חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

חנינא

ר' חנינא (בר חמא). אמורא ארצישראלי בדור הראשון, במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה.

מגדולי בעלי האגדה. נולד בבבל ועלה לארץ ישראל. ישב בציפורי והיה תלמידו המובהק של ר' יהודה הנשיא (רבי). היה הרבה יחד עם רבי, והוא מספר על הוראותיו של רבי ומנהגיו. הוא מלווה את רבי בנסיעותיו.
היה מקורב לפמליתו של רבי: ר' ישמעאל בר' יוסי, ר' חייא ובר קפרא. חבריו היו גם ר' יהושע בן לוי ור' יונתן.
רבים מאוד התלמידים המוסרים בשמו. בהם ר' יוחנן וריש לקיש.
פעם אחת ראה ר' חנינא שכל העם רצים. שאל: לאן רצים כל אלה? אמרו לו: לדרשתו של ר' יוחנן, שהוא דורש היום בבית הכנסת של ר' בנאה בציפורי. אמר: ברוך המקום שראיתי פירות בעודי בחיים, שאנוכי לימדתיו אגדת כל המקרא חוץ ממשלי וקהלת (ירושלמי הוריות ג:ד). יש שר' חנינא היה פותח בדרשה, ור' יוחנן וריש לקיש היו חותמין (ירושלמי ר"ה ב:ה).

בזמן מותו של רבי יהודה הנשיא מינה את רבי חנינא לתפקיד בבית המדרש:
כתובות קא ב
ת"ר: בשעת פטירתו של רבי, אמר: לבני אני צריך, נכנסו בניו אצלו. אמר להם: הזהרו בכבוד אמכם; נר יהא דלוק במקומו, שולחן יהא ערוך במקומו, מטה תהא מוצעת במקומה; יוסף חפני, שמעון אפרתי, הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי. ... אמר להן: לחכמי ישראל אני צריך, נכנסו אצלו חכמי ישראל. אמר להן: אל תספדוני בעיירות, והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום; שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא, חנינא בר חמא ישב בראש.
רבי חנינא סרב לקבל את המינוי, משום שרב אפס היה גדול ממנו בשנתים וחצי. לאחר מותו של רב אפס קיבל את התפקיד.
ר' חנינא זכה לאריכות ימים מופלגת ולבריאות. בנו ר' חמא בר חנינא היה מגדולי החכמים ובעל אגדה. בנו שיבחת, מת לפני זמנו, ור' חנינא צידק עליו את הדין, שמת בגלל שקצץ תאנה בלא זמנה (ב"ק צא:ב). בתו נשאה לר' שמואל בר נדב (ערכין טז:ב).
ר' חנינא התפרנס ממסחר בדבש (ירושלמי פאה ז:ג), ובנה מכספו בית מדרש בציפורי (שם). עסק ברפואה, ורבים היו דורשיו (יומא מט:א).

ר' חנינא הוכיח את בני עירו, והדבר גרם למתח בינו לבינם. ר' חנינא מצא לחובה להוכיח, כי "לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא הוכיחו זה את זה" (שבת קיט:ב). פעם הייתה מגפת דבר בציפורי, ולא נפגעה שכונתו של ר' חנינא. רגנה עליו כל העדה, אמרו: מה סב זה יושב לו הוא ושכונתו בשלום, וכל העיר נמקה במחלה ממארת זו. נכנס ודרש לפניהם: זמרי אחד היה בדורו ונפלו מישראל כ"ד אלף, ואנו כמה זמרי יש בדורנו ואתם מתרעמין?

פעם אחרת הייתה שנת בצורת ועשו תענית ולא ירד מטר. ובדרום עשה ר' יהושע בן לוי תענית וירדו גשמים. אמרו בני ציפורי: ר' יהושע בן לוי מוריד מטר לבני הדרום, ור' חנינא עוצר את המטר מבני ציפורי. כשעשו תענית פעם שנייה, שלח ר' חנינא והביא את ר' יהושע בן לוי לציפורי, והתענו שניהם, ואף על פי כן לא ירד מטר. נכנס ר' חנינא ודרש לפניהם: לא ר' יהושע בן לוי מוריד מטר לבני הדרום, ולא ר' חנינא עוצר את המטר מבני ציפורי, אלא שהדרומים לבם רך, וכששומעים דברי תורה הם נכנעים, ובני ציפורי לבם קשה, וכששומעים דברי תורה אינם נכנעים (ירושלמי תענית ג:ד).

הרבה לשבח את הארץ ופירותיה. הוא מספר: כאשר עליתי ארצה, לקחתי אזורי ואזורו של בני ואזורו של החמר, וקשרתי אותם ביחד כדי להקיף גזעו של עץ חרוב של א"י, ולא הגיעו. קצצתי חרוב אחד ונמשך מלא ידי דבש (ירושלמי פאה ז:ג). ארץ ישראל נקראת 'ארץ צבי' (דניאל יא:מא), מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ישראל בזמן שהן יושבין עליה מרווחת, ובזמן שאין יושבין עליה מתכווצת (גטין נז:א).
תלמוד ירושלמי מסכת מועד קטן פרק ג דף פא טור ג /ה"א
חד כהן אתא לגבי ר' חנינה. אמר לו: מהו לצאת לצור לעשות דבר מצוה, לחלוץ או לייבם? אמר ליה: אחיו של אותו האיש יצא, ברוך המקום שנגפו. ואת מבקש לעשות כיוצא בו?! אית דבעי מימר הכין אמר ליה: אחיו של אותו האיש הניח חיק אמו וחיבק חיק נכריה, וברוך שנגפו. ואת מבקש לעשות כיוצא בו?!
שמעון בר בא אתא לגבי רבי חנינה, אמר ליה: כתוב לי חדא איגרא דאיקר ניפוק לפרנסתי לארעא ברייתא. אמר לו: למחר אני הולך אצל אבותיך, יהו אומרים לי 'נטיעה אחת של חמדה שהיתה לנו בארץ ישראל התרתה לה לצאת לחוץ לארץ'.
תרגום: כוהן שאל אם מותר לצאת לצור, לעשות דבר מצווה, לחלוץ או לייבם. אמר לו: אחיו של אותו האיש יצא, ברוך המקום שנגפו. ואת מבקש לעשות כיוצא בו?! פעם בא ר' שמעון בר אבא לפני ר' חנינא ובקשו שיכתוב לו איגרת המלצה, שיוכל לצאת לחו"ל להתפרנס. אמר לו: למחר אני הולך אצל אבותיך (לעולם האמת), יהו אומרים לי: נטיעה אחת של חמדה שהייתה לנו בא"י, התרת לה לצאת לחוץ לארץ.

מדבריו
"אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל" (סנהדרין צח:א)
"אחר ארבע מאות לחורבן הבית, אם יאמר לך אדם קח שדה שווה אלף דינרים בדינר אחד לא תיקח".
חותמו של הקב"ה אמת (שבת נה:א);
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם (סוף ברכות);
אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך (מגילה טו:א);
המגביה ידו על חברו, אף על פי שלא הכהו, נקרא חוטא (סנהדרין נח:ב);
ויתר הקב"ה על עבודה זרה ולא ויתר על חילול השם (ויק"ר כב:ו);
נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא (קידושין מ:א).
אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה (חולין ז:ב);
הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות לג:ב);
על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא (ב"ר יד:ט).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן