חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ליצקי חנה

חנה ליצקי (גולדברג) בביתה התחבא מנחם בגין, מפקד האצ"ל.

חנה לבית גולדברג נולדה בצפת למשפחה בת 7 ילדים, דור חמישי בארץ. בשנת 1938, בגיל 13, הצטרפה לבית"ר וחמש שנים לאחר מכן הייתה לחברת האצ"ל. לאחר שסיימה עשר כיתות לימוד (בצפת של אותם ימים לא היה בית-ספר תיכון) חיפשה עבודה וחברה, שהייתה נשואה לשוטר, הציעה לה להיות אחראית על המטבח של השוטרים היהודים שהתגוררו בתחנת המשטרה בהר-כנען. באותה עת שירתו בצפת עשרה שוטרים יהודים והסוכנות היהודית דאגה למטבח מיוחד עבורם. מאחר והמטבח היה כשר, הייתה חנה זקוקה להמלצת רבה של צפת ואכן הרב זילברמן אישר שהיא באה ממשפחה שומרת מצוות ותדאג לשמור על הכשרות. חנה, שנהגה לקנות את כל המצרכים ולבשל לשוטרים היהודים, מצאה חן בעיני רפאל ליצקי, האקונום של המשטרה, ובשנת 1944 נישאו השניים בצפת וקיבלו מן המשטרה דירה על הר-כנען. רפאל היה חבר באצ"ל והשתייך למחלקת המודיעין ("הדלק").

באחד הימים הגיע לצפת יעקב עמרמי ("יואל", שעמד בראש ה"דלק") והציע לרפאל לבקש העברה לתל-אביב ואכן בשנת 1946 עברו חנה ורפאל ליצקי עם בִיתם התינוקת לתל-אביב והשתכנו בדירה שהוכנה עבורם על-ידי הארגון, ברחוב ז'בוטינסקי מספר 59, מול בית-החולים "אסותא". הדירה הייתה בת שני חדרים והרעיון היה שאחד מהם ישמש את בגין לעבודתו. לאחר שהמפקדה הארצית של הארגון אישרה את התוכנית, הגיע לדירה יעקב עמרמי בלוויית שרגא עליס ("חיים טויט"), כדי להתקין מקום מחבוא. בדירה היה חדרון ששימש לגרדרובה ושרגא התקין דלת מסתובבת שנראתה כחלק מן הקיר ועליה תלו ראי גדול, כך שכל מי שנכנס לדירה לא יכול היה להבחין בדלת. אל תוך החדרון הוכנס כיסא, שעמד מאחורי המעילים.

בגין החל לבקר בדירה של ליצקי בתחילת שנת 1947, לאחר שעזב את הדירה ברחוב יהושע בן-נון ועבר לגור ברחוב יוסף אליהו. על הפגישה עם בגין מספרת חנה ליצקי:2
בתחילה לא ידעתי מיהו, רק ידעתי שהוא איש חשוב ויש לשמור עליו. בגין נהג לעבוד בחדר ולעיתים קרובות גם היה לן שם. לשם כיסוי סיפרתי לשכנים כי בגלל מצבנו הכלכלי הקשה אני נאלצת להשכיר את החדר לדייר משנה (נוהג שהיה מקובל מאוד באותם ימים). כשבגין הגיע הוא היה רזה מאוד ואני נהגתי לבשל לו ולהאכיל אותו כדי שיעלה קצת במשקל. בפעם הראשונה שהבאתי לו את האוכל לחדרו הוא נישק את ידי. אני הסמקתי מרוב בושה, כי לא הייתי רגילה לנימוס הפולני.
באחד הימים הוכרז עוצר בתל-אביב. רפאל היה אז במשטרה (הוא שירת במשטרת הצפון ברחוב דיזנגוף) ואני יצאתי למרפסת כדי לעמוד על המשמר. לפתע עצרה מול הבית מכונית צבאית ועליה 5 חיילים עם הכומתות האדומות ("הכלניות"). נכנסתי מיד הביתה, פניתי אליו (באותו זמן עוד לא ידעתי את שמו, וכאשר הבת שלי שאלה אותי כיצד קוראים לו, אמרתי לה "יהודה") ואמרתי לו: "לדעתי אתה צריך להיכנס לבונקר". מאחר ובאותה תקופה הרבה בגין בעישון, סילקתי את המאפרה עם אפר הסיגריות, ניקיתי הכול והוא נכנס לחדר מחבוא. לאחר שהוא נכנס, צבעתי מיד את הסדק שנוצר בין הדלת לקיר, כדי שלא ירגישו בסדק (בקרבת מקום הייתה תמיד קופסת צבע עם מברשת). לאחר מכן הכנתי את עצמי לקבל את הבריטים. על השולחן היה בקבוק משקה וכפי שהכינו אותי התכוננתי להיות אדיבה, לקבל אותם יפה ולאפשר להם לחפש בכל הדירה. בעודי ממתינה, שמעתי שהם נכנסו לחדר המדרגות, אבל המשיכו לעלות לקומה השנייה (אנו גרנו בקומת הקרקע). בקומה השנייה התגורר אדם שעבד אצלם בקנטינה והם פשוט באו לקחת אותו לעבודה. לאחר שהם הסתלקו, חיכיתי קצת, פתחתי את הדלת הנסתרת ואמרתי לבגין: "אתה כבר יכול לצאת". תשובתו הייתה: "חנה, זה היה תרגיל מצוין".

לאחר פריצת כלא עכו (4 במאי 1947) הגיעו אלינו איתן לבני (ששוחרר מן הכלא), יואל (יעקב עמרמי), גידי (עמיחי פאגלין) וחיים לנדאו ואני הכנתי אז ארוחת ערב של יציאת מצרים: מרק עם קניידלך ודגים ממולאים והם ישבו ואכלו וחגגו. אגב, אני הבאתי להם את האוכל אבל אני לא אכלתי אתם. בשעת הארוחה שמעתי שבגין שואל את איתן לבני לשלום בן הדוד שלו שעבד בעירייה (הכוונה לדוד בגין-המאירי שהיה איש לח"י וישב בכלא עכו). ורק אז הבנתי שהאיש שמתאכסן בביתי הוא מנחם בגין.


מקור הערך: פרופ' יהודה לפידות

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן