, הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך, ותתן לנו וכו'122.
מתחילים ב"ותודיענו" לפי שתיקנו תפלה זו במקום ברכת דעה123. הנוסח המקובל עתה הוא:
ותודיענו ה' אלהינו את משפטי צדקך ותלמדנו לעשות חוקי רצונך ותתן לנו ה' אלהינו משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצות טובים ותנחילנו זמני ששון ומועדי קודש וחגי נדבה ותורישנו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל, ותבדל ה' אלהינו בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך, ותתן לנו כו'124.

אף בראש השנה שחל להיות במוצאי שבת אומרים ב"ותודיענו": וחגיגת הרגל, אף על פי שאינו קרוי חג, ואין משנים מכל יו"ט, כדרך שאומרים הבדלה בין יום השביעי לששת ימי המעשה במוצאי יו"ט, מפני שסדר הבדלות הוא מונה125, ואף כאן סדר התיקון הוא אומר126.

ד. על הכוס
נוסח ההבדלה במוצאי שבת:
בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה בא"י המבדיל בין קודש לחול127.
בחתימת הברכה נחלקו תנאים ואמוראים:
לתנא קמא בברייתא חותם בא"י סודר בראשית128, לפי שבמוצאי שבת התחיל הקב"ה לסדר מעשה בראשית129,
אחרים אומרים חותם ביוצר בראשית,
ר' יוסי ב"ר יהודה אומר חותם במקדש ישראל130, וכן אמר רב131,
ר' יהושע בן חנניא אומר חותם מקדש ישראל והמבדיל בין קודש לחול132,
עולא [טור עז] אמר אינו חותם כלל, ודיה בפתיחה לבד, שאין בה הפסק תחינה והפסק ריצוי ושבח וכולה הודאה אחת היא133,
ושמואל אמר חותם המבדיל בין קודש לחול134. הלכה כשמואל135.

אף ביו"ט שחל להיות באמצע השבוע, אף על פי שאין עניין לומר בו הבדלה מיום השביעי לששת ימי המעשה, מכל מקום אומר כמו במוצאי שבת, לפי שסדר הבדלות - האמורות בתורה136 - הוא מונה137, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה אף שאינה כתובה בתורה, הרי היא בכלל בין קודש לחול שבתורה138, ועוד שצריך לאמרה כדי שתהיה מעין חתימה סמוך לחתימה139.

בהבדלה שבמוצאי שבת ליו"ט, יש להזכיר הבדלה שבין שתי קדושות, ואף הבדלה זו כתובה בתורה: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים140, אלא שנחלקו תנאים בנוסחה: חכמים אומרים המבדיל בין קודש לקודש,
ר' דוסא אמר בין קודש חמור לקודש הקל141. הלכה כחכמים142, שאין מזלזלים ביו"ט לקרותו קודש קל143.

ובדעת חכמים נחלקו אמוראים:
רב יהודה אמר בחתימתה של הבדלה בלבד מסיימים בא"י המבדיל בין קודש לקודש, אבל בפתיחתה אומרים בין קודש לחול,
ורב ששת ברייה דרב אידי אמר אף בפתיחתה מתחיל המבדיל בין קודש לקודש144.
הלכה כרב יהודה145, לפי שבתחילתו הוא בא למנות סדר הבדלות, והבדלה הכתובה בתורה בקודש וחול כתובה146.

נחלקו אמוראים אם צריך לומר בהבדלה שבמוצאי שבת ליו"ט "בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת":
רב יהודה אמר שמואל צריך שיאמר מעין החתימה סמוך לחתימה, ומכיוון שחותם בין קודש לקודש צריך שיזכיר בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת,
ופומבדיתאי אומרים צריך שיאמר מעין הפתיחה סמוך לחתימה, ולכן אין צריך לומר בין קדושת שבת וכו'147.
הלכה כרב יהודה [טור עח] אמר שמואל148.

יש מוסיפים
אחרי בין קדושת שבת וכו': ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשה, הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך149, ואף על פי שהוספה זו אין בה לא מעין הפתיחה ולא מעין החתימה, מכל מקום משום חיבת היום האריכו כדי לומר פעם אחת מעין כל שבע ההבדלות שבתורה150, והן:
א) בין קודש לחול;
ב) בין אור לחושך;
ג) בין ישראל לעמים;
ד) בין יום השביעי לששת ימי המעשה;
ה) בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת, ופירושו ששבת חמורה מיו"ט, שהותרה בו ביו"ט מלאכת אוכל נפש, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קידשת, היינו ששבת חמורה מחול המועד, שדבר-האבד* מותר בו, והבדלה אחת היא זו;
ו-ז) הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך, שהן שתי הבדלות: בין כוהנים ללוים, ובין לוים לישראלים, ושתי הבדלות אלו הן מעין החתימה, שהרי הן הבדלות בין קודש לקודש151, ורמז בעלמא הוא לשבע הבדלות, שהבדלות ד' וה' אינן כתובות בתורה152.

ויש חולקים וסוברים שאין לומר ההוספה ואת יום השביעי כו' הבדלת וקידשת וכו', לפי שאינה מעין הפתיחה והחתימה153, אלא שבין יום השביעי לששת ימי המעשה, שאומרים בכל הבדלה, אומרים אף עכשיו, ואף על פי שכשחותמים בין קודש לחול הרי זה סמוך לחתימה מעין החתימה, ועכשיו שחותמים בין קודש לקודש אין זה מעין החתימה מכל מקום אומרים כן, אם מפני שלא לשנות משאר הבדלות של מוצאי שבת לחול154, או מפני שסדר הבדלות הוא מונה155, או לפי שנחלקו שמואל ופומבדיתאי אם אומרים מעין הפתיחה או מעין החתימה156, אומרים כן לצאת ידי שניהם: בין יום השביעי כו', שענינו הבדלה בין קודש לחול, הוא מעין הפתיחה, ובין קדושת שבת וכו', שענינו הבדלה בין קודש לקודש, הוא מעין החתימה157, או שאף שמואל עצמו שאמר מעין החתימה אינו [טור עט] חולק על פומבדיתאי, אלא מוסיף ומצריך אף מעין החתימה158.

ויש חולקים
וסוברים שאף בין יום השביעי לששת ימי המעשה אין אומרים, שאינה מעין החתימה כאן159, ואין לומר סדר הבדלות הוא מונה, שהבדלה זו אינה כתובה בתורה160, והנוסח לדעה זו כך: בא"י המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך ובין ישראל לעמים, בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת, בא"י המבדיל בין קודש לקודש161. ונהגו כדעה ראשונה, שהיא דעת רוב הראשונים162, והנוסח כך: בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ובין יום השביעי לששת ימי המעשה קידשת, הבדלת וקידשת את עמך ישראל בקדושתך, בא"י המבדיל בין קודש לקודש163.

בשני ימים טובים של גלויות, למי שסובר שמבדיל בין יום ראשון לשני164, יש מן הראשונים סוברים שמברך המבדיל בין קודש לחול165,
ויש מפרשים דבריהם שבפתיחת ההבדלה הוא שאמר כן אבל הברכה בחתימתה היה אומר המבדיל בין קודש לקודש, או בין קודש חמור לקודש קל, שלא יבואו לזלזל בו166, ואין כאן משום ברכה לבטלה, כיון שמן התורה חול גמור הוא, שאנו בקיאים בקביעת החודש, וראוי להבדלה167,

ויש סוברים שלא היה מבדיל אלא באמצע תפלה - שאין בתפלה ברכה מיוחדת להבדלה - והיה חותם בברכת יו"ט168.

נהגו לומר קודם הבדלה של מוצאי שבת לחול הפסוקים: הנה אל ישועתי וגו', ושאבתם מים [טור פ] בששון וגו', ליהודים הייתה אורה וגו'169. והוא לסימן טוב, ואינה חובה170. ויש נוהגים לומר עוד תפלות על ששת ימי המעשה הבאים שיהיו לשלום וכו'171.

העונים אמן - אחר ברכת הבדלה172 - צריכים ליתן עיניהם בכוס ובנר173, וכן המבדיל בעצמו174.

ונוהגים לשפוך מכוס של יין על הארץ לסימן ברכה175, וישפוך קודם שיסיים בורא פרי הגפן, כדי שלא יהיה הכוס פגום176, שאם ישפוך קודם הברכה תהיה תחילת הברכה על כוס פגום177, ואם ישפוך קודם שישתה הרי זה פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו לפני השתייה178. אבל כתבו האחרונים שאין לשפוך כלל בשעת ברכה, אלא בשעה שמוזג את הכוס ימלאנו על כל גדותיו עד שיהיה שופע ונשפך על הארץ לסימן ברכה179, ויש למעט בשפיכה משום הפסד משקים180.

ר' אליעזר אומר לאחר ששתה אדם כוס של הבדלה מצווה להטיל מעט מים בכוס של הבדלה ושותה - היינו ששוטף שיורי טיפות יין שבכוס במים ושותה181 - כדי לחבב את המצות, ומה שישאר בכוס מן המים מעבירו על גבי עיניו, משום שאמרו חכמים שיורי מצות מעכבים את הפורעניות182. ולא נהגו היום בנתינת המים, אבל כתבו הפוסקים ששופכים מן הכוס לאחר הבדלה ומכבים בו את הנר ורוחצים בו עיניו משום חיבוב מצווה183.

יש מהראשונים סוברים שמטעים מכוס של הבדלה לבני ביתו184,
ויש סוברים שאין צריך שיטעמו בני ביתו185.
וכתבו אחרונים שהמבדיל רגיל לשתותו כולו - אף שמן הדין די שישתה [טור פא] במלא לוגמין186 - ולא ישקה ממנו לבני ביתו187. ונהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה188.

שליח צבור מבדיל על הכוס בבית הכנסת, כדי להוציא את מי שאין לו יין189. ומי שנתכוון שלא לצאת ידי חובתו בבית הכנסת, לא יצא, ולכן נהגו להבדיל בבית, אף ששמעו בבית הכנסת, שמתכוונים שלא לצאת190. אבל נתכוון לצאת בהבדלה, אף שלא נתכוון לברכת היין, יצא191. יש שכתבו שתלמידי חכמים אין סומכים על הבדלה שבבית הכנסת192.

כשמבדילים להוציא אחרים, יש מהראשונים סוברים שישבו המבדיל והשומעים, שיהיה נראה בקביעות193,
ויש סוברים שנכון להבדיל מעומד, לכבוד המלך שאנו מלווים אותו, ודרך לוויה מעומד194, וזוהי הקביעות שמזמנים עצמם הכל ועומדים ומכוונים לצאת195, ומתוך שקובעים עצמם להבדלה, מועילה הקביעות אף לברכת היין196, וכן נוהגים להבדיל מעומד197. ויש שכתבו להבדיל מעומד, שנאמר בה: לכם198, ולמדים מספירת העומר199.

על מזמורים ופסוקים שנוהגים לומר במוצאי שבת, ע"ע מוצאי שבת.

ה. סדר הברכות
ברכת בורא מאורי האש, שמברכים במוצאי שבת על האור200, וברכת הריח שמברכים על הבשמים201, נחלקו בהם תנאים אם אומרן על כוס של הבדלה: תנא קמא וכן רבי היו מברכים מיד כשרואים את האור וכשמביאים להם את הבשמים, אלא שרבי היה חוזר וסודרן אחר כך על הכוס, כדי להוציא בניו ובני ביתו, ור' יהודה וכן ר' חייא היו מסדרים אותן לכתחילה על הכוס202. הלכה כר' יהודה203. [טור פב] על נוסח ברכת הנר וברכת הריח ודיניהן, ע"ע204.

בסדר ארבע הברכות שמברכים על כוס של הבדלה - ברכת היין, ברכת הבשמים, ברכת הנר וברכת הבדלה - הכל מודים שברכת היין קודמת לכולן וברכת הבדלה מאוחרת לכולן205, ואפילו בית שמאי הסוברים בקידוש שברכת היום קודמת לברכת היין206, מודים כאן, שבהבדלה מוציאים את קדושת היום, וכל שמאחרים להוציאה עדיף207. בברכות הריח והנר, אמר ר' יהודה שנחלקו בהן בית שמאי ובית הלל: בית שמאי אומרים ברכת הנר קודמת ובית הלל אומרים ברכת הבשמים קודמת208, ור' מאיר וכן סתם משנה סוברים שלדברי הכל ברכת הבשמים קודמת209. הלכה ברכת הבשמים ואחר כך ברכת הנר210, וסימנך: "יבנה", יין בשמים נר הבדלה211. במוצאי יום כפור, שאין ברכת בשמים, הסימן: "ינה", ובמוצאי יו"ט לחול, שאין לא נר ולא בשמים, מברכים יין והבדלה212.

ארבע ברכות אלו - יבנ"ה - אף על פי שהן ברכות הסמוכות לחברתן213, פותחות בברוך, לפי שהן ברכות בפני עצמן, ואינו מסדר ברכות ההבדלה, אלא שסידרו אותן על הכוס214, ועוד שמאחר שברכת הנר קצרה היא, אם לא יפתחו הבדלה בברוך תיראה בברכה אחת215.

בסדר הברכות של מוצאי שבת ליום טוב נחלקו אמוראים:
יש סוברים ברכת קידוש קודמת לברכת הבדלה216, לפי שקדושת היום עדיפה מהבדלה, ועוד שכשמבדיל בראשונה נראה כאילו קדושת היום עליו כמשוי217,
ויש סוברים ברכת הבדלה קודמת לקידוש218, ואמרו משל למה הדבר דומה למלך שיוצא ואפרכוס - שר - נכנס, מלווים [טור פג] את המלך ואחר כך יוצאים לקראת אפרכוס219. וכן נחלקו אם סומכים ברכת היין לקידוש או להבדלה, ואם מפסיקים בין קידוש להבדלה בברכה אחרת, לפי שזה מכחיש כוחו של זה, או שאין מפסיקים220. וכן נחלקו אם ברכת הבדלה קודמת לברכת-הזמן*221 או מאוחרת לה222. הלכה: יקנה"ז, היינו: יין קידוש נר הבדלה זמן223.

ו. בחמר מדינה ופת
אף על פי שהבדלה שתיקנו על הכוס היינו על יין224 - שמשמח אלהים ואנשים225 - כשאין יין מבדילים על שכר, אם הוא "חמר מדינה"226, והאמוראים - רב ושמואל - שאמרו אין מבדילים על שכר227, לא אמרו אלא כשאינו חמר מדינה228.

יש מהראשונים
מפרשים שאמוראים אלה סוברים שאף כשהשכר הוא חמר מדינה אין מבדילים עליו229, אבל אף לדעתם אין הלכה כמותם230. בדעת הירושלמי יש מי שמפרש שאף כשהשכר אינו חמר מדינה מבדילים עליו231. חמר מדינה פירושו שבעיר הזאת אין יין מצוי232 בכל השנה233, אף על פי שבשאר השנים מצוי, כגון שלקו הכרמים בשנה זו234, ורוב שתייתם של בני העיר הזו היא שכר235,
ויש אומרים דווקא שאין היין גדל במהלך יום סביב העיר236,
ויש אומרים שאין יין מצוי בכל אותה הגמוניא237. ואפילו יכול למצוא יין על ידי הדחק, מבדיל על חמר מדינה, ואין צריך לדחוק ולחפש אחריו238, אבל אם יש יין אלא שהוא ביוקר, נקרא יין מצוי239. אם אין יין ישראל מצוי, אף על פי שמצוי יין של עכו"ם, השכר הוא חמר מדינה240.
ויש סוברים שאפילו אם אפשר לקנות יין אצל החנווני, כל שאין [טור פד] רוב שתיית בני אותו המקום יין, וקובעים סעודותיהם על שכר, הרי הוא חמר מדינה241, אלא שמצווה מן המובחר להבדיל על היין בכל עניין242.

שכר שאמרו לאו דווקא, אלא הוא הדין שאר משקים, אם הם חמר מדינה243, מלבד מים, שאין מבדילים עליהם אפילו במקום שאין לא יין ולא שכר, ואינם נקראים חמר מדינה244. על חלב ושמן אין להבדיל, שאין רגילים לשתותם בתורת משקה245.

היה חמר מדינה חביב עליו יותר מיין, יכול להבדיל על חמר מדינה, ולכן נהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר ולא על יין, לפי שהשכר חביב אז עליו יותר מן היין246, אבל מי שאינו חביב עליו כל כך, יש לו להבדיל על היין247, ואף מי שחביב עליו אינו יכול להבדיל עליו אלא במקום שהוא חמר מדינה, אבל כשאינו חמר מדינה אינו יכול להבדיל עליו אף שהוא חביב עליו מאד248.

כתבו ראשונים שיין שאין מקדשים עליו, כגון יין שאינו ראוי לנסך על גבי המזבח249, אין מבדילים עליו, אלא אם כן היה יין זה חמר מדינה250.

צריך להיזהר שלא יהא הכוס פגום251, שאם שתה אחד מן היין מתחילה, נפגם להבדלה252. וכן לכתחילה יהיה הכוס מלא, אפילו שלא שתו ממנו253. אבל אם יש לו כוס יין שאינו מלא וכוס מלא שכר או שאר משקה שהוא חמר מדינה, טוב יותר להבדיל על היין254. אם היה היין פגום - והוא בעניין שאי אפשר לתקן פגימתו על ידי נתינת מעט מים לתוכו, שיתקלקל על ידי זה255 - וחמר מדינה אינו פגום, טוב יותר להבדיל על חמר מדינה256, אלא אם כן המשקה האחר אינו חמר [טור פה] מדינה, שיבדיל על היין הפגום257, וכן אם אין לו שום משקה רק יין פגום, יותר טוב להבדיל על הפגום מלהבדיל בלא יין כלל258.

אין לו יין ולא חמר מדינה, נחלקו ראשונים אם יכול להבדיל על הפת:
יש סוברים מבדילים על הפת259, שהדברים קל וחומר: ומה קידוש שחמור מהבדלה, שאין מקדשים בלא יין ומבדילים בלא יין, מקדש על הפת260, הבדלה לא כל שכן261, ורוב הראשונים סוברים שאין מבדילים על הפת262, שהרי אמרו: העשירו קבעוה על הכוס263, ועוד שהרי כשחזרו והענו קבעוה בתפלה264, ואם אפשר להבדיל על הפת הרי פת גם עניים אוכלים265, ואינו דומה לקידוש, שקידוש אי אפשר לו שלא לסעוד, שאין קידוש אלא במקום סעודה, וכיון ששלחנו קבוע וסעודתו קבועה, מקדש על הפת, אבל במוצאי שבת כלום שלחנו קבוע ופת מתוקנת לפניו שייטול פת ויבדיל עליה266, או לפי שקידוש תלוי בסעודה, שאין קידוש אלא במקום סעודה, ואם קידש ולא אכל לא יצא ידי חובתו267, ונמצא קידוש וסעודה דבר אחד הוא, והפת עיקר הסעודה היא, אבל הבדלה אינה תלויה בסעודה, שאם הבדיל ולא אכל יצא ידי חובתו, ואף על פי שמצווה לאכול במוצאי שבת268, הסעודה תלויה בהבדלה, ולא ההבדלה בסעודה269, ולכן מבדיל על היין, ששייך בו כל הודאה ושירה270, ואין ההבדלה אלא כשאר מצות שמברכים עליהן על הכוס כמילה271 וכיוצא בה272. [טור פו] ולפיכך מי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה, יקנה להבדלה, שהקידוש אפשר בפת, מה שאין כן ההבדלה273.
ויש מהראשונים סוברים שכוס של קידוש, אפילו של יום, קודם להבדלה273א.

במוצאי שבת ליו"ט, שהקידוש והבדלה כאחד, יש מהראשונים סוברים, שאף על פי שבכל מוצאי שבת אין מבדילים על הפת, כאן אגב שמקדש על הפת מבדיל עליה274, שהרי נפסקה הלכה שסדר מוצאי שבת ליו"ט הוא יקנה"ז275, הרי שקידוש עיקר ונעשית הבדלה טפלה לו276, אלא שלדעתם הדבר תלוי במחלוקת, ולאמוראים הסוברים הבדלה קודמת לקידוש277, אין מבדילים על הפת אף במוצאי שבת ליו"ט278,
ויש חולקים וסוברים שאף להלכה במוצאי שבת ליו"ט אין מבדילים על הפת279, ולדעתם מקדש על הפת ומבדיל על חמר מדינה, ואם אין לו מקדש על הפת ואוכל, ולמחרת מחזר על יין - או חמר מדינה - ומבדיל, ואם אין לו די בהבדלה שבתפלה280,
ויש אומרים שלדעה זו אומר שניהם, הקידוש וההבדלה, על חמר מדינה281.

ז. לפני זמנה
אף על פי שעיקר מצות הבדלה הוא במוצאי שבת עם צאת הכוכבים282, ולא עוד אלא שמצווה להוסיף מחול על הקודש ולאחר תפלת ערבית והבדלה יותר283, מכל מקום מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת - אחר פלג המנחה284 - ואומר הבדלה גם על הכוס285. רוב הראשונים [טור פז] סוברים שהדברים אמורים כשהיה אנוס, שהיה צריך להחשיך על התחום וללכת לדבר מצווה, ובדרך לא יהיה לו יין להבדלה, ואז יכול להקדים286, וכן אם במקומו אין יין ובתוך התחום287 יש יין, וביום השבת הוא יכול ללכת לשם ובלילה אינו יכול, ילך לשם ביום ויבדיל אף קודם יציאת השבת288, או שישב ושתה יין ויודע שלערב לא יהיה לו יין מבדיל עכשיו מבעוד יום289, ויש מן הראשונים סוברים שכשאמרו שמותר להתפלל של מוצאי שבת בשבת לעולם אמרו כן - אפילו בלי אונס - ולדעת ר' יהודה אמרו כן שבכל יום מתחילה תפלת ערבית מבעוד יום מפלג המנחה290, ואף בשבת כן, והבדלה נמשכת אחר תפלה, ואין גורעים ממטבע של תפלה שטבעו חכמים בעונתה, ואין כאן משום ביטול מצות שבת, שאנו רק מודים להקב"ה שמקדש השבת ומבדיל בין קודש לחול, וכשם שמותר לומר הבדלה אחר זמנה291 כך מותר לאמרה קודם זמנה, וכל זמן שמברך זמנה הוא292, שמצות זכירה לאמרה בין בשעת יציאתו ובין קודם לשעה זו כמעט293, ואף ההבדלה קידוש היא לשבת, ואחר שלא הגיע לו ממנה היתר מלאכה אין לנו294, ואין אנו מעידים על השבת שהיא חול ועל חול שהוא שבת, אבל שבת הוא לבורא שציוה להבדיל בינה ובין החול295.

ויש סוברים שלא אמרו כן אלא כשהתפללו בטעות, כגון שנתקשרו שמים בעבים וכסבורים שהוא לילה והתפללו והבדילו ואחר כך נתפזרו העבים וראו שהוא יום, אבל לא להתפלל ולהבדיל לכתחילה מבעוד יום296. ויש [טור פח] סוברים שלא אמרו כלל שיבדיל ביום, אלא שיתפלל בלבד, ואומר הבדלה על הכוס פירושו משתחשך ויהי לילה, שהיאך יבדיל והוא עדיין אסור בעשיית מלאכה297.

ואף לדעת רוב הראשונים הסוברים שמבדיל מבעוד יום, יש סוברים שמכל מקום כיון שנהגו כל ישראל כחכמים החולקים על ר' יהודה בזמן תפלת ערבית298, ואין מתפללים אלא משחשכה, אין להתפלל של מוצאי שבת בשבת, בין יין מצוי ובין שאינו מצוי, שהבדלה אפשר למחר299, וכתבו אחרונים שכן יש לנהוג שלא להתפלל ולא להבדיל עד שתחשך, שדבר תמוה לרבים הוא300.

ח. לאחר זמנה
מי שלא הבדיל במוצאי שבת - בין ששכח ובין שהזיד301 - אמרו בני ר' חייא מבדיל והולך כל השבת כולה, ועד כמה אמר ר' זירא עד רביעי בשבת, ולא עד בכלל, לפי ששלושה ימים הראשונים שלאחר השבת נחשבים לשבת שעברה ומרביעי בשבת ואילך נחשבים לשבת הבאה302.
יש מפרשים שכל ימים אלה אינם מדין תשלומין, אלא שהם נקראים מוצאי שבת303, ועיקר זמנה הוא עד סוף יום שלישי304,
ויש מפרשים שאין ימים אלה אלא תשלומין למוצאי שבת305.

בירושלמי יש אומרים מבדיל אפילו בחמישי בשבת306. אמימר בשם רבא אמר מבדיל והולך כל היום - הראשון - כולו307. להלכה נחלקו ראשונים: יש פוסקים עד סוף יום שלישי308, אלא שלכתחילה יקדים להבדיל ביום ראשון, ואם לא הבדיל בראשון יבדיל בשני, וכן בשלישי309, [טור פט] ויש פוסקים שאינו מבדיל אלא יום ראשון בלבד310, שלדעתם לא משום תשלומין הוא מבדיל כל יום ראשון, אלא שזמנה כל היום, שהיום הולך אחרי הלילה311. וכתבו אחרונים שאף לסוברים שהבדלה היא מן התורה311א, מכל מקום מה שמבדיל עד יום רביעי הוא מדרבנן311ב.

במוצאי יו"ט ששכח ולא הבדיל, נחלקו אחרונים אם יש לו ועד כמה יש לו תשלומין בחול:
יש סוברים שיכול להבדיל כל השבוע, אפילו אחר שלושה ימים, שמן הדין כל חמשה עשר יום אחר הרגל נקראים אחר הרגל, אלא שאם הפסיקה שבת בינתיים שוב אין לו שייכות להבדלה של הרגל, אבל עד השבת יכול להבדיל312,
ויש סוברים שיו"ט שווה בזה לשבת, שמבדיל עד שלושה ימים313,
ויש סוברים שאין ליו"ט תשלומין בהבדלה אלא שביום ראשון יכול להבדיל משום שהיום הולך אחר הלילה314,
ויש סוברים שאף ביום ראשון אינו יכול להבדיל, ואין ליו"ט הבדלה אלא בליל מוצאי יו"ט בלבד315.

כשמבדיל אחר מוצאי שבת מברך ברכת בורא פרי הגפן וברכת המבדיל בין קודש לחול בלבד, ואינו מברך על הנר316, ולא על הבשמים317.
ויש סוברים שאם לא בירך במוצאי שבת על הנר, בלי כוס, מברך עליו בכל עת שיבדיל318.

תשעה באב שחל באחד בשבת, רוב הראשונים והפוסקים סוברים שמבדיל על הכוס במוצאי [טור צ] התענית, שהרי הלכה שמבדיל עד סוף יום שלישי319, ואין אומרים שמכיוון ששאר הימים הם תשלומין למוצאי שבת, ומאחר שבמוצאי שבת לא היה חייב אין כאן דין תשלומין320, שזה אף בזמנו היה בן חיוב, אלא שהתענית מפקיעתו, אבל החיוב היה מוטל עליו321, ועוד שיתכן שלא מחמת תשלומין הם שאר הימים, אלא שכולם נקראים מוצאי שבת322. ולא עוד אלא אפילו הסוברים שאינו מבדיל אלא יום ראשון בלבד, יש מהם סוברים שאין הדברים אמורים אלא כשלא הבדיל במוצאי שבת מחמת חסרון יין או ששכח והזיד, אבל זה שאסור היה לו לשתות משום תשעה באב מבדיל במוצאי התענית323.

ויש חולקים
וסוברים שאין מבדילים כלל על הכוס, לדעת האומרים שאין מבדילים אלא ביום ראשון, שהרי כבר עבר יום הראשון324, ועבר זמנה ובטלה מצותה325, ומאחר שיום ראשון אינו משום תשלומין326, היאך יבדיל בלא זמנו327, ולא עוד אלא שיש נוטים לומר שאפילו אם מבדילים עד סוף יום שלישי אין הדברים אמורים אלא כשהיה ראוי להבדלה במוצאי שבת, אבל בתשעה באב שלא היה ראוי אז להבדלה לא יוכל להבדיל אחר כך, ששאר הימים אינם אלא תשלומין לראשון, וכשבזמנה אינו ראוי אין שייך תשלומין שלא בזמנה328. ויש שנותנים אף טעם אחר שלא להבדיל כלל, שהרי בתחילה כשהיו עניים קבעוה בתפלה, העשירו קבעוה על [טור צא] הכוס329, ובתשעה באב שחל במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם ולא תיקנו על הכוס כלל, ולא אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס - אפילו לאחר שחזרו והענו330 - אלא בשעה שיש כוס, אבל בשעה שאין כוס בעולם אין צריך להבדיל331. ויש מן הראשונים סוברים שמבדיל במוצאי שבת ונותן לתינוק לטעום, ואין גוזרים שמא יתרגל לשתות כשיגדיל332, שתשעה באב מדרבנן הוא, ואין דוחים סדר הבדלות משום גזרה בדרבנן, ועוד שלא בכל שנה חל במוצאי שבת ולא יבוא להתרגל333.
ויש סוברים שמבדיל בשבת מבעוד יום, כדרך שמבדילים בשבת באונס334.

אף על פי שהלכה כרוב הראשונים שמבדילים במוצאי תשעה באב335, אין הדברים אמורים אלא בהבדלה על הכוס אבל בתפלה מבדילים לדברי הכל במוצאי שבת336, ואם טעה ולא הבדיל בתפלה, אין צריך לחזור ולהתפלל, כיון שיבדיל מחר במוצאי ט' באב על הכוס, וגם למחר במוצאי ט' באב אינו צריך להבדיל בתפלה, שכבר חלף זמנו, ודי בהבדלתו על הכוס337.

אף באונן, שיש לו במוצאי שבת מת שלא נקבר338, שפטור באותה שעה מן המצות339, נחלקו ראשונים:
יש סוברים שמבדיל למחר אחר קבורת המת, כמו כל מי שלא הבדיל במוצאי שבת שמבדיל אחר כך340, ויש שהסבירו לפי שאין הימים שלאחר כך בתורת תשלומין, שנאמר כיון שנפטר בזמן העיקר נפטר מתשלומין, אלא עיקר הזמן הוא עד סוף יום שלישי341,

ויש חולקים
וסוברים כיון שנפטר במוצאי שבת שוב אין לו תשלומין ונפטר לגמרי342,
ואף מהסוברים בתשעה באב שמבדיל במוצאי [טור צב] התענית יש סוברים שאונן אינו מבדיל, שבתשעה באב בר חיוב הוא והזמן גורם שאין יכול להבדיל, והאונן פטור לגמרי מחיובו343.

מי שמתענה שלושה ימים רצופים ומתחיל התענית ממוצאי שבת, ישמע במוצאי שבת הבדלה מאחרים344, ואפילו מתענה שני ימים, שיכול להבדיל אחר התענית, יותר טוב לשמוע עכשיו הבדלה מאחרים345, ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בעצמו וליתן לתינוק לשתות346, ואם אין לו לא מי שיבדיל לו ולא מי שישתה, אם מתענה שני ימים שהזמן לא יעבור, ימתין עד אחר תעניתו ויבדיל347, ואם מתענה שלושה ימים יוכל להבדיל בשבת מבעוד יום, ולקבל אחר כך התענית עליו348, ואין אומרים שכיון שבירך על הכוס כבר חלה עליו התענית לאסור השתייה אלא בתענית חובה כיום הכיפורים 349 ותשעה באב350, אבל בתענית נדבה הולכים אחר לשון בני אדם, והרי קיבל תענית רק מליל מוצאי שבת, והבדלה בלשון בני אדם אינה קרויה לילה351. ויש נוהגים להבדיל במוצאי יום שלישי סמוך לחשכה ושותים כוס הבדלה משחשכה352. ויש מצדדים לומר שמכיוון שהיה אסור בשתייה מותר להבדיל אפילו ברביעי353.

ט. בטעות
טעה ולא אמר הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירים אותו, מפני שצריך לאמרה על הכוס354.
ונחלקו ראשונים
:
יש סוברים אפילו שנזכר קודם שהגיע לברכת שומע תפלה משלים תפלתו ואינו חוזר לראש355, ואינו יכול לכללה בברכת שומע תפלה, כשם שיכול לשאול שם צרכיו356, שהבדלה אינה מעין תפלה, אלא דברי שבח357,
ויש סוברים שאם נזכר קודם שומע תפלה, אומרה בשומע [טור צג] תפלה358,
ויש סוברים שמזכירה בברכת מודים, שכדאי הוא ר' אליעזר359 לסמוך עליו בשעת שכחה360, ואם שכח גם בהודאה, אם לא סיים עדיין תפלתו ולא עקר רגליו, חוזר לראש התפלה, ויש מהם אומרים שחוזר לברכת אתה חונן, שאינו סומך על הכוס אלא אם סיים תפלתו361.

טעה ולא הבדיל בתפלה ואין לו כוס להבדיל עליו, צריך לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה362, אלא שבזה אם נזכר קודם שומע תפלה, יאמרה בשומע תפלה363,
שבת, וטעה ולא הבדיל בתפלה, אין צריך לחזור ולהתפלל, כיון שמבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב366. וכתבו ראשונים שאף מי שלא הבדיל בתפלה ואין לו כוס, ולא נזכר בלילה, הולך ומבדיל עד יום רביעי366א.

במקום שאמרו אינו חוזר ומתפלל,
יש סוברים שאינו אלא כשכבר התחיל הברכה שלאחריה, היינו ברכת השיבנו, אבל אם נזכר מיד כשסיים ברכת חונן הדעת, קודם שהתחיל השיבנו, חוזר לראש הברכה367,
ורוב הפוסקים סוברים שאף אם עוד לא התחיל בברכה שלאחריה, כיון שסיים בא"י חונן הדעת, שוב אינו חוזר368, שכיון שכבר הזכיר את השם של סיום הברכה, אם יחזור יעבור על ברכה לבטלה369.
יש סוברים שכשאמרו אינו חוזר, פירושו שאינו חייב לחזור, אבל אם רצה חוזר, אף אם פתח בברכה שלאחריה370, והכריעו הפוסקים שאחרי שסיים תפלתו אם רצה חוזר ומתפלל בתורת [טור צד] נדבה371 - ויש שכתבו שיכול לחזור ולהתפלל אף בתורת חובה, ואין כאן ברכה לבטלה, כיון שכך נתקנה להבדיל בתפלה372 - אבל אם עדיין לא סיים תפלתו אינו רשאי לחזור373, שכיון שאינו צריך לחזור, אם יחזור הרי זה הפסק באמצע תפלתו374.

טעה בזו ובזו, חוזר לראש375, היינו שטעה בין בתפלה ובין בכוס, שהתפלל ולא הבדיל ושתה ולא הבדיל על הכוס, שאף על פי שאם טעם קודם הבדלה על הכוס מבדיל אחר כך376, זה שלא הבדיל גם בתפלה חוזר ומתפלל ומבדיל בתפלה377 וחוזר ומבדיל על הכוס378, והוא הדין אם עשה מלאכה קודם שהבדיל על הכוס, ולא הבדיל גם בתפלה379.

ויש מהראשונים
סוברים שאף בזה מבדיל על הכוס ואינו חוזר ומתפלל380, ומפרשים טעה בזו ובזו שטעה באתה חונן שצריך - לדעתם381 - לומר הבדלה בהודאה, ואם שכח גם בהודאה, הואיל ולא סיים תפלתו, אינו סומך על הכוס, אלא חוזר ומתפלל382, או טעה בזו ובזו פירושו שהתפלל ושכח ונזכר וסמך על של כוס, ונמצא שאין לו כוס, שלא נאמר הואיל ונדחה על סמך הכוס נדחה, אלא חוזר ומתפלל383, או שטעה בזו ובזו היינו שלא הבדיל בתפלה ובא להבדיל על הכוס ובירך בורא פרי הגפן ובורא מיני בשמים ובורא מאורי האש ושכח ולא אמר ברכת המבדיל בין קודש לחול, וחוזר לראש היינו שחוזר ומתפלל וחוזר ומברך ברכת המבדיל, אבל אינו חוזר לברכת בשמים וברכת הנר384, או שחוזר אף לברכת נר וברכת בשמים385.

טעה בתפלה ובכוס במוצאי שבת ליו"ט, ששכח [טור צה] לומר ותודיענו386 ושכח לומר בקידוש ברכת המבדיל, חוזר לשניהם, אם מפני שזהו בכלל טעה בזו ובזו387, או לפי ששתה מן הקידוש388.

טעה ולא התפלל מנחה בשבת, שדינו להתפלל במוצאי שבת שתים389, מבדיל בתפלה הראשונה ואינו מבדיל בשניה390, לפי שהתפלה הראשונה היא לשם חובת ערבית של מוצאי שבת והשניה להשלמה391, ודין הבדלה בתפלת מוצאי שבת392, והבדלה דיה בפעם אחת, ואין צריך להזכירה בכל התפלות393. לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, שניה עלתה לו וראשונה לא עלתה לו394, שכיון שהבדיל בשניה גילה דעתו שזוהי לחובתו של מוצאי שבת395. אבל אם כיוון במחשבתו שהראשונה היא לחובתו והשניה לתשלומין, אלא ששכח ולא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, יצא395א, ויש חולקים395ב. הבדיל בשתיהן או לא הבדיל בשתיהן, יצא396, שהרי אין חוזרים בשביל שלא הזכיר הבדלה בתפלה, שיכול לאמרה על הכוס397.

טעה ולא התפלל ערבית במוצאי שבת, שצריך להתפלל בשחרית שתים398, נחלקו אחרונים:
יש סוברים שאינו צריך לומר אתה חוננתנו, לא בראשונה ולא בשניה, ואפילו אם לא הבדיל אתמול גם על הכוס, שלא תיקנו תשלומין לדבר שיש לו תקנה, ואתה חוננתנו הרי יש לו תקנה בהבדלה על הכוס399,

ויש סוברים שצריך לומר אתה חוננתנו בשחרית, ואפילו שהבדיל במוצאי שבת על הכוס, שעיקר התקנה הייתה להבדיל בתפלה400, ויש מכריעים שאם הבדיל בלילה על הכוס, שכבר יצא בעצם המצווה, לא יזכיר בשחרית בתפלה כלל, אבל אם לא הבדיל מאתמול כלל, שיש עליו עדיין עצם החיוב, יזכיר בשחרית בתפלה401. כשאומר בשחרית אתה חוננתנו, אומרה בתפלה שניה, שהרי זוהי [טור צו] לשם תשלומין של מוצאי שבת402,
ויש סוברים שיאמרה בתפלה ראשונה403.

י. איסור אכילה
אסור להתחיל לאכול מוצאי שבת משתחשך שום דבר, ואפילו לשתות יין או שאר משקים, חוץ ממים, עד שיבדיל404, ואף על פי שהבדיל בתפלה, עדיין אסור באכילה עד שיבדיל על הכוס405. ואם התפלל ערבית מבעוד יום406, אסור לאכול מיד עד שיבדיל407.

מי שאין לו במוצאי שבת יין ולא שאר משקים חמר מדינה להבדיל, יש מהראשונים סוברים שאסור לו לטעום שום דבר עד למחר שיבדיל, שכן אמרו שאמימר נזדמן לו להיות במקום שלא היה יין להבדיל, ולן כשהוא מעונה עד למחר שהביאו לו יין והבדיל וטעם408, אלא שהדברים אמורים דווקא כשמצפה שלמחר יהיה לו יין, אבל אם אינו מצפה למחר ליין, מותר לו לאכול במוצאי שבת מיד409,

ויש סוברים שמן הדין מותר לו לאכול מיד, אם הבדיל בתפלה, אפילו שמצפה למחר ליין, אלא שאמימר החמיר על עצמו ממידת חסידות410. וכתבו אחרונים שיש להחמיר, אם יודע שלמחר יהיה לו יין, אם לא באדם חלש שקשה לו התענית יכול לסמוך על דעות המקילים411.

אין לו אלא כוס אחד, ואינו מצפה שיהיה לו למחר עוד כוס, לסוברים ברכת המזון טעונה כוס412, יאכל קודם הבדלה ויברך עליו ברכת המזון ואחר כך יבדיל עליו, שכן שנינו: הנכנס לביתו במוצאי שבת ואין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשל את כל ברכות ההבדלה לאחריו413, שמוטב שידחה איסור האכילה קודם הבדלה משיברך ברכת המזון בלא כוס אחר הבדלה414, אבל אם מצפה שיהיה למחר כוס, שאסור לו לטעום כלום קודם שיבדיל, יבדיל עכשיו415. לסוברים [טור צז] אין ברכת המזון טעונה כוס416, אף על פי שמצווה מן המובחר יש בה, אין מצווה זו דוחה איסור טעימה קודם הבדלה, אלא יבדיל בתחילה על הכוס שיש לו, ואחר כך אם ירצה יאכל ויברך בלי כוס417.

ויש חולקים
וסוברים שאפילו אם ברכת המזון טעונה כוס, אין נדחה בשביל זה איסור טעימה קודם הבדלה שחיוב זה כבר חל עליו ואיך נפקיע חיוב זה מפני דבר שלא בא לעולם, שחיוב ברכת המזון עוד לא חל עליו418, ולא אמרו מניחו לאחר המזון אלא ביושב ואוכל מבעוד יום419.

היה יושב ואוכל מבעוד יום וחשכה לו, נחלקו אמוראים: רב סובר אין יציאת השבת קובעת להבדלה, לאסור גמר אכילה שהתחיל מבעוד יום, כדרך שכניסת השבת אוסרת האכילה עד שיקדש420, שזהו כבוד שבת שיהא גומר סעודתו, ולאחר שגמר סעודתו יבדיל421, ויאחר הוצאת יום השבת422, ושמואל אמר כשם שמפסיקים לקידוש, כך מפסיקים להבדלה423, שמפסיקים אכילתם ומבדילים424. הלכה כרב425.

ונחלקו ראשונים
:
יש סוברים שהדברים אמורים אף בודאי חשכה שאינו צריך להפסיק כשהתחיל מבעוד יום426, ומכל מקום אף לדעתם להתחיל באכילה או שתייה אסור אף בספק חשכה427, ויש מהם סוברים שבספק חשכה מותר אף להתחיל, שהרי איסור האכילה הוא עד שיבדיל ואם כן אינו אסור אלא בזמן שיכול להבדיל, אבל בספק חשכה שאין מבדילים אין איסור לאכול428.

ויש סוברים שלא התירו לגמור כשהתחיל מבעוד יום אלא בספק חשכה, אבל בודאי חשכה אסור לגמור, וצריך להבדיל קודם, ולהתחיל אסור אף בספק חשכה429. המנהג פשוט כדעה ראשונה430, ואם מפסיק נראה כמגרש את המלך, ודומה לזה אמרו: זכור ושמור, שמרהו ביציאתו כאדם שאינו רוצה [טור צח] שילך אוהבו מאצלו כל זמן שיכול431, ולכן אין להחמיר ולהפסיק432. וכל זה כשלא התפללו ערבית, אבל התפללו ערבית בתוך הסעודה, חלה עליו חובת הבדלה, ואסור לאכול עד שיבדיל433. התחיל בזמן האסור, מפסיק434.

יש סוברים
שאין הדברים אמורים אלא לדעת האומרים הבדלה היא מן התורה435, אבל לאומרים הבדלה מדרבנן אפילו אם התחיל לאכול באיסור אינו פוסק436,

אבל האחרונים חולקים
וסוברים שלדברי הכל התחיל באיסור פוסק437.

היה יושב ושותה מבעוד יום ויצא השבת, פוסק ומבדיל, ואחר כך חוזר לשתייתו438, שאין השתייה דומה לאכילת סעודה, שנמשכת עד שתיגמר, וכולה דבר אחד הוא, מה שאין כן שתייה שאין לה קבע, וכל כוס בפני עצמו הוא וכהתחלת שתייה היא ולכן מפסיקים439, או שהשתייה אינה דבר חשוב להקפיד בהפסקתה440, או שעיקר הבדלה בשתייה הוא441. ודווקא בשתייה בלא אכילה442, אבל שתייה שבאכילה דינה כאכילה ואינו פוסק443, ואפילו אם אחר גמר הסעודה שהתחילו מבעוד יום קבעו לשתייה אין צריך להפסיק כשיגיע הלילה, שהכל נחשב לסעודה אחת444. ויש אומרים, שפוסק445.

אכל במוצאי שבת קודם הבדלה, נחלקו אמוראים: רב הונא ורב יוסף אמר שמואל טעם שוב אינו מבדיל, ורב אסי ורבה אמר רב נחמן אמר שמואל טעם מבדיל446. הלכה טעם מבדיל447 בין ששכח ובין שעבר ואכל ושתה448.

אף מי שלא הבדיל במוצאי שבת, ובא להבדיל למחר449, אסור לו לאכול קודם שיבדיל450, וכן אם לא הבדיל למחר ומבדיל ביום שני או שלישי451, אסור לטעום קודם שיבדיל452.

ונחלקו ראשונים
אם טעם למחר קודם שהבדיל:
יש סוברים שלא אמרו [טור צט] טעם מבדיל אלא במוצאי שבת, אבל למחר אף בדיעבד אם טעם אינו מבדיל453,
ויש חולקים וסוברים שאף בשאר הימים אם טעם מבדיל454.

כשמפסיק סעודתו כדי להבדיל - בין שהיה קבוע מתחילה לשתייה בלבד, שחייב להפסיק, ובין שהיה קבוע לאכילה שאינו צריך להפסיק, אלא שרוצה עתה להבדיל על היין, והוא כבר בירך בתוך הסעודה על היין455 - אינו צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של הבדלה456, ואם מבדיל על שכר שברכתו שהכל, אפילו אם לא בירך מקודם בתוך הסעודה, כיון שברכת המוציא פוטרתו457, אין צריך לברך על כוס הבדלה458.

ויש אומרים כשמפסיק משחשכה באמצע סעודה, לדעת הסוברים שמחשכה חייב להפסיק, צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס ההבדלה459.

כשהיה אוכל וחשכה שאינו צריך להפסיק, גומר סעודתו ומברך ברכת המזון על הכוס - אם הוא נזהר לברך על הכוס460 - ומותר לשתות ממנו קודם שיבדיל461, לפי שכוס של ברכת המזון אף הוא מכלל הסעודה, למי שנזהר בו תמיד462, אבל אם בכל השנה אינו נזהר לברך על כוס, אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון קודם הבדלה463. אם אין לו אלא כוס אחד, מבדיל על כוס של ברכת המזון קודם שישתה ממנו464, ולא יאחר ההבדלה עם השתייה לאחר זמן, לפי שצריך לשתות מכוס ברכת המזון מיד אחר ברכת המזון465, ואם יש לו שני כוסות, מברך ברכת המזון על אחד ומבדיל על אחד, לפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד466. ויש מן הראשונים סוברים שאף אם יש לו שני כוסות יוכל לברך ולהבדיל על אחד שברכת [טור ק] המזון והבדלה כקדושה אחת הן, ששתיהן על העבר, שאף חיוב ההבדלה אינו בשביל הזמן ההווה והעתיד שהוא חול, אלא בשביל הזמן העבר שהיה שבת467.

אם ברכת היין שעל כוס הבדלה פוטרת את היין שלאחר כך, ע"ע ברכת היין468.

יא. איסור מלאכה
אסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל469. ויש מהגאונים שכתב בטעם האיסור, "כדי שתרשה את השבת"470, כמי שנכנס אצל המלך, שיכנס ברשות ויצא ברשות471. ואפילו מלאכות האסורות מדברי סופרים472 אסור לעשות473. ויש מי שסובר שלא אסרו אלא מלאכה גמורה, כגון כותב ואורג וכיוצא בהם, אבל הדלקת הנר או הוצאה מרשות לרשות, מותר474, ויש שהסבירו שכיון שכבר אין כאן איסור שבת לא אסרו אלא מלאכת אומן, שאין יכולת ביד כל אדם, כחטיבת עצים וכיוצא בה, אבל לא במלאכה שאין בה טורח, אפילו שהיא מאבות מלאכות475, ומזה נתפשט מנהג להקל להדליק נר מיד שאמר הקהל ברכו, אבל העיקר כדעה ראשונה שאסור476, ויש מפרשים שאף המתירים בהדלקת הנר לא התירו אלא כשכבר הבדיל בתפלה477. התקיעה של יום הכיפורים בסוף היום478, מותר לתקוע אפילו קודם הבדלה, שתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה, ולא החמירו בה חכמים כל כך479.

הבדיל בתפלה, אף על פי שלא הבדיל על הכוס, מותר לעשות מלאכה480. ויש מי שסובר שאף אם הבדיל בתפלה עדיין אסור במלאכה481. וכל בעל נפש יחמיר שלא להדליק נר עד אחר סדר קדושה של הצבור482, אף על פי שכבר הבדיל [טור קא] בתפלה483, וכל העושה מלאכה קודם קדושה אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה484, אבל חזן הכנסת מותר להדליק נר אחר שהבדיל בתפלה משום כבוד הצבור485.

מי שמאחר תפלתו במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לומר לחברו שכבר התפלל והבדיל בתפלה לעשות לו מלאכתו486.

לא התפלל ולא הבדיל על הכוס וצריך לעשות מלאכה, יאמר המבדיל בין קודש לחול ויעשה מלאכתו487, ואחר כך יברך על הכוס ברכה גמורה של הבדלה488, ובמוצאי שבת ליו"ט יאמר המבדיל בין קודש לקודש489.

ונחלקו ראשונים
בנוסח הבדלה זו:
יש סוברים שאין צריך להזכיר בשם ומלכות, שכל עיקרה באה להיכר בלבד ללוות את המלך490, ואין צריך שיאמר כל הלשון של הבדלה491, ומכל מקום יאמר בלשון ברכה, היינו: ברוך המבדיל בין קודש לחול492,

ויש אומרים שאף ברוך אין צריך, שמכיוון שאין אומרים שם ומלכות אין זו ברכה493.

ויש מהראשונים
סוברים שצריך לברך בשם ומלכות, במטבע קצר בלי חתימה, היינו: בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול494, שאינה גרועה מברכת הפירות וברכת המצות495, ובלי שם ומלכות אינה ברכה והבדלה כלל496.
ויש מראשונים אלה המצריכים שם ומלכות סוברים שאפילו אם הבדיל בתפלה עדיין אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל בשם ומלכות497.

במה דברים אמורים להיתר מלאכה, אבל לאכול ולשתות אסור, אפילו אם התפלל ואמר המבדיל בין קודש לחול, עד שיבדיל על הכוס498 ויזכיר שלש הבדלות499,

ויש אומרים שאם אמר הבדלה אחת על הכוס מותר גם באכילה ושתייה500, שמן [טור קב] הדין די בהבדלה אחת, ולא אמרו שלש אלא מתורת מנהג501.

נשים שאינן מבדילות בתפלה, יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה502, ואם אינן יודעות לומר המבדיל צריכות לשמוע מאחרים, ואם עושות קודם שמיעתן אין למחות בידן, מאחר שיש סוברים שלא אסור אלא מלאכות גמורות503, ואף שאין דבריהם עיקר, מכל מקום הנשים שאינן יודעות לומר המבדיל שנהגו כך, אין למחות בידן, אבל במלאכות של טורח יש למחות אף בנשים504.

על מנהג הנשים שלא לעשות מלאכה בכלל במוצאי שבת, ע"ע מוצאי שבת.

הערות
1. ע"ע קידוש. רמב"ם שבת פכ"ט ה"א ובסהמ"צ מ"ע קנה; סמ"ג עשין כט; החינוך מצוה לא. [טור סח] 2. סהמ"צ שם; החינוך שם.
3. הרי"ץ גיאת ח"א סוף הל' הבדלה.
4. רמב"ם שבת שם, ועי"ש במ"מ, וסהמ"צ שם; סמ"ג שם; החינוך שם, ועי"ש במנ"ח; רש"י נזיר ד א; תוס' רי"ד פסחים קו א לד' השאילתות; תוס' ר"י החסיד ותוס' הרא"ש ברכות כ ב בשם ר"י קרא ור' קלונימוס; מאירי ברכות שם לד' גדולי המחברים ובנזיר שם לגי' מקצת ספרים; מג"א סי' רצט ס"ק ב בד' תוס' שבת ט ב, ועי' קו"א לשו"ע הרב שם ושעה"צ של המ"ב שם שדחו.
5. שמות כ ח.
6. פסחים קו א לפי גירסת רש"י בנזיר ד א, ולפנינו בפסחים ליתא; נזיר ג ב לגירסת ס' המכריע סי' עא ותוס' רי"ד פסחים שם בשם השאילתות, וכ"ה בשאילתות כת"י שאילתא קסו, עי"ש בהעמק שאלה, ולפנינו בנזיר ליתא. וברמב"ם שבת שם סתם: שנאמר זכור כו' זכרהו בכניסתו וביציאתו.
7. סהמ"צ שם.
8. דברים ה טו.
9. סמ"ג עשין כט.
10. דברים שם יב.
11. מגדל עוז שבת שם.
12. ויקרא י י. מ"מ שבת שם, ע"פ שבועות יח ב. ועי' פמ"ג אשל רסי' רצו שמל' הרמב"ם שם ובהי"א שם נ' שהוא מזכור והדרשה להבדיל היא אסמכתא.
13. עי' להלן: תקנות החכמים.
14. רמב"ם שבת שם ה"ו; מאירי ברכות כ ב ופסחים קו א; סמ"ג שם; החינוך שם. ועי' תוס' פסחים שפ ד"ה זוכרהו ונזיר שם ד"ה מאי ותוס' ר"י החסיד ותוס' הרא"ש ברכות שם ואו"ז ח"ב סי' כה גם בקידוש שעל היין שהוא מדרבנן.
15. פסחים שם.
16. תוס' שם ושם ואו"ז שם.
17. רש"י נזיר שם ותוס' רי"ד והמכריע שם לד' השאילתות; תוס' ר"י החסיד ותוס' רא"ש שם בשם ר"י קרא ור' קלונימוס; מאירי נזיר שם לגי' קצת ספרים. ועי' בארוכה בהעמק שאלה לשאילתא קסו.
18. ר"ת בתוס' ריה"ח ותוס' רא"ש שם; מאירי ברכות שם בשם יש מפרשים; מ"מ שבת שם בשם י"א; סמ"ק סי' רפג (עי"ש ר"ס רפב); שבלי הלקט השלם סי' קל; ארחות חיים הבדלה סי' יח, הביאו ב"י רצו; ט"ז סי' רצו ס"ק ז בד' הרמ"א בשו"ע שם.
19. ארחות חיים שם.
20. תוספתא ברכות פ"ה וברייתא בפסחים קד א; רמב"ם שבת פכ"ט הי"ח; טוש"ע תצא א במוצאי יו"ט ותרכד א וג במוצאי יוהכ"פ. [טור סט]
21. רמב"ם שם.
22. משנה חולין כו ב; תוספתא שם ופסחים שם; רמב"ם שם פ"ה הכ"א ופכ"ט הי"ח; טוש"ע תצא א.
23. רש"י חולין שם.
24. רש"י שבת קיד ב ד"ה מוצ"ש.
25. תוספתא שם ופסחים שם; רמב"ם פכ"ט שם; טוש"ע שם.
26. ברייתא בשבת קיד ב וש"נ; רמב"ם שבת פ"ה הכ"א.
27. ע"ע קדוש החודש שלפי קביעות שלנו לפי החשבון אין יוהכ"פ חל לעולם ביום ראשון.
28. רש"י סוכה נד ב ד"ה לא היו.
29. ירושלמי שבת סופט"ו.
30. משנה חולין שם וברייתא בפסחים שם; רמב"ם פ"ה שם ופכ"ט שם.
31. רש"י שבת שם וחולין שם.
32. ע"ע יו"ט שני של גליות וע' קדוש החודש.
33. רב אסי ביצה ד ב ורש"י שם. ועי' להלן; על הכוס אם וכיצד היה מברך.
34. ע"ע הנ"ל.
35. רשב"א ביצה שם; ריטב"א סוכה מז א; שמ"ק ביצה שם.
36. עי' מ"מ שבת פכ"ט הי"ח, וע"ע קדוש.
37. שמ"ק ביצה ד ב.
38. ע"ע קדוש.
39. עי' לעיל. מ"מ שבת פכ"ט ה"א לד' הרמב"ם; מאירי ברכות כ ב. [טור ע]
40. שמות כ ט - י.
41. ראבי"ה ברכות סי' סב בשם ר' אדא בירושלמי, בירושלמי שלפנינו אין, עי' אהבת ציון וירושלים רטנר ברכות פ"ג ה"ג ובהערות דמביצר לראבי"ה שם.
42. מ"מ שם; ריטב"א פסחים נד א, והוכיח עיקר חיובן בהבדלה מגמ' שם רבי חוזר וסודרן כדי להוציא בני ביתו ואשתו בכלל; המחבר בשו"ע רצו ח דעה א בסתם.
43. ארחות חיים הבדלה סי' סח, הביאו ב"י רצו; דעה ב בשו"ע שם בשם יש מי שחולק.
44. ארחות חיים שם; רמ"א בשו"ע שם.
45. רמ"א בשו"ע שם.
46. ע"ע אשה.
47. ט"ז ס"ק ז.
48. ב"ח שם; מג"א ס"ק יא; מ"ב ס"ק לה בשם אחרונים.
49. עי' לעיל לימוד הראבי"ה בשם הירושלמי.
50. שמות כ י.
51. עי' ערכיהם.
52. ראבי"ה ברכות סי' סב בשם הירושלמי, ועי' לעיל שלפנינו אין בירושלמי. וצ"ב בקטנים שהרי אינם אלא בתורת חינוך מדרבנן.
52א. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תשלט בשם הגאונים וח"ה סי' ריג בשם רב האי גאון; ריצ"ג ח"א עמ' טז בשמו; ארחות חיים הבדלה סי' יב בשמו. ועי' ב"י סי' רצח שכיון שאינו יכול לברך בורא מאורי האש אינו צריך להבדיל ודיו בתפלה.
52ב. מג"א סי' רצח ס"ק יז ממשמעות הטור ומרדכי ושו"ע שם, וכ"פ באליה רבה ושו"ע הרב ומ"ב שם. וע"ע ברכת הנר כרך ד עמ' תקמח מחלוקת ראשונים אף בברכת מאורי האש שי"א שהסומא מברך.
53. ברכות לג א. ועי' רש"י שם ד"ה קבעוה שקוראה תקנת עזרא, ועי' מהרצ"ח שם. ועי' רמב"ם ק"ש פ"א ה"ז ותפלה פ"א ה"ד עזרא ובית דינו כו'.
54. מאירי שם.
55. עי' לעיל. [טור עא]
56. מנ"ח מצוה לא.
57. מאירי שם, ומשמע מלשונו שם שר"ל בנוסח ההבדלות, עי' להלן.
58. ברכות שם ורש"י. ברמב"ם פכ"ט ה"ו וטוש"ע רצד א תקנה אחרונה בלבד שמבדיל בתפלה ובכוס.
59. שו"ע הרב רצד א, ע"פ רשב"א ברכות שם ד"ה ומה תפלה.
60. עי' להלן: על הכוס.
61. שמות יט ה.
62. ויקרא כ כו. פרקי דר"א פ"כ בקצת שינוי; טור רצו.
63. רשב"א שם.
64. ברכות שם; טור רצד ושו"ע הרב שם. ברמב"ם ושו"ע השמיטו. [טור עב]
65. ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב.
66. משנה ברכות לג א.
67. רש"י.
68. רב יוסף בגמ' שם.
69. ירושלמי שם. ועי' פתח עינים לחיד"א ברכות לב בשם ר"נ גאון בתשובות הגאונים כת"י סי' צב לפי שכל החכמות אינן מועילות לאדם אלא להבדיל בין הדברים וזו תכלית התועלת ע"כ קראו להבדלה חכמה.
70. רבנן בגמ' שם.
71. הרא"ה ברכות שם. וע"ע זריזים מקדימים.
72. ירושלמי שם; מג"א סי' רצד ס"ק א.
73. שו"ע הרב שם.
74. משנה ברכות שם.
75. מאירי שם.
76. ר' אלעזר בנדה ח א ור' יצחק בר נחמן בשם רחב"ג ור' אבהו בשם ר' אלעזר בירושלמי ברכות פ"ה ה"ב.
77. רמב"ם תפלה פ"ב ה"ד ובסדר תפלות שלו; טוש"ע רצד א. ועי' תוספתא כפשוטה לר"ש ליברמן ח"א עמ' 41 שלא נמצא מי שפסק כר"א.
78. ירושלמי שם.
79. פ"מ שם, ונראה שר"ל שגם ברכת החתימה בא"י חונן הדעת אומר קודם, שכ' ואינו כוללה בתוך מטבע הברכה, ובפי' ס' חרדים שם נראה שמפרש שההבדלה קודם החתימה, וכ"כ הר"א פולדא שם.
80. ירושלמי שם, ועי"ש בפי' חרדים ובר"א פולדא בפי' ב שמחלקותם לפי ר' עקיבא. ועי' להלן בשם באור הגר"א לשו"ע שמנהגנו שאומרים באמצע ברכת אתה חונן הוא כדי לצאת ידי מחלוקת זו לדברי הכל.
81. ברכות לג ב, ועי"ש מחלוקת אם הלכה אמרו או מטים או נראים או שחכמים מודים, ובירושלמי שם ר' יצחק רבה בשם רבי הלכה כר"א ביו"ט שחל במוצ"ש.
82. גמ' שם תקינו מרגניתא כו'; רמב"ם תפלה פ"ב הי"ב; טוש"ע תצא ב. על נוסח הבדלה זו עי' להלן: בתפלה. [טור עג]
83. תוספתא ברכות פ"ה וברייתא פסחים קד א.
84. פסחים קג ב ורשב"ם, וכן בירוש' ברכות פ"ה ה"ב אמר נחום ב"ר סימאי משם אביו אפילו הבדלה אחת.
85. ר' אלעזר אמר ר' אושעיא פסחים שם ור' יוחנן בירושלמי ברכות שם.
86. פסחים קד א.
87. ר' יהושע בן לוי פסחים שם; לוי בירושלמי ברכות שם.
88. ויקרא י י.
89. בראשית א ד.
90. ויקרא כ כו. ובס' חסידים הוצ' מק"נ סי' תקנא שרוב העולם רגילים לומר בין ישראל לגוים ולא לעמים ושכן אומרים בכל ספרד, ובהערות שם שכ"ה גם בתיקוני זוהר תיקון סט. אבל בכל המקורות של הנוסחאות כ' בין ישראל לעמים. {אבל ברוב הסידורים כ' בין ישראל לעמים. ועי' דקדוקי סופרים פסחים קד א שיש גירסאות הגורסות בין ישראל לגוים}.
91. ויקרא י י, ועי' יא מז.
92. בראשית א ז.
93. דברים י ח.
94. דהי"א כג יג. כל הבדלות אלו בברייתא פסחים שם וגמ' שם ורש"י ורשב"ם.
95. עי' להלן: על הכוס. גמ' שם ורשב"ם.
96. פסחים קג ב וקד א; רמב"ם שבת פכ"ט ה"ג.
97. שמות לא יג.
98. המנהיג הל' שבת סי' עו; אבודרהם סדר מוצאי שבת.
99. עי' לעיל: תקנות החכמים. [טור עד]
100. מרדכי פסחים פ"י בתוס' מערבי פסחים; ר"ן פסחים שם בשם תוס'.
101. אבודרהם סדר מוצאי שבת.
102. עי' הנוסח ברמב"ם ובכל סדרי התפלות.
103. רמב"ם סדר תפלות כל השנה, וכ"ה נוסח התימנים.
104. המנהיג הל' שבת סי' סה מיסוד העמרמי, וכעין זה בסידור רב עמרם השלם עמ' 108.
105. אבודרהם סדר מוצאי שבת.
106. ארחות חיים סדר תפלת מוצ"ש, והביאו ב"י סי' רצד.
107. סידור רס"ג עמ' קכד.
108. מחזור ויטרי עמ' 180.
109. ב"י שם. [טור עה]
110. יש שאין גורסים "בהם" וכ' שהוא טעות, ועי' סדור עב' ישראל.
111. ובנוסח אר"י ועוד אין ופשע.
112. עי' ב"ח וכן הנוסח בכל הסדורים נוסח אשכנז.
113. ד"מ סי' רצד; פרישה וב"ח בשם מהרש"ל ועוד.
114. ב"ח שם: כן המנהג מפי אבותינו הקדושים כו'; מג"א ס"ק א.
115. ב"ח שם, ועי' לבוש וט"ז ס"ק א מש"כ בישוב המנהג.
116. כ"ה בכל הנוסחאות, והלבוש כ' לומר וחננו קודם, ועי' ב"ח וט"ז ובאור הגר"א שדחו.
117. עי' לעיל.
118. באור הגר"א ס"ק א.
119. סידור ר"ס גאון עמ' קכג וקכד, ועי' סדר רב עמרם השלם ח"ב דף נד בשם רב נטרונאי גאון.
120. תשובות הרמב"ם פריימן סי' נה. בסידורים שלפנינו אין נוסחאות אלו כלל. וע"ע פיוטים.
121. עי' לעיל: תקנות החכמים. [טור עו]
122. תקנת רב ושמואל בברכות לג ב; רמב"ם תפלה פ"ב הי"ב, ובמקום ותנחילנו וכו' קדושת שבת: ותתן לנו ה' אלהינו קדושת שבת. ועי' הנוסח בשינויים קלים בסדר רב עמרם השלם ח"ב עמ' 232 ובמחזור ויטרי עמ' 300, ועוד. ועי' סדור עבודת ישראל עמ' 347 ואוצר התפלות עמ' 926.
123. אבודרהם תפלת סוכות, ועי"ש פירוש כל הנוסח.
124. כ"ה בכל הסדורים נוסח אשכנז והאר"י ועוד. ועי' אבודרהם שם שההוספה ותבדילנו כו' תיקן אבן הירחי כדי שיהיו גם כאן שבע הבדלות.
125. מרדכי ברכות סי' קז בשם ראבי"ה ורשב"ט; אבודרהם סדר תפילות של ר"ה. ועי' להלן: על הכוס, על סדר הבדלות במוצאי יו"ט מחולין כו ב.
126. אבודרהם שם.
127. פסחים קג ב; רמב"ם פכ"ט ה"ג; טור סי' רצט. ועי' לעיל על שלש ההבדלות.
128. פסחים קד א.
129. רשב"ם שם.
130. ברייתא בפסחים שם.
131. גמ' שם.
132. שם. [טור עז]
133. פסחים קד ב וקה א ורש"י ורשב"ם.
134. שם קד א.
135. רשב"ם שם, ע"פ חולין כו ב בין קודש לקודש במוצ"ש ליו"ט, עי' להלן; רי"ף ורא"ש שם; רמב"ם פכ"ט ה"ג.
136. רש"י.
137. חולין כו ב; רמב"ם פכ"ט הכ"ח; טוש"ע תצא א.
138. רש"י חולין שם.
139. רש"י שם ע"פ פסחים קד א במוצאי שבת.
140. שמות כו לג. המאירי פסחים קג ב; המנהיג שבת סי' עו; אבודרהם סדר ליל פסח. ועי' לעיל: תקנות החכמים, שההבדלות צריכות להיות מעין הבדלות האמורות בתורה.
141. משנה חולין כו ב.
142. גמ' שם; רמב"ם פכ"ט הכ"ב; טור תעג.
143. רש"י שם.
144. חולין שם.
145. גמ' שם; רמב"ם שם; טור שם. וברש"י שם: וכך אנו נוהגים.
146. רש"י שם.
147. פסחים קד א. [טור עח]
148. ר"ח ורי"ף ורא"ש ומאירי שם. וכן הנוסח בכל הסדורים.
149. תוס' שם ד"ה בעי; רא"ש שם סי' יא; המנהיג שבת סי' עו; רוקח סי' שנו; או"ז ח"ב סי' צב; מרדכי פסחים תוספות מערבי פסחים; שבלי הלקט השלם סי' ריח; אבודרהם סדר הגדה; טור סי' תעג.
150. עי' לעיל: תקנות החכמים.
151. תוס' ושאר ראשונים הנ"ל.
152. רא"ש פסחים שם.
153. העיטור ח"ב מצה ומרור; המנהיג שבת סי' עו בשם ר' אפרים, ועי' תוס' ואו"ז ומרדכי שם בשם ר' אפרים ששאל לר"ת; מאירי קד א; כלבו סי' נ בשם י"א.
154. העיטור שם.
155. מאירי שם.
156. עי' לעיל.
157. ר"ן שם; מרדכי שם. [טור עט]
158. ר"ן שם בפי' ב; מאירי שם בשם יש מפרשים; מהר"ם חלאווה שם בשם י"מ.
159. ר"ן שם בשם תוס'; תוס' רי"ד פסחים מהדו"ת קד א; המנהיג שם בשם יש שמחסר; ריטב"א פסחים שם; מאירי שם בשם י"א.
160. מאירי שם בשם י"א.
161. עי' ריטב"א שם ושאר ראשונים הנ"ל.
162. עי' לעיל ציון 149.
163. כ"ה הנוסח בכל הסדורים, ע"פ הראשונים הנ"ל.
164. עי' לעיל: מצותה ומקורה.
165. רש"י ביצה ד ב ד"ה והא.
166. שמ"ק שם בפי' דברי רש"י.
167. שמ"ק שם בתי' ב.
168. שמ"ק שם בשם הריטב"א. [טור פ]
169. מחזור ויטרי עמ' 116; מהרי"ל הל' שבת; הרמ"א בד"מ ובשו"ע רצו א, אלא שבמקום ושאבתם וגו' כתב כוס ישועות אשא וגו'. בסדורים הסדר: הנה אל, ושאבתם, לה' הישועה, ה' צבאות, ליהודים, כוס ישועות.
170. ד"מ שם.
171. עי' המנהיג סי' עב או"א החל עלינו כו', ע"פ ירושלמי פ"ה ה"ב. ועי' מחזור ויטרי שם בשמחה נועדנו כו'. ועי' סדר רב עמרם השלם עמ' 116 וטור סי' רצט אחר ההבדלה קודם ששותה.
172. פ"מ לירושלמי.
173. ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב; המנהיג סי' עב; שבה"ל שבת סי' קל; טור רצט; רמ"א בשו"ע רצו א.
174. מ"ב ס"ק ג, ע"פ לשון הרמ"א שם.
175. רמ"א בשו"ע רצו א, ע"פ ערובין סה א כל בית שאין נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה, ועושים כן בתחילת השבוע.
176. שם.
177. לבוש שם וט"ז שם ס"ק א.
178. מג"א שם ס"ק ב.
179. ט"ז שם; מג"א ס"ק ג בשם מטה משה ושל"ה. ועי' לקט יושר ח"א עמ' 58: והוא בעצמו שופך כוסו מלא יין בשעת הבדלה ושופך לתוכו מעט עד שנפל לארץ רביעית או יותר, אבל הפרנסים שופכים על הארץ יין לרוב.
180. ט"ז שם. וע"ע בזוי אוכלין.
181. פי' הרד"ל לפדר"א.
182. פרקי דר"א פ"כ, ועי' על שיירי מצוה בסוכה לח א; מרדכי ריש יומא בשם תשובות הגאונים; סדר רב עמרם השלם עמ' 118 בהיפוך הטעמים: שירי מצוה כו' לשתיית המים וחיבוב להעברה ע"ג העינים; המנהיג שבת סי' סה וטור סי' רצט כמו בסדר ר"ע. ועי' הגהות הרד"ל לפדר"א שם והערות למחזור ויטרי עמ' 7 - 116.
183. רמ"א בשו"ע שם. ובלקט יושר עמ' 57; נוטל מעט יין ביד ימינו ומחכך שתי ידיו ונותן על שתי עיניו.
184. סדר רב עמרם השלם עמ' 117; מחזור ויטרי עמ' 116; טור רצט דעה א בסתם.
185. סידור רס"ג עמ' קכה; רי"ץ גיאת בשמו עמ' טו; טור שם בשמו. [טור פא]
186. טור שם, וע"ע מלא לוגמיו על שיעורו. ועי' מ"ב רצו ס"ק ו שמשום ספק ברכה אחרונה הוא ששותה כולו.
187. מג"א רצו ס"ק ד.
188. מג"א שם בשם של"ה. ועי' לקט יושר עמ' 57 שבעל תרומת הדשן היה נותן מכוס הבדלה לשתות לאשתו ולכלותיו ולהשמשית.
189. רי"ץ גיאת עמ' יד בשם רב האי; תשוה"ג ליק סי' נב תשובת רב נטרונאי; ראבי"ה ברכות עמ' 131; העיטור ח"ב ד' כוסות; טוש"ע רצה א. ועי' באור הגר"א ס"ק ב שהביא מתענית כד א ואתינא חמרא כו' ומפיקנא להו כו'. וע"ע קדוש.
190. ר"ן ר"ה סופ"ג והביאו ב"י סי' רצו ובשו"ע שם ז.
191. מחזור ויטרי עמ' 36 בשם רבו (רש"י), ועי' תשובות רש"י ניו - יורק תש"ג סי' רפא; מג"א סי' רצו ס"ק י.
192. סמ"ע הו"מ סי' רצא ס"ק כז, ע"פ ב"מ מב א, ועי' מ"מ שאלה ופקדון פ"ד ה"ה. ועי' מג"א רצו שם שהביא ד' הסמ"ע וכ' ולא ידעתי למה.
193. תוס' ברכות מג א ד"ה הואיל: נאה וטוב כו'; המחבר בשו"ע רצו ו.
194. כלבו סי' מא, והביאו ב"י שם.
195. מ"ב שם ס"ק כז.
196. אגודה ברכות סי' קנז; אגור דיני שבת. ועי' תוס' שם שהביאו סברא זו.
197. אגור שם שכן נוהגים באשכנז; רמ"א בד"מ ובשו"ע שם שכן נוהגים במדינות אלו.
198. ויקרא כ כה.
199. הגהות סמ"ק סי' קמה. וע"ע ברכת המצות כרך ד עמ' תקיח.
200. ע"ע ברכת הנר.
201. ע"ע ברכת הריח.
202. פסחים נד א.
203. ר' יוחנן בגמ' שם; רמב"ם שבת פכ"ט הכ"ד; טוש"ע רצו א. [טור פב]
204. ושם שאין מחזרים אחריהם, אם אינם מן המוכן.
205. ר' יהודה בברייתא ברכות נב א.
206. ע"ע קדוש, ושם הטעמים שלהם ושאין הלכה כמותם.
207. גמ' שם.
208. ברייתא בברכות שם ובפסחים קג א.
209. שם ושם ומשנה ברכות נא ב.
210. ר' יוחנן בברכות נב ב ובפסחים שם: נהגו העם; רמב"ם פכ"ט הכ"ד; טוש"ע רצו א.
211. המנהיג הל' שבת סי' עו; שו"ע שם.
212. המנהיג שם, ויש שם ט"ס וחסרון הניכר.
213. ע"ע ברכות כרך ד עמ' רצד - רצו.
214. ירושלמי ברכות פ"א ה"ה.
215. ר"ת בתוס' פסחים קד ב. וע"ע הנ"ל עמ' רצו.
216. רב ולוי ורבנן ומר בריה דרבינא פסחים קב ב וקג א.
217. רשב"ם שם קב ב.
218. ר' יהושע בן חנניא ושמואל ורבה ומרתא בשם ר' יהושע ואביי ורבא. [טור פג]
219. ר' יהושע בן חנניה שם קג א ורשב"ם שם קב ב; ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי בירושלמי ברכות פ"ח ה"א.
220. עי' גמ' שם ורשב"ם.
221. אביי שם.
222. רבא שם.
223. גמ' שם: והילכתא כרבא; רמב"ם שבת פכ"ט הכ"ב; טוש"ע תעג א.
224. עי' לעיל: תקנות החכמים.
225. ס' חסידים הוצ' מק"נ סי' תכו. וע"ע קדוש.
226. פסחים קז א; רמב"ם שבת פכ"ט הי"ז; טוש"ע רצו ב.
227. פסחים שם.
228. תוס' שם קו ב ד"ה מקדש; רא"ש שם סי' יז; מרדכי שם.
229. רא"ש שם בשם רשב"ם, ולפנינו ברשב"ם אין.
230. רא"ש שם.
231. רא"ש שם בפי' ירושלמי ברכות פ"ח ה"א מבדילים בלא יין, אם נאמר שבחמר מדינה מותר גם לקדש, ע"ע קדוש מחלוקת בדבר.
232. רשב"ם פסחים שם.
233. מג"א סי' רעב ס"ק ו. ועי' מג"א סי' קפב סוס"ק ב.
234. מרדכי פסחים תוספות מערבי פסחים בשם רש"י.
235. מאירי פסחים קו ב. ול' הרמב"ם שם: מדינה שרוב יינה שכר.
236. רא"ש פסחים פ"י סי' יז בשם יש מפרשים; טור סי' רעב בשמם; מג"א שם ס"ק ו בשם י"א.
237. ראבי"ה פסחים סי' תקטז; הגמ"י שבת פכ"ט בשמו; שו"ת מהר"ם בר"ב ד' לבוב סי' קמו: אותה מלכות, ושם שלא אמרו חמר עיר אלא חמר מדינה.
238. או"ז ח"ב סי' כה.
239. ראבי"ה והגמי"י שם; מג"א סי' רעב ס"ק ו.
240. ב"י סי' רעב ומג"א שם סק"ו. ועי' תשו' מיימוני הפלאה סי' ד שמצדד שאף אם נשבע שלא לשתות יין אפשר שהשכר אצלו חמר מדינה. [טור פד]
241. שו"ע הרב רעב י לד' הרמב"ם לעיל שהעיקר תלוי במדינה שרוב יינה שכר, וכ"כ בסי' רצו ח בסתם. ועי' באור הלכה של המ"ב רעב ט.
242. שו"ע הרב רצו שם.
243. ראבי"ה שם; מאירי שם; טור סי' רעב; שו"ע רצו ב.
244. רשב"ם שם; רא"ש שם; שו"ע שם.
245. ברכ"י סי' רצו, והביאו בשערי תשובה שם ס"ק א ומ"ב ס"ק ט. עי' ערוה"ש או"ח רעב יד ורצו יג על חלב וטה.
246. רמ"א בשו"ע רצו ב.
247. ט"ז ס"ק ג ושו"ע הרב שם.
248. מנ"א ס"ק ו ושו"ע הרב שם י.
249. עי' טוש"ע סי' רעב, וע"ע קדוש.
250. כלבו סי' מא. ועי' טוש"ע רעב ד ומ"ב שם ס"ק יא.
251. טוש"ע רצו א, ע"פ פסחים קה ב בכוס של ברכה.
252. מ"ב ס"ק ב. וע"ע כוס של ברכה וע' קדוש.
253. עי' מג"א ס"ק ב.
254. שו"ע הרב ט.
255. שו"ע הרב שם.
256. מג"א ס"ק ה ובאור הגר"א שם ס"ק ו ושו"ע הרב שם. [טור פה]
257. מג"א והגר"א שם בפי' ד' הרמ"א בשו"ע שם.
258. אבודרהם מוצאי שבת, ועי' מנ"א שם.
259. העיטור. מצה ומרור בשם הגאונים רב יוסף ורב אבא ורב צדוק דמתא מחסיא; ארחות חיים הבדלה סי' כ בשם הגאונים; רוקח סי' שנו; חמדה גנוזה סי' קנז בשם י"א; האגור דיני שבת.
260. ע"ע קדוש.
261. העיטור שם; ארחות חיים שם.
262. רי"ף ברכות פ"ח; רי"ץ גיאת הבדלה עמ' יד; סידור רב סעדיה גאון עמ' קכו; רשב"ם ותוס' ורא"ש ור"ן ומאירי פסחים קו ב; העיטור שם בשם הצרפתים ורבוותא בתראי; סדר רב עמרם השלם עמ' 119; המנהיג שבת סי' סו; ארחות חיים שם בשם האחרונים; שבה"ל השלם סי' קל בשם רב עמרם בר ששנא גאון; אבודרהם מוצאי שבת; האגור שם בשם גאונים ורבנו משה ורבנו יעקב ועוד; כלבו סי' מא; טוש"ע רצו ב.
263. עי' לעיל: תקנות החכמים. רשב"ם שם; כלבו שם.
264. עי' לעיל, שם.
265. ר"ן פסחים שם; רא"ה ברכות שם.
266. סדר רב עמרם שם; רי"ץ גיאת שם בשם רב עמרם, ודחה שגם במוצאי שבת יש מצוה לסדר שלחנו; המנהיג שם ושבה"ל ואבודרהם שם. וכן בתוס' ורא"ש פסחים שם כ' הטעם שמצוה לסעוד סעודת שבת.
267. ע"ע קדוש.
268. ע"ע מוצאי שבת, ונתכוין לסלק קושיית הרי"ץ גיאת לעיל.
269. הריב"ב לרי"ף ברכות פ"ח, וכן בקיצור בר"ן פסחים שם.
270. תוס' ורא"ש פסחים שם.
271. ע"ע ברית מילה כרך ד.
272. ארחות חיים שם בשם האחרונים; כלבו שם. [טור פו]
273. פרדס הל' הבדלה; טוש"ע רצו ד. וע"ע נר חנוכה שנר חנוכה ויין להבדלה נר חנוכה קודם.
273א. תוס' פסחים קיג א ד"ה דמשייר ומהרש"א שם.
274. רי"ף ברכות שם בשם רבוותא, ע"פ המשנה שם מזון והבדלה ומפרשים מזון ברכת המוציא ובמוצאי שבת ליו"ט; סדר רב עמרם השלם עמ' 233; תוס' ורא"ש פסחים קו ב בשם ר"ע גאון; מאירי ברכות נב ב בשם מקצת גאונים; שבה"ל שם בשם רב צדוק גאון; או"ז ח"ב סי' צא, והביא ראיה מסוכה ז א מיגו דהוה דופן לסוכה הוה דופן לשבת; כלבו סי' מא בשם יש מי שהורה; אבודרהם שם בשם גאונים; טור שם בשם גאונים; דעה א בשו"ע שם ב; רמ"א בשו"ע שם שכן עיקר.
275. עי' לעיל: סדר הברכות.
276. סדר רב עמרם שם ותוס' ורא"ש שם בשמו; חמדה גנוזה סי' קנז.
277. עי' לעיל, שם.
278. סדר רב עמרם שם בשם מר רב צדוק גאון.
279. רי"ף ברכות פ"ח, ודוחה הראיה ממשנה שם, כי מזון פירושו ברכת המזון ולא המוציא; העיטור מצה ומרור בשם רבנו יעקב; מאירי ברכות נב ב; רא"ש פסחים שם; כלבו סי' מא בשם הרי"ף; ריא"ז בש"ג ברכות פ"ח; טור רצו בשם הרא"ש; דעה ב בשו"ע שם.
280. מאירי ברכות שם.
281. רא"ש וטור שם בשמו; דעה ב בשו"ע שם. וע"ע קדוש אם מקדשים על חמר מדינה.
282. ע"ע בין השמשות וע' לילה.
283. עי' טוש"ע רצג א. וע"ע תוספת שבת.
284. רי"ץ גיאת ח"א עמ' יט; אבודרהם מוצאי שבת; טוש"ע רצג ג. וע"ע מנחה וע' ערבית.
285. ברכות כז ב. [טור פז]
286. רב האי גאון במרדכי ברכות סי' צ; תוס' שם ד"ה צלי; רא"ש שם סי' ו ובתוספותיו שם; תוס' ר"י חסיד שם; מאירי שם בשם י"א; תר"י שם; טור רצג בשם ר"ה גאון; שו"ע שם ג.
287. ע"ע תחומין.
288. בה"ג הל' קידוש והבדלה; רי"ץ גיאת ח"א עמוד יח. וכן פי' המג"א ס"ק ד בטור.
289. בה"ג שם; רב האי ברי"ץ גיאת עמ' יט וס' העתים עמ' 37 בשם איכא רבנן קמאי.
290. ע"ע מנחה וע' ערבית.
291. עי' להלן; לאחר זמנה, במי שלא הבדיל במוצ"ש.
292. רי"ץ גיאת ה"א עמ' יט, עי"ש בארוכה. וכ"מ ברמב"ם פכ"ט הי"א שסתם ולא הזכיר שיהיה אנוס דוקא.
293. רמב"ם שם.
294. מאירי כו ב ד"ה מאחר, אף לדעה שלא הותר אלא באנוס.
295. אבודרהם מוצאי שבת.
296. תשובות גאוני מזרח ומערב סי' קמב בשם אית מן רבנן. [טור פח]
297. רב האי גאון ברי"ץ גיאת עמ' יט ובס' העתים עמ' 37, ועי' לעיל שהמרדכי והטור בשם רה"ג כ' שמבדיל ביום.
298. ע"ע מנחה וע' ערבית.
299. רי"ץ גיאת שם; טור רצג בשמו.
300. ב"ח ופרישה ומג"א ס"ק ד ושו"ע הרב שם ג ומ"ב ס"ק ט.
301. שו"ע הרב רצט ח. ובטוש"ע שם ו הלשון שכח, ועי' שו"ת בנין שלמה לר"ש הכהן מווילנא תוספות סי' יח שחקר הרבה אם דוקא שכח או אפילו הזיד. ועי' שד"ח אסיפת דינים מע' ה סי' טו שר"ל בד שו"ע הרב שלצדדים אמר היינו ביום ראשון אפילו הזיד אבל עד יום רביעי שמדין תשלומין הוא ה"ז דוקא בשכח.
302. פסחים קו א ורשב"ם.
303. מאירי תענית ל ב בפי' ב; ט"ז יו"ד סי' שצו ס"ק ב.
304. ט"ז שם.
305. רמב"ן בתורת האדם ענין אבלות ישנה; מאירי שם בפי' א. ועי' להלן בתשעה באב. ועי' שו"ת בנין שלמה שם שהאריך אם הוא בגמר תשלומין או ששייך למוצאי שבת, ולא הביא הרמב"ן והט"ז.
306. ר' ינאי בשם ר' יודה ברבי בירושלמי ברכות פ"ה ה"ב. ועי' פי' ס' חרדים שם שמגיה אפילו בשלישי בשבת.
307. פסחים קז א.
308. רי"ץ גיאת עמ' יח בשם רב עמרם, וכגי' שלנו בגמ' שם קז א בסוף הסוגיא כל השבת כולו; רמב"ם פכ"ט ה"ד, לגי' שבדפוסים האחרונים, ובכ"מ שם שהיא הגי' הנכונה, אבל ברמב"ם ד' רומי וקושטא וויניציא עד סוף יום רביעי, וכ"ה בכמה כת"י, עי' מעשה רוקח שם; תוס' ורא"ש ומאירי ומרדכי פסחים שם; מחזור ויטרי עמ' 119; שבה"ל סי' קל; כלבו סי' מא; ריא"ז בש"ג פסחים שם; אבודרהם מוצאי שבת; סדר רב עמרם השלם עמ' 120; טור רצט בשם רב עמרם ותוס'; שו"ע שם ו דעה א בסתם; רמ"א בשו"ע שם שכן עיקר ופי' האליה רבה ומ"ב שם ס"ק יט שמוסב גם ע"ז, וכן פסק בשו"ע הרב שם ח.
309. שו"ע הרב שם, וכן דקדק במ"ב ס"ק טז ושער הציון שם ס"ק כה מלשון הרמב"ם שם מבדיל למחר ומבדיל והולך כו'. [טור פט]
310. רי"ף פסחים שם, וגורס בגמ' שם במסקנא כן, וכ"ה בגמ' כת"י אוקספורד, עי' דק"ס שם אות ט; רי"ץ גיאת ח"א עמ' יח בשם רב סעדיה ורב נטרונאי והסכים להם; בה"ג הל' קידוש והבדלה; או"ז ח"ב סי' צא; מאירי פסחים קה א בשם גדולי הפוסקים; ש"ג שם בשם י"א; טור רצט בשם גאונים ור"י גיאת; שו"ע שם י בשם י"א.
311. רמב"ן בתורת האדם שם לדעה זו; ר"ן פסחים פ"י; מאירי פסחים קה א ותענית ל ב. ועי' חי' רעק"א לשו"ע רצט ו שמצדד לומר אף להסוברים עד רביעי בשבת ומדין תשלומין שמכל מקום יום ראשון אינו משום תשלומין אלא שזמנה כל היום, ועי' בארוכה בשד"ח אסיפת דינים מערכת ה סי' טו.
311א. עי' לעיל: מצותה ומקורה.
311ב. פמ"ג רצו משבצות ס"ק ז.
312. ברכ"י או"ח ר"ס תצא בשם הר"י עייאש בבית יהודה ועקרי הד"ט או"ח סי' כב אות ח בשמו, ועי' שד"ח אסיפת דינים שם טעמו ע"פ ש"ך חו"מ סי' מג ס"ק מז שפסק כר"ח שט"ו יום אחר הרגל שייכים לרגל, וכ"כ בשו"ת בנין שלמה הוספות סי' יח מעצמו בטעמו.
313. ס' קובץ על הרמב"ם שבת פכ"ט הכ"ח מסתימת הפוסקים וסיים בצ"ע; שד"ח שם בשם ס' מעשה אברהם.
314. חי רעק"א לאו"ח רצט ו; חי' הל' אונן לרא"ז מרגליות סי' כד; שו"ת יהודה יעלה אסאד או"ח סי' צה.
315. חי' רעק"א שם בשם ס' לשון חכמים, וכ"מ ד' הברכ"י שם במש"כ שאין ראיית הבית יהודה מכרעת, וכ"כ בשד"ח שם בדעתו וכ' שכן יש לנהוג למעשה והאריך בדבר, וכן צידד רעק"א שם לד' בה"ג.
316. גמ' שם קו א; רמב"ם פכ"ט ה"ד; מאירי שם; שבה"ל וכלבו ואבודרהם שם; טוש"ע שם.
317. מאירי וכלבו ואבודרהם שם; טוש"ע שם.
318. מאירי שם בשם י"א; כלבו שם בשם ה"ר דוד ב"ר לוי. [טור צ]
319. תוס' פסחים קז א ד"ה אמימר; סדר רב עמרם השלם עמ' 268: וכן אנו נוהגין וכן ראיתי רבותינו שעושין; מחזור ויטרי עמ' 228 בשם רב נטרונאי גאון בר הילאי; רוקח סי' שיא; המנהיג תשעה באב סי' כא; מאירי תענית ל ב: וכן המנהג בכל גלילותינו מימות הגאונים והרבנים; שבה"ל סי' רסח; כלבו סי' סב; אבודרהם סדר תפלת תעניות; רא"ש תענית פ"ד סי' מ שכן נהגו העם; טוש"ע תקנו א.
320. עי' חגיגה ט א חיגר ביום ראשון כו'.
321. מאירי תענית שם.
322. שם, ע"פ פסחים שם שג' ימים נמשכים לשבת העברה, ועי' לעיל.
323. בה"ג הל' קידוש והבדלה והביאוהו הרמב"ן בתורת האדם ענין אבלות ישנה והרא"ש תענית פ"ד סי' מ והשיגו עליו, עי' להלן; מאירי תענית שם בשם יש שכתבו והשיג. ועי' רי"ץ גיאת עמ' יט שפסק ג"כ שמבדיל במוצאי תענית והוא סובר בעמ' יח שמבדיל רק בראשון.
324. רמב"ן בתורת האדם שם ורא"ש תענית שם ומאירי שם לשיטת הסוברים מבדיל רק ביום ראשון; שו"ת תה"ד סי' קנד ממשמעות תוס' פסחים קז א.
325. תה"ד שם.
326. עי' לעיל לשיטה זו.
327. מאירי שם.
328. תורת האדם שם ורא"ש שם; טור תקנו בשם רמב"ן. [טור צא]
329. עי' לעיל: תקנות החכמים.
330. עי' לעיל, שם.
331. רמב"ן בתוה"א שם, והביאו ברא"ש תענית שם. ועי' מאירי שם שכ' ע"ז מילי דבדיחותא הם, ועוד כשהגיעה הנחמה חזר העושר.
332. ע"ע חנוך.
333. רמב"ן בתוה"א שם בשם איכא מאן דאמר, ועי"ש שהאריך לדחות; מאירי תענית שם בשם יש מחייבים, ועי"ש שדחה. וע"ע ברית מילה כרך ד עמ' רנז - רנח מחלוקת הראשונים אם נותנים לתינוק לטעום בט"ב מכוס של ברכה.
334. עי' לעיל מאירי שם בשם יש חוככים, ועי' בה"ג שם ורמב"ן בתוה"א שם שכיון שקיבל התענית כבר אסור בשתייה.
335. עי' שו"ע ונו"כ סי' תקנו.
336. הגהות מרדכי תשעה באב סו"ס תתקלד; מ"ב תקנו ס"ק ב.
337. שערי תשובה שם ומ"ב שם.
338. ע"ע אנינות.
339. ע"ע הנ"ל.
340. רא"ש ברכות פ"ג סי' ב בשם מהר"ם מרוטנבורג; מרדכי מו"ק סי' תתקל בשמו; טור יו"ד סי' שמא בשמו; ב"י ושו"ע שם ב.
341. ט"ז יו"ד סי' שצו ס"ק ב, והסכים לו בנקוה"כ שם. ועי' לעיל שהרמב"ן בתוה"א כ' שתשלומין הם.
342. רא"ש ברכות שם בשם ה"ר יהודה ופוסק כמותו; רא"ש תענית פ"ד סי' מ בשמו; טור שם בשמו ובשם הרא"ש. [טור צב]
343. רא"ש תענית שם.
344. שו"ת תה"ד סי' קנד; רמ"א בשו"ע רצט ו.
345. שו"ת הר"י ברונא סי' צה; מ"ב ס"ק כ.
346. שו"ת מהר"י ברונא שם; מ"ב ס"ק כא.
347. שו"ע הרב שם י; מ"ב ס"ק כ.
348. שו"ת תה"ד שם; רמ"א בשו"ע שם.
349. עי' ערובין מ ב.
350. עי' לעיל.
351. תה"ד שם; מג"א שם ס"ק ח.
352. תה"ד שם; כמדומה לי שנהגו העם. ועי' שו"ת הר"י ברונא שם שיבדיל לאחר התענית אפילו התענה ג' ימים רצופים, אבל אם התענה ד' ימים עבר זמנו, ונ' שכ"כ לפי הגירסא ברמב"ם עד סוף יום רביעי, עי' לעיל ציון 308.
353. תה"ד שם, עפ"ד בה"ג לעיל לשיטתו שמבדיל רק יום הראשון ומ"מ בט"ב סובר שמבדיל במוצאי ט"ב.
354. ברייתא בברכות כט א וגמ' שם, רמב"ם תפלה פ"י הי"ד; טוש"ע רצד א.
355. רמב"ם תפלה שם לפי הנוסח שבד' אחרונים, ובכ"מ שם שזוהי הנוסחא האמיתית; מאירי ברכות כט א ולג א בשם יש מי שכתב; כלבו סי' מא בשם הרמב"ם; טוש"ע רצד א.
356. ע"ע תפלה.
357. תוס' ברכות כט א ד"ה מפני. ועי' שבלי הלקט השלם סי' קכט שאין צריך לאמרה בשומע תפלה מפני שיכול לאמרה על הכוס, ונ' שאין ר"ל שא"צ אבל אם רוצה יכול לומר, אלא ר"ל שאינו אומרה שם. [טור צג]
358. רמב"ם תפלה שם בשם יש מי שהורה לפי הנוסח בד' רומי וקושטא וויניציא, ובכ"מ גי' זו בשם ספרים שבידינו; אגור שבת סי' תטו וטור סי' רצד בשם הרמב"ם; כלבו שם בשם ר' נתן.
359. עי' לעיל: תקנות החכמים.
360. עי' נדה ו סוע"א.
361. מאירי שם לג א בשם יש מפרשים; כלבו שם בשם ה"ר אשר.
362. בה"ג הל' קדוש והבדלה; תוס' הרא"ש ברכות שם בשם ר"ס גאון; תר"י ברכות שם בשם בה"ג; רא"ש שם פ"ד סי' טו בשמו; טוש"ע רצד ב.
363. מג"א ס"ק ג שבזה יש לסמוך על הסוברים כן אף ביש לו כוס.
364. מאירי בשם יש מי שכתב, ונ' שצ"ל בהודאה.
365. תר"י ורא"ש וטוש"ע שם.
366. טוש"ע שם. ועי' לעיל: לאחר זמנה, וע"ע תשעה באב.
366א. מאירי שם ד"ה לא הבדיל. ועי' לעיל, שם.
367. תר"י ברכות פ"ד בשם רבנו הקדוש; טור שם בשם ה"ר אלחנן, ע"פ תוס' ברכות ל ב ד"ה מסתברא ורא"ש שם פ"ד סי' יז בשם ה"ר אלחנן בכל הדברים שא"צ לחזור בשבילם.
368. תוס' שם בשם ר"י; רא"ש שם; תר"י שם בשם ר"י הזקן ובשם מורו הרב; תוס' ר"י החסיד כט ב בשם רבו; מאירי שם; טור שם בשם הרא"ש; שו"ע שם ד.
369. ב"ח שם.
370. רא"ש שם בד' ר"ת; טור שם בשמו. [טור צד]
371. ע"ע תפלה. רא"ש שם; טוש"ע שם ה ומג"א ס"ק ד.
372. מאירי שם ד"ה התפלל.
373. רא"ש וטוש"ע שם.
374. רא"ש וטור שם.
375. ברכות לג סוע"א.
376. עי' להלן: איסור אכילה.
377. רא"ש שם; רשב"א שם; תר"י שם; מאירי שם; טוש"ע שם א וט"ז ס"ק ב.
378. מאירי שם; קיצור פסקי הרא"ש פ"ה סי' יד. ועי' דברי חמודות על הרא"ש אות מה.
379. רשב"א שם; תוס' הרא"ש שם; שו"ע הרב רצד ג בסוגריים. ועי' באור הלכה להמ"ב רצד א בשם ס' קובץ שמפקפק בזה, כיון שיש חולקים אף על טעם, עי' להלן.
380. מאירי שם בשם יש מפרשים; או"ז ח"ב סי' צא.
381. עי' לעיל.
382. מאירי שם בשם יש מפרשים.
383. מאירי שם בשם יש חולקים ומפרשים.
384. או"ז שם בשם רבותיו.
385. או"ז שם, כמו שרבי היה מפזרן וחוזר ומסדרן, עי' לעיל: סדר הברכות, ואין בזה משום ברכה לבטלה. [טור צה]
386. עי' לעיל: בתפלה.
387. תוס' הרא"ש שם בשם י"מ, והוא כעין פי' האו"ז.
388. תוס' הרא"ש שם.
389. ע"ע תפלה.
390. ברכות כו ב; רמב"ם תפלה פ"י הט"ו; טוש"ע קח י.
391. ע"ע הנ"ל.
392. רש"י ברכות שם.
393. מג"א ס"ק יג לחלק בין זה לשבת ור"ח.
394. ברכות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
395. רש"י ורי"ף שם בטעם שראשונה לא עלתה לו וצריך להתפלל שוב של השלמה, ע"ע הנ"ל.
395א. מנ"א קח ס"ק ב ויד; שו"ע הרב שם סט"ז; מ"ב שם ס"ק כט.
395ב. ט"ז שם ס"ק י; א"ר שם. וע"ע תפלה.
396. רי"ף שם, והובא בתוס' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
397. עי' לעיל. רי"ף ותוס' שם.
398. ע"ע תפלה.
399. שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שסא.
400. מנ"א סי' רצד ס"ק א; שו"ע הרב שם ב.
401. מ"ב ס"ק ב ובאור הלכה שם, ולהכריע בין הרדב"ז והמג"א. [טור צו]
402. תוספת שבת שם; שו"ע הרב שם; מ"ב ובאור הלכה שם.
403. חי' רעק"א לשו"ע שם.
404. רמב"ם שבת פכ"ט ה"ה, ע"פ פסחים קה א; טוש"ע רצט א.
405. פסחים קז א ור"ן שם.
406. עי' לעיל: לפני זמנה.
407. מג"א ס"ק א.
408. עי' פסחים קז א.
409. תוס' ברכות נב א ד"ה מניחו בתי' א; רא"ש שם פ"ח סי' ב, ופסחים פ"י סי' יז בשם ר"י; שמ"ק ברכות שם בשם הראב"ד; תר"י ברכות פ"ח בשם מקצת רבוותא, ולא כ' התנאי מצפה למחר; מאירי ברכות שם בשם גדולי המפרשים; טור רצו; שו"ע שם ג דעה ב בשם י"א.
410. תי' ב בתוס' ברכות שם; תר"י ברכות שם בשם יש מי שסובר; שבה"ל השלם סי' קל בשם אחיו הר"ב, וכ' א"נ יין היה מצוי אצלם כו'; ב"י רצו לד' הרי"ף והרמב"ם שהשמיט; דעה א בשו"ע שם בשם י"א.
411. אליה רבה שם ושו"ע הרב שם יב ומ"ב ס"ק כא, ועי' קו"א לשו"ע הרב שם אות א בארוכה.
412. ע"ע כוס של ברכה.
413. תוספתא ברכות פ"ה ובבלי שם נב א וש"נ, וכפי' התוס' שם סוד"ה מניחו ופסחים קב ב סוד"ה מניחו ורא"ש ברכות שם סי' ב ופסחים שם סי' יז בשם ר"י; טוש"ע רצו ג.
414. רא"ש שם; טור שם.
415. מג"א ס"ק ט. ואם צריך להמתין באכילתו עד למחר כדי שיברך על כוס, ע"ע כוס של ברכה. [טור צז]
416. ע"ע הנ"ל.
417. שו"ע הרב שם יג.
418. מאירי ברכות שם ד"ה כל שאדם וד"ה המשנה החמישית.
419. עי' להלן. תוס' ורא"ש שם בשם רב נסים; מאירי שם.
420. ע"ע קדוש. פסחים קה א ורש"י ורשב"ם.
421. רשב"ם שם.
422. עיטור הל' מצה ומרור: ואפוקי יומא משהין ליה.
423. פסחים ק ב.
424. רשב"ם שם.
425. רמב"ם פכ"ט הי"ב; טוש"ע רצט א.
426. רמב"ם שם: ויצא השבת, וכ"כ מהרי"ק שורש צו בד' הרמב"ם ברכות פ"ד ה"ח; ר"ן פסחים שם בדעת הרי"ף שם, וכ"כ בבאור הגר"א ס"ק ג בד' הרי"ף; הרז"ה במאור פסחים שם; הרא"ש שם סי' יב; דעה א בשו"ע רצט א בסתם.
427. ב"ח ומג"א ס"ק א, ועי' באור הלכה של המ"ב שם שכ"ד רוב הראשונים.
428. הרז"ה במאור שם, וכ"כ הט"ז ס"ק א בדעת הרא"ש שמתיר לגמור בודאי חשכה.
429. העיטור מצה ומרור: מאירי פסחים קה א לד' גדולי הפוסקים; מהרי"ק שורש צו לד' הרי"ף, ופסק כן; סמ"ג עשין כט; דעה ב בשו"ע שם בשם י"א.
430. רמ"א בשו"ע שם. [טור צח]
431. מנ"א ס"ק ב בשם שלחן ארבע לבחיי, ע"פ מכילתא. ולפנינו במכילתא אין.
432. מ"ב ס"ק ד.
433. מג"א ס"ק ב.
434. מג"א שם, ע"פ תוס' שבת ט ב ד"ה לימא.
435. עי' לעיל: מצותה ומקורה.
436. מג"א שם.
437. קו"א לשו"ע הרב שם ס"ק ב; שער הציון של המ"ב ס"ק ו בשם נהר שלום ודרך החיים.
438. פסחים קה א; רמב"ם פכ"ט הי"ב; טוש"ע רצט א.
439. מרדכי פסחים שם בתוספות מערבי פסחים, וכ"נ גם מתוס' פסחים שם ד"ה אבל.
440. רשב"ם ומאירי שם.
441. מאירי שם.
442. תוס' שם ד"ה אבל.
443. מאירי שם.
444. שו"ע הרב שם ג.
445. מאירי שם בשם יש חולקים.
446. פסחים קו ב.
447. גמ' שם קז א; רמב"ם פכ"ט ה"ה; טוש"ע רצט ה.
448. רמב"ם שם. ובטוש"ע שם: טעה. ועי' מ"ב ס"ק טו שלאו דוקא.
449. עי' לעיל: לאחר זמנה.
450. שו"ע הרב שם ח, ע"פ פסחים קז א למחר כו'.
451. עי' לעיל.
452. שו"ע הרב שם. [טור צט]
453. רי"ץ גיאת עמ' יח בשם רב סעדיה ורב נטרונאי; סר"ע השלם עמ' 120; בה"ג הל' קידוש והבדלה; ראבי"ה פסחים סי' תקטז; טור בשם בה"ג והשיג עליו; בשו"ע שם ו בשם יש מי שאומר.
454. רי"ף פסחים שם; רי"ץ גיאת שם וחולק על גאונים הנ"ל שאין להם ראיה מן התלמוד; טור שם; דעה א בשו"ע שם בסתם וכפי' אליה רבה שם ס"ק ט שר"ל אף באוכל; רמ"א בשו"ע שם שדעה זו עיקר, וכא"ר הנ"ל ומ"ב ס"ק יט שר"ל אף ע"ז.
455. שו"ע הרב ד ומ"ב ס"ק ט.
456. ב"י סי' רצט, עפ"ד הרא"ש ועוד בסי' רעא לענין קידוש; דעה א בשו"ע רצט ג בסתם; ב"ח וט"ז שם, ושו"ע הרב שם שכן עיקר.
457. ע"ע ברכת הפת.
458. שו"ע הרב שם, ועי' מג"א ס"ק ו.
459. מהרי"ק שורש צו; דעה ב בשו"ע שם בשם י"א. ועי' מג"א סוס"ק ו ושו"ע הרב ומ"ב שם שלכן לכתחילה לא יבדיל קודם ברכת המזון אבל אם הבדיל לא יברך ברכת היין.
460. ע"ע כוס של ברכה.
461. מג"א סי' רצט ס"ק ז.
462. שו"ע הרב שם ו.
463. מג"א ושו"ע הרב שם.
464. ראב"ד פכ"ט הי"ב; שו"ע שם ד.
465. שו"ע הרב שם ז, ועי"ש שאפי' להסוברים אין בהמ"ז טעונה כוס מ"מ כיון שמברך עליו עתה צריך לשתותו מיד.
466. שו"ע שם לפ"ד ראב"ד הנ"ל, ע"פ פסחים קב ב. וע"ע אין עושין מצות חבילות חבילות כרך א עמ' שכה. [טור ק]
467. רמב"ם שם הי"ב ומ"מ שם בדעתו.
468. כרך ד עמ' תסו.
469. שבת קנ ב; רמב"ם פכ"ט ה"ה; טוש"ע רצט י.
470. אולי ר"ל כדי שהשבת תרשה אותו.
471. הלכות קצובות הוצ' מרגליות עמ' 78.
472. ע"ע שבות.
473. שו"ע הרב שם טו; מ"ב ס"ק לב.
474. רבנו ירוחם ני"ב חי"ט, והובא בב"י; רמ"א בשו"ע שם בשם י"א.
475. ט"ז ס"ק ט.
476. רמ"א בשו"ע שם, וכן בב"י תמה על רבנו ירוחם, וכ"כ המג"א וכל האחרונים שאסור לעשות כן.
477. מנ"א ס"ק יז בפי' ד' רי"ו. ועי' מג"א שם שדקדק גם מל' רש"י קנ ב ד"ה ואע"ג שעיקר האיסור לקצוץ מן המחובר בלא הבדלה.
478. ע"ע יום הכפורים.
479. מרדכי יומא סי' תשכז; רוקח סי' ריח; הגמי"י סוף שביתת עשור; טור תרכד; מג"א תרכג ס"ק ד.
480. רש"י שם ד"ה ועבדנין; סדר רב עמרם השלם עמ' 122; מ"מ פכ"ט ה"ו בשם הגאונים והאחרונים; בה"ג הל' קידוש והבדלה; טוש"ע שם.
481. טור ממשמעות הרא"ש, ועי' להלן. ועי' ב"י שמדייק כן אף מהרמב"ם.
482. ע"ע מוצאי שבת. [טור קא]
483. מג"א ס"ק יז, ע"פ זוהר במדבר עמ' תנ וד"מ סוס"י רצד.
484. שו"ע הרב שם יט.
485. שם ומ"ב ס"ק מ.
486. רמ"א בד"מ ובשו"ע רסג יז ומג"א ס"ק לב, והסכימו לו בט"ז ומג"א ושו"ע הרב ושאר אחרונים, שלא כהלבוש שם. וע"ע תוספת שבת.
487. שבת שם; רמב"ם שם ה"ו; טוש"ע שם.
488. רש"י.
489. מג"א ס"ק יג.
490. רש"י שבת שם; תוס' רי"ד שם; מאירי שם בשם גדולי הרבנים; ר"ן שם ובפסחים קד א; רוקח סי' שנו; שו"ע שם ומג"א ס"ק יד. וכ"מ מלשון הרמב"ם שם ה"ו: שיבדיל ויאמר בין קודש לחול.
491. מ"ב ס"ק לה.
492. לבוש שם; שו"ע הרב שם.
493. מנ"א שם, ועי' מ"ב ס"ק לד.
494. בה"ג הל' קידוש והבדלה; רי"ף שבת שם; רא"ש פסחים פ"י סי' יא; מאירי שבת שם בשם גדולי הפוסקים ובפסחים קג ב בסתם; המנהיג שבת סי' סט; או"ז ח"ב סי' צ וכ"כ גם בשם ר"ח; סדר רב עמרם עמ' 122; רי"ץ גיאת עמ' יז; אבודרהם מוצאי שבת בשם הנגיד; טור בשם רא"ש ובה"ג.
495. או"ז שם.
496. המנהיג שם.
497. טור ממשמעות לשון הרא"ש, אבל בסדר רב עמרם ובה"ג וריצ"ג ועוד מבואר שאע"פ שלדעתם צריך שם ומלכות אם התפלל והבדיל בתפלה מותר במלאכה.
498. מאירי פסחים קג ב; מג"א ס"ק יג.
499. מאירי שם בשם י"א. ועי' לעיל: תקנות החכמים.
500. מאירי שם לדעת גדולי הפוסקים; ר"ן שבת שם ופסחים שם לד' הרי"ף. [טור קב]
501. שם ושם.
502. כלבו סי' מא; רמ"א בשו"ע שם.
503. עי' לעיל ד' רבנו ירוחם.
504. שו"ע הרב שם יח.


מקור הערך: אינצקלופדיה תלמודית

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
הבדלה
הבדלה - הסבר המושג