לדף ראשי




טעמים שונים ניתנו לאיסור מאכלות אסורות. יש התולים את האיסור בטעמים רפואיים: בעל החיים הטמאים מזיקים לגוף ומולידים מזג רע. רמב"ם טוען נגד גישה זו ואומר כי לא ראינו שבארצות הנוצרים יש יותר חולים מאשר בארצות שאינם אוכלים חזיר...
גישה אחרת רואה במאכלות האסורים השפעה על מזג האדם ורוחניותו. וכך כתב ספורנו:

"ובכן ראה ה' לתקן מזגם שיהיו מוכן לאור באור החיים הנצחיים, וזה בתיקון המזונות והתולדה, ואסר את המאכלים המטמאים את הנפש במידות ובמושכלות באמרו ונטמאתם בהם, ובאמרו אל תשקצו את נפשותיכם, ובאמרו ולא תטמאו את נפשותיכם בכל הארץ וגו'.

סימני טהרה וטומאה
התורה מסרה הסימנים בדרך כלל:

כל מפרסת פרסה שהיא שוסעת שסע פרסות, שפרסותיה סדוקות ומובדלות לגמרי מלמטה כמו מלמעלה (חולין ע"א), וגם היא מעלת גרה (שהיא מעלה ומקיאה האוכל ממעיה ומחזירה אותו לתוך פיה לכתשו ולטחנו הדק. רש"י).

אם אין לבהמה סימנים אלה, אפילו יש לה סימן טהרה אחד - היא טמאה ואסורה באכילה, כמו הגמל השפן והארנבת, שהם מעלים גרה ואינם מפריסי פרסה, שפרסותיהם סדוקות רק מלמעלה אבל לא מלמטה. ואסור לאכול חזיר שהוא מפריס פרסה אך אינו מעלה גרה.
כל הולך על כפיו בכל הולכי על ארבע טמאים הם, כמו הכלב הדוב והחתול.

כתב רמב"ן לויקרא פרק יא: "והנה טעם האיסור בעופות, מפני אכזריות תולדותם, והבהמות יתכן שיהיו כן, מפני שאין בבעלי הגרה והפרסה השסועה דורס, והשאר כולם יטרופו".

שמות החיות הטהורות
במשנה תורה מפורטים החיות שמותרים לאכילה, והם

שור שה כשב ושה עזים, איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר (דברים י"ד ד'-ה).

תרגם אונקלוס:

אילא וטביא ויחמורא ויעלא ורימא ותור בלא (בר) ודיצא.

כתב רבי אברהם אבן עזרא:

איל וצבי ידועים, וחמשה האחרים צריכים לקבלה.

דינים הקשורים להתנהגות עם בעלי חיים
אסור למנוע בהמה מלאכול בעת מלאכתה, שנאמר "לא תחסום שור בדישו" (חו"מ תל"ח).
אסור לאכול לפני שיתן מאכל לבהמתו (ברכות ל"ט.).
אין מגדלים בהמה דקה בישוב (חו"מ ת"ט).
אין שוחטים בהמה עד היום השמיני ללידתה מחשש שהתרסקו אבריה בלידתה (נפולה).
מצווה להשבית את בהמתו בשבת.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן