לדף ראשי



עם כניסתו של הצבא הגרמני לפראג במרס 1939, עבר אליהו גלזר, שעמד בראש המשרד בצ'כיה, לפריס, שהפכה למרכז לעלייה הבלתי לגאלית של הרביזיוניסטים. ראשית פעולתו של גלזר היתה למצוא אניות שיוכלו לשמש לצרכים המיידיים של העלייה. לאחר חיפושים אינטנסיביים נמצאו אצל בעל אניות יווני שתי אניות: "פאריטה", בעלת נפח של 1300 טונות, שעגנה במרסיי והיתה מוכנה להפלגה מידית, ו"נעמי-יוליה" שעגנה באחד מנמלי רומניה. הבעיה היתה כיצד להעביר את המועמדים לעלייה לפריס ומשם להעלותם על סיפון האנייה במרסיי. הצרפתים היו מוכנים לתת ויזות מעבר בתנאי שהעולים יוכיחו שיש להם ויזות כניסה לארץ היעד. מובן שכניסה בלתי חוקית לארץ-ישראל לא סיפקה את ממשלת צרפת, ומאחר שלא ניתן היה להשיג ויזות כניסה לארץ אחרת, הוחלט להעביר את העולים לפריס באופן בלתי חוקי. השיירה הראשונה עברה משווייץ ואורגנה על-ידי ד"ר ראובן הכט, נציג האצ"ל בשווייץ. הקבוצה היתה מורכבת מפליטים שקיבלו רשות שהייה זמני בשווייץ ומאלה שהיו במאסר ושהמשטרה היתה מוכנה לשחררם בתנאי שיעזבו את הארץ. הפליטים הועברו לבאזל ומשם גנבו את הגבול הצרפתי בעזרת מורי דרך שנשכרו במיוחד לשם כך. מפריס הועברו העולים למרסיי, שם הועלו על סירות שהביאו אותם אל האנייה. לאחר שנעשו כל הסידורים, יצאה האנייה לנמל קונסטנצה, שם עלו על סיפונה עולים נוספים - רובם בית"רים מרומניה ומפולין. ב-12 ביולי 1939 הפליגה "פאריטה" מנמל קונסטנצה כשעל סיפונה 850 מעפילים. כעבור עשרה ימים הגיעה האנייה למקום המפגש עם סירות שאמורות היו להעביר את העולים לחוף, אולם הסירות לא הגיעו ו"פאריטה" נאלצה להישאר מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ-ישראל. כאשר הפחם והמזון הלכו ואזלו, הגיעה האנייה לרודוס כדי להצטייד מחדש. שלטונות הנמל לא היו מוכנים לספק את צרכיה של "פאריטה" ודרשו ממנה להרים עוגן, אולם רב-החובל סירב בטענה שכל עוד לא ימולאו דרישותיו לא יוכל להפליג. ליד "פאריטה" עגנה אניית נוסעים גדולה "מרקו פולו" ותייריה יכלו לראות את הנעשה על אניית המעפילים. אחת התיירות, יהודיה אמריקנית, קנתה מים ומזון, ובאמצעות שתי סירות שלחה אותם כמתנה למעפילים. בינתיים התקרבה אל "פאריטה" אניית מלחמה איטלקית, ו-30 מלחים מזוינים עלו על הסיפון ואילצו את רב-חובל להרים עוגן ולהפליג לים הפתוח. ארבעים יום נדדה האנייה לאורך חופי הים התיכון, ושוב הגיעה למקום המפגש, אולם גם הפעם לא באו הסירות. מפקד האנייה, יצחק ליבוביץ מסניף האצ"ל בתל-אביב, שהיה גם ימאי מנוסה, לא המתין יותר לבוא הסירות והחליט לנסוע ישירות אל חוף תל-אביב. כאשר רב-החובל סירב למלא את החלטת מפקד האנייה, הוא הושם במעצר והאנייה הופעלה על-ידי שני בית"רים - אברהם באש ויוסף חבקינס - שקיבלו את הכשרתם כימאים בספינת הלימוד "תאודור הרצל", ספינת הלימודים של בית"ר לטביה. בלילה של ה-22 באוגוסט 1939 נסעה "פאריטה" במלא הקיטור לכיוון תל-אביב ונעצרה כ-50 מטר מן החוף. מאות מתושבי העיר העברית מילאו את החוף והעבירו את המעפילים מן האנייה באמצעות סירות קטנות. כך הגיעו 850 מעפילי "פאריטה" לחוף מבטחים.

הערת שמואל חייט
מר חבקין לא הגיע ארצה על האניה פאריטה. אני הייתי המכונאי היחידי בצוות האניה תאודור הרצל בריגה. אני ומר בש נבחרנו להכניס את העולים בפאריטה לארץ, בעזרת ספינת דייג יוונית, שאמורים היינו לפגוש בים. קבלתי הוראה ממפקד האניה לייבוביץ (הג'ינג'י) לעבוד בחדר המכונות של פאריטה, ולהמנע מקשר עם הנוסעים. אחרי שהספינה היוונית לא הגיעה, הצוות הורד מהאניה. אני הפעלתי את הדוד מחדר המכונות, ובש הפעיל את ההגה. כשהגענו בלילה לחוף תל-אביב לייבוביץ נתן לי הוראה לפרק חלקים חיונים של המכונה ולהכניס מים לאניה. בבוקר בזמן גמר הפרוק שוטרים בריטים לקחו אותי לחוף ואסרו אותי. שני אנשי אצל מחופשים בתור קצינים בריטים, לקחו אותי מידי השוטרים לבית בחוף. אחרי מקלחת ובגדים שלחו אותי הביתה להורים. הטעות בקשר לחבקין התגלתה לי בזמן בקור אבלים אצל משפחת בש, שנפטר בינתיים, על ידי הבנים של מר בש.
תאריך הכתיבה: 30/08/2006 11:31:00



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן