לדף ראשי




תמורה - המסכת השישית בסדר קדשים. נמצאת אחרי מסכת ערכין (רמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה).
יש בה שבעה פרקים, הכוללים דיני תמורה בקורבנות, ואגב כך דינים על הקורבנות האסורים למזבח, והבדלים בין קודשי בדק הבית וקדשי מזבח.
בגמרא נמצאת המחלוקת הידועה אם כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני? אביי אמר אי עביד מהני, ורבא ס"ל לא מהני (ד').
במשנה אמרו חטאת היחיד שכיפרו בעליה (בשניה אחר שאבדה הראשונה, ונמצאת) - מתה, ושל צבור אינה מתה (ט"ו.) ועל זה אמר רב פפא אפילו למ"ד חטאת צבור שכיפרו בעליה מתה, חטאת צבור שמתו בעליה אינה מתה, לפי שאין הצבור מתים (שם ט"ו). והקרבת חטאות בבית השני בימי עזרא הייתה הוראת שעה, כי מזידין היו (שם).

התמורה בקדשים
בתורה נאמר בנודר קרבן הראוי להקרבה לה': לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב, ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש (מקרא כ"ז י'), וכן במעשר (שם כ"ז ל"ג). מצות תמורה נוהגת רק ביחיד ולא בצבור או שותפים, שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר - דווקא יחיד (תמורה דף י"ג). קדשי גויים - שאם הקריב גוי קרבן ואח"כ המיר - אין תמורתו תמורה, שנאמר דבר אל בני ישראל (שם ג').
העופות והמנחות אין עושין תמורה (שם י"ג).
אין ממירין את הבכור, (שם ז').
אין התמורה עושה תמורה (שם י"ג).

רמב"ם ביד החזקה (תמורה פ"ד י"ג) אומר:

"אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הם, כמו שבארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהם, וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם. כי ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקשה יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קנינו ולחוס על ממונו, ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו וכו'. ואם תיתן לו רשות להחליף הרע ביפה, יחליף היפה ברע, ויאמר טוב הוא. לפיכך סתם הכתוב בפנים שלא יחליף, וקנסו את המחליף, ואמר הוא ותמורתו יהיה קודש. וכל אלו הדברים, כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו" וכו'.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן