חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ראשונים, פוסקים ראשונים

חכמי ההלכה מתקופת התלמוד ועד חתימת השולחן ערוך

הפוסקים שאחרי הגמרא
הפוסקים שאחר דור הגמרא נחלקו לשניים:

(א) מהם - אשר הניף ידו על הגמרא כמות שהיא, קיצרה ומיעטה, חיסר את המשא ומתן ההלכתי והביא את עיקרי הדעות וההלכות. החשוב שבהם הוא חיבורו של הגאון רבי יצחק אלפסי (הרי"ף).

(ב) ואחריו קם הרב הגדול הרמב"ם ז"ל, ואחז לו דרך קצרה אחרת, והלך בדרכו של רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, מחבר המשניות.

הרמב"ם אסף את כל פסקי המשנה והגמרא וחיברם בסדר ההלכות, כל דבר במקומו ובעניינו, בלשון צח וקצר, מבלי תת טעם ודעת, רק כגוזר: אומר, קום עשה! שב ואל תעשה! ותיחשב לו לרמב"ם לצדקה אשר עשה להחיות עם רב שאינם יודעים לירד לעומקה של כל הלכה והלכה ואינם יודעים לשוט בים התלמוד הגדול.

אמנם לא נמלט הרמב"ם ממה שהורו חז"ל במסכת סוטה "התנאים מבלי עולם". ושאלה הגמרא שם, "מבלי עולם סלקא דעתך" - הייתכן לומר על התנאים מחברי המשנה כי מבלי עולם הם? והתשובה: "אמר רבא, שמורים הלכה מתוך משנתם". הפוסקים הלכה מתוך משנתם של התנאים מקלקלים, כי עשויים הם לטעות ולהורות שלא כדין, כיוון שאין במשנה טעם והסבר לדינים. גם חיבורו של הרמב"ם, בלי ספק, הוא ממיישבי עולם, כי אין לגמור את ההלל על חיבורו בטעם לשונו וביופי סידורו. אבל אי אפשר להורות מתוך משנתו, שאין הבדל כלל בין המורה מתוך המשנה למורה מתוך "משנה תורה". וכן כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"א, דין ט, שלא יורה אדם מתוך חיבורו של הרמב"ם אם אינו בקי בחדרי הגמרא.

ואני אומר, שהרמב"ם בעצמו לא נתכוון אלא לכתוב הדברים למי שבקי בחדרי הגמרא ויודע הסוגיות, רק שילאה כל אדם לחפש ולדעת על כל דין ודין היאך יצא לאור על פי הסוגיות, אם להתיר או לאסור, אם לפטור או לחייב. וגם מפני שאין הדברים כולם מסודרים בכל מסכתא ומסכתא, כי דברים רבים מדיני שבת, דרך משל, נמצאים בשאר מסכתות. לזה נתחכם לעשות חיבורו לכל מי שכבר יגע ומצא, וידע סוגיות הגמרא ההיא, יעשה הוראותיו על פי חיבורו "משנה תורה". וראייה גדולה לדברי מצאתי בתשובות להרמב"ם עצמו, נדפסים בכרך קטן מאוד, ובשלושים מהם השיב לשואלו על איזה דרך יכשר לו בלימודים, והשיבו: חיבורו ("משנה תורה") עם ספר ההלכות של הרי"ף.

הפוסקים בסוף תקופת הראשונים
ויהי כי ארכו הימים אחרי אלו שני המחברים, ונתווספו דעות חכמי צרפת, אשכנז וספרד, ויגעו ומצאו בגמרא חידושי דינים ופירושים שונים שעל ידיהם נתחדשו ונשתנו כמה וכמה הוראות, נתחברו שני ספרים נוספים, שגם הם עשויים במתכונת שתי השיטות של הרי"ף והרמב"ם:

(א) רבנו אשר, רבן של כל בני הגולה, חיבר חיבור גדול מאוד, בו כתב כל דברי הרי"ף והוסיף דברי חכמים הנזכרים בעלי התוספות ושאר חכמים גדולים, מלבד מה שנתחכם משלו בפלפולו ושכלו הזך והישר.

(ב) וקם בנו תחתיו, הרב רבנו יעקב בעל הטורים ז"ל, וכתב בכל מסכתא ומסכתא בכל פרקיה על פי סימנים את המסקנה העולה מכל דין ודין, בלשון קצר. ונתחכם עוד ועשה פסקי הדינים הללו בסדר אחר, בחלוקתם לארבעה טורים (אורח חיים, אבן העזר, חושן משפט ויורה דעה), עם הוספת דעות החכמים אשר לא כתבם אביו, הרא"ש ז"ל.

נמצאו עכשיו ארבעת החיבורים מסודרים זה כנגד זה:
תחילת תקופת ה"ראשונים"
(א) לימוד במקורות - הרי"ף
(ב) פסקי הלכה - הרמב"ם

סוף תקופת ה"ראשונים"
(א) לימוד במקורות - הרא"ש
(ב) פסקי הלכה - הטור

ואומר אני: כמו שהרמב"ם העיד על חיבורו שיהיה נלמד עם הרי"ף, כך אצלי בלי ספק שזו הייתה דעתו של בעל הטורים, שילמדו את ספרו עם הספר של אביו, "פסקי הרא"ש". ואף הרב הגדול, רבי יוסף קארו, אשר פירש את הטור בספרו "בית יוסף", ומתוך ספרו זה עשה את החיבור שקראו "שולחן ערוך" באותה חלוקה לספרים ולסימנים כמו ארבעה טורים, גם הוא לא נתכוון מעולם להורות הלכה מתוך ספרו. חלילה וחלילה לחשוב עליו כזאת. אבל: מי שלמד ועיין בספר הטורים עם פירוש "בית יוסף", וילאה למצוא תכלית כל דין ודין - הלא ידעו ויבינו מתוך "שולחן ערוך". זאת הייתה כוונתו.

שתי דרכים בלימוד
העולה מכל זה שנמצאו לפנינו שני דרכים ישרים:

הדרך האחד - לימוד לפי פסקי הלכה, כדרכו של רבנו הקדוש במשנה. בדרכו הלכו הרמב"ם ב"משנה תורה" ורבי יעקב בן הרא"ש ב"ספר הטורים".

הדרך השני -
לימוד לפי עיון במקורות ההלכה ובטעמיה, והיא דרך האמוראים בגמרא. בדרכם הלכו הרי"ף בפסקיו והרא"ש בפסקיו, אשר בספריהם סיכמו את דברי הגמרא והביאו את עיקרי המחלוקות והדעות, ולאחר מכן את פסק ההלכה.

ובאשר לשאלה איזה דרך יבחר לו האדם ללימודו - לפי דעתי ידוע ומובן שאינו דומה הלומד פרק במשא ומתן של הלכה והמסתעף ממנה ללומד מהכללים שיצאו מתוך המשא ומתן. שהרי הלומד את הכללים ולא את המשא ומתן עצמו צריך לחקור לאחור ולעיין מאין יצאו הדברים ומי אמרם, וברוב הפעמים לא כתבו המפרשים את הסוגיה, אלא רק את מראה מקומה, ולימוד פסקי ההלכה והפרשנים לא יספיקו לבירור הדברים בכל היקפם. ויתרה מזו: על ידי הלימוד מתוך משא ומתן של הלכה עצמו ייוודעו ללומד אלו הן הסברות הנכונות ומהן הסברות שאינן ישרות, ובדרך זו יתחזקו בשכלו הסברות הישרות ויידחו ממנו הסברות שאינן נכונות.

תקופת הראשונים נסתיימה בחתימת ה"שולחן ערוך".

מקור הערך: רבי יום טוב ליפמן הלר (נולד 1579). בעל "תוספות יום טוב" למשנה. הדברים הם סיכום מהקדמתו לפירושו "מעדני יום טוב" ו"דברי חמודות" על פסקי הרא"ש.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
הפוסקים האחרונים