חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

הגאון מוילנה

רבי אליהו מוילנה, מגדולי חכמי התורה בישראל. [1798-1720]

שלט בכל ספרות התורה ובשאר החכמות. הצטיין במדותיו והסתפק במועט. היה פרוש מענייני העולם. היה מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין כמעט כל היום. היה ענו מאוד ולא אבה להמנות בתור מנהיג, רב או דיין.
למד עם תלמידיו ספרי הקבלה ובפרט ספרי האר"י. דרכי למודו היו תנ"ך על פי הדקדוק עם טעמי המקרא, שישה סדרי משנה עפ"י גרסאות נכונות, גמרא עם רש"י ותוספות, ארבעה טורים הירושלמי והתוספתא. התנגד למרבים בפלפול. עסק הרבה בהגהות ובחיפוש הגרסה הנכונה של המקורות. בהיותו בן ארבעים שנה החל ללמוד בספרי האר"י. כתב פירושים לזוהר תיקונים לספר יצירה ולספרא דצניעותא. היה תקיף בדרכו בעניין הלכה. חיבר ספרים רבים. התנגד לתנועת החסידות.נקבר בעיר וילנה.

אליהו בן שלמה זלמן - הגאון מוילנא - הגר"א - תלמודי, מקובל, מבקר ומדקדק. נולד בעיר סעלץ הסמוכה לבריסק דליטא ביום ט"ו ניסן ת"פ (23 אפריל 1720), ונפטר בווילנה י"ט תשרי תקנ"ח (9 באוקטובר 1797).
אביו שלמה זלמן הוא בנו של ר' יששכר בער בן ר' אליה "חסיד", בן ר' משה קרמר שהיה אב"ד בווילנה ומת בשנת 1688. חותנו היה ר' פתחיה בן הרב משה רבקש, מחבר "באר הגולה" לש"ע. אמו טריינע נולדה בסעלץ ומתה בשנת 1783. בעודו נער באו עמו אבותיו לווילנה, בהיותו כבן שבע דרש בביהכ"נ הגדול דרוש ופלפול עמוק אשר לימדו אביו ויהי לפלא. גם למד אצל ר' משה מרגלית, מחבר פירוש "פני משה" על הירושלמי. בהגיעו לגיל עשר קנה לו חבר, ושוב לא למד אצל רב ולא למד בישיבה. בהיותו בן 12, כדברי בעל "עליות אליהו", כבר באו בקרבו "כל שבע החכמות בתכלית הדקות והאמת", "וכל רז לא אנס ליה".
הגאון היה כאחד מאנשי המופת בדורות הראשונים, ואחרי האלפסי והרמב"ם לא נמצא חכם גדול כמוהו, ולכן הוא מכונה בשם גאון, כינויים של הגאונים הקדמונים לפני האלפסי.

אמרו עליו שלא הניח דבר גדול או קטן בהלכה ובקבלה, והשגתו הועילה לו לרדת לעומקם של הדברים שלמד. כל דברי התורה היו שמורים בזכרונו הנפלא כמונחים בקופסה.
הגר"א למד חכמות, ובפרט מתימטיקה והנדסה שסייעו לו להבין כוונת התורה בכל מקצעותיה. הוא אמר למהנדס ר' ברוך שקלאוו בחדש טבת שנת תקל"ח (1778) שיתרגם מספרי החכמות ללשון הקודש כל מה שאפשר (עי' ההקדמה להעתקתו לס' אקלידוס). וידוע הפתגם שאמר "כפי שיחסר לו לאדם הידיעה בשאר החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה".
א"ה ווייס אומר כי הגר"א -
"היה הראשון להרמת החכמות בקרב עמנו: הוא פקח עיני העיוורים לראות את יקר תפארת המדעים, הוא כרה אוזניים לממאנים בהם, הורה דעה והבין שמועה כי המישר אורחותיו לא יסכן בם" (ממזרח וממערב ח"א, 9).
גם הצטיין במידותיו והסתפק במועט. היה פרוש מענייני העולם ולא התערב גם בצרכי ביתו. לא שח שיחה בטלה ולא הלך ד' אמות בלי תורה או תפילה. היה מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין כמעט כל היום. היה ענו מאוד ולא אבה להמנות בתור מנהיג, רב או דיין.

קבלת גלות
בעודו צעיר לימים קיבל על עצמו "גלות" - לנדוד כמה שנים. הוא עבר בערים שונות בפולין ואשכנז והגיע עד ברלין. ספורי נפלאות מספרים על מה שקרה לו בדרך גלותו והתבודדותו. בחזרתו מדרכו כבר יצא שמעו למרחוק, וממקומות רבים נהרו אליו לשמוע תורה מפיו, והתפללו בבית המדרש שלו.

תלמידיו וסדר לימודיו
מתלמידיו:
ר' חיים רב וריש מתיבתא בעיר וואלאזין,
ר' שלמה הרב דווילקאמיר,
ר' שלמה מטלאטשין מ"מ בעיר ווילנה,
ר' צבי הירש מסימיאטיץ,
ר' שלמה מעיר מאהילוב.

עם כמה מתלמידיו למד ספרי הקבלה ובפרט ספרי האר"י. דרכו בלימוד היתה: תנ"ך על פי הדקדוק עם טעמי המקרא, שישה סדרי משנה עפ"י גרסאות נכונות, גמרא עם רש"י ותוספות, ארבעה טורים הירושלמי והתוספתא. רבה מאוד הייתה בקיאותו בעל פה, ואמר כי חובה על כל תלמיד ללמודלפחות מסכת אחת על פה, למען לא יבטל "והגית" בלכתו בדרך. המגיד מדובנא נקרא אליו כפעם בפעם ובפרט לעת זקנתו והשתעשע עמו במשליו הנודעים.

פשטן ומבקר
הוא הזהיר את תלמידיו שלא ירבו בפלפול שאינו הלימוד האמיתי, ולפעמים הוא קנטור ונגד האמת. הגאון הראה גדלותו בתורה בדרך הביקורת בהשגותיו ובקביעת הגרסא הנכונה. בזה היה שונה מהלומדים לפניו, והיה מופת לבאים אחריו. גישתו זו הייתה בניגוד לאיסור שאסר רבנו תם להגיה הספרים ולשנות הנוסחאות.

קבלה
בהיותו בן ארבעים שנה החל ללמוד ספרי האר"י. בקיאתו בזוהר תיקונים וספר יצירה וספרא דצניעותא נראית מפירושיו והערותיו עליהם. אמרו עליו כי הוא כיון לדברי האר"י ז"ל יותר מתלמידו ר' חיים ויטאל. מאז שהחל להתעסק בנסתר, לא כתב בנגלה רק מה שכתבו תלמידיו ששמעו מפיו.

נסיעתו לא"י
הגאון חפץ לעלות לא"י בסוף ימיו, ונסע עד העיר קעניגסברג, משם שלח מכתב לביתו "עלים לתרופה" מלא מוסר ויראת ה'. פתאום שינה דעתו וחזר לביתו, באמרו כי אין לו רשות מן השמים לילך לא"י. הסיבות לביטול נסיעתו עלומות.

חסידים
כאשר קמו בימיו בפולין כת החסידים החדשים ובראשם הבעל שם טוב ממזבוז, יצא מגדרו והתנגד להם בכל כוחו. הדפיס אז את קונטרסו הידוע, "זמיר עריצים". בסוף ימיו, כאשר פירסמו החסידים כי הגאון ניחם וחזר מדעתו, כתב שתי אגרות לחזק את דבריו הראשונים בשם "גילוי אליהו" (נדפס בס' ויכוח בווארשא, 1798).
ע"ע חסידים.

דרכו בהלכה
הגאון היה תקיף בדרכו בעניין הלכה. ביו"ד סי' רצ"ג ס"ק ג' החמיר מאוד בדין חדש בזמן הזה, ועל בעל "באר הגולה" שהתיר כתב:
"ודברי בעל באר הגולה כאן טעות גדול וא"צ להשיב עליהם וכו' וטובה היה לו כאן השתיקה".
וכן ביו"'ד סי' קע"ט ס"ק ח' לעניין שחטו תרנגולת שקראה כתרנגול שאמרו (שבת ס"ב.), שהוא מדרכי האמורי, והעם הקילו בזה, כתב הרמ"א: י"א אם אינו אומר הטעם למה מצווה לשחוט –מותר. וכ"כ מהרי"ל. העיר על כך הגר"א:
"ודבריו קשים כחומץ לשניים וכעשן לעיניים לגנוב דעת המקום".

בפירושו למשניות היה הגאון נוטה לפעמים ממסקנת הגמרא.
בברכות פ"ד א' אמרו "תפילת הערב אין לה קבע". שואלת הגמרא "מאי אין לה קבע, אילימא דזמנה כל הלילה - לתני כל הלילה". ומסקנתו ש"אין לה קבע" - פירושו שאינה חובה.
לפי הגר"א הפירוש הוא אין לה זמן ומועד קבוע בפני עצמה: כי היא מתחילה מכלות זמן תפילת מנחה, עד התחלת זמן תפילת שחרית, וזמן מנחה כלה קודם הלילה. וכן תפילת שחרית מתחילה זמן מעט אחר הלילה, ולכן לא נוכל לומר "כל הלילה".

במקומות רבים פירש המשנה נגד מסקנת הגמרא, ותמה עליו בעל תפארת ישראל על פירוש הגר"א במכשירין פ"ו מ"ג שהוא נגד הגמרא בבכורות כ"ג:.

ספריו
בעל עליות אליהו מונה 54 ספרים של הגר"א.
א. פירושיו על התנ"ך
"אדרת אליהו" פירוש על התורה, להעמיד הכתובים על פשוטן לבלתי היות אות יתירה, ויבאר המילות הכפולות ובפרט בספר תורת כוהנים, וגם ברמזי וסתרי תורה. "ביאור לספר משלי" על פי נגלה ונסתר. "תנא דבי אליהו", "פירוש על יונה", "ביאור על חבקוק ועל דברי הימים", "ביאורים לישעיה עד פרק י"ג", "דבר אליהו לאיוב עד פרק ז'", "פירוש על שיה"ש ומגילת אסתר". "צורת הארץ" כולל פרשיות הגבולין ליהושע ובנין הבית במלכים ויחזקאל.

ב. על המשנה ותוספתא
"שנות אליהו", ביאורים וחידושים על משניות זרעים, "אליהו רבא" פירוש על משניות טהרות, "פירוש על משניות מרמזי המקראות", "פירוש משנת ערוגת והגהות ל"ב מדות של ר' יוסי הגלילי", "הגהות על תוספתא" סדר זרעים מועד ועל סדר נשים, "טהרת הקודש" פירוש ערוך על סדר טהרות עם הגהות בשם זר זהב, "מסכת אבות ומסכת קטנות ופירוש אנדרוגינוס" מהתוספתא זרעים עם הגהותיו.

ג. מכילתא ספרא וספרי וסדר עולם
"איפת צדק" הגהות וביאורים על המכילתא , "הגהות על ספרי", "ביאור על ספרא והגהות", "ביאור והגהות לסדר עולם רבא וזוטא".

ד. ש"ס בבלי וירושלמי
הגהות שרשם הגאון סביב הירושלמי לסדר זרעים, הגהות לש"ס וקצת חידושים מועתקים מגליון התלמוד שלו, "פירוש על הגדות" ובכללן מעשיות דרבב"ח וסבי דבי אתונא עם הקדמת תלמידו ר' חיים.

ה. פירושים הגהות וחידושים
"הגהות על פרקי דר"א", "חידושי הרא"ש", "ליקוטים על הרמב"ם", "פירוש על הגדה של פסח" מפי תלמידו ר' מנדיל ששמע מפיו בליל פסח.

ו. שולחן ערוך
"ספר מגיני ארץ" ש"ע א"ח עם ביאורי הגר"א, "אפי רברבי" ש"ע אה"ע עם ביאור הגר"א, "אשל רברבי" ש"ע יו"ד עם ביאור הגר"א, "ח"מ עם ביאוריו".

ז. מנהגים
"מעשה רב" הנהגות הגאון בבית מדרשו. הגאון ציווה לכתוב את עשרת בני המן במגילת אסתר באותיות לא גדולות מאותיות המגילה, אריח על גבי אריח כשירת האזינו ויתחילו מאמצע העמוד "איש" בריש שיטה ו"את" בסוף שיטה ו"עשרת" בסוף השיטה ובסוף העמוד, ולא כמו שנוהגים הסופרים לכתוב באותיות גדולות על פני כל העמוד.

ח. בדקדוק וחכמות
"דקדוק אליהו" על כל כללי הדקדוק, "איל משולש" על חכמת המשולשים והנדסה וכמה כללי תכוונה ואלגברה ס"ה ת' כללים, "חיבור ארוך על התכונה" ו"ספר תקופות ומולדות".

ט. קבלה
"פירוש על ספר היצירה" "ביאור לספרא דצניעותא" עם הקדמת ר' חיים, "ביאור על הזוהר" "ביאור על תיקוני הזוהר" והרבה ליקוטים על קבלה.

מקור הערך: מעובד על פי אוצר ישראל לי"ד אייזנשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
אברהם בן הגאון אליהו מוילנה
וילנא




ספרים בטקסט מלא
אדרת אליהו
עליות אליהו