לדף
ראשי
חמורבי
מלך בבל במאה הכ"ג לפה"ס. יש אומרים שהיה אמרפל מלך שנער ובן דורו של אברהם אבינו. חוקי חמורבי דומים בתוכנם ובסגנונם ובסדרם למצוות שבתורה, ורבים מחכמי הגויים סבורים שחוקי חמורבי היו המקור אשר מהם שאב משה רבינו. אם נשווה אותם נכיר את ההבדל הגדול שביניהם. גם בדברים שנראה בהשקפה ראשונה שדומים חוקי חמורבי למשפטי התורה, התורה שבע"פ מפרשת לפי רוח ישראל השונה מרוחו של חמורבי. חמורבי - מלך בבל במאה סביב שנת 2250 לפני הספירה. יש אומרים שהוא אמרפל מלך שנער ובן דורו של אברהם אבינו. חמורבי משל על כל הארצות בין נהר חדקל והים הגדול. לוחות חרס ושרידים עתיקים שנמצאו בבבל מתקופת חמורבי מפיצים אור על תולדות העמים בימים ההם: מצבם המדיני, הכלכלי והמוסרי, מנהגיהם ואורחות חייהם. בנוסף לאלה נמצא ספר חוקים הנושא את שם חמורבי. ספר זה הוא עתיק מכל שנודע מימי קדם. החוקים נכתבו על מצבת צור שחורה בגובה 2.5 מטר, בארבעים וארבעה עמודים, ובהם 3624 שורות. כחמישה עמודים נמחקו אחרי כן, אולי בהוראת מלך פרס, כאשר הביאו את המצבה הזאת מבבל לארצו, אחרי שניצח את בבל. המצבה נמצאה על ידי ד"ר מורגן בעיר שושן בראשית שנת 1902. שייל תרגם את המשפטים האלה לצרפתית, ואחריו באו תרגומים לגרמנית ולאנגלית. החוקים תורגמו לעברית על ידי ד"ר דוד צבי מילער בסגנון מקראי, שערך אותם במקביל לדברי התורה כדי לברר את ההבדל שביניהם. השוואת חוקי חמורבי למשפטי ישראל חוקי חמורבי נעשו לסלע המחלוקת בין החוקרים בכתבי הקודש. רבים מהחוקים האלה דומים בתוכנם בסגנונם ובסדרם למצוות אשר בתורה. רבים מחכמי הגויים הסיקו מזאת שחוקי חמורבי היו המקור ממנו שאב משה רבנו. אם נערוך את החוקים אלה מול אלה, נכיר את ההבדל הגדול שביניהם, כאשר ייראה מהדוגמאות הבאות, וע"פ רוב לפי תרגומו של ד"ר מילער: הלכות עדות גנבה ונזיקין חמורבי כותב: "כי יקום איש בדין להיות עד חמס ואין אמת נכון הדבר,ובתורה (דברים י"ט ט"ז-י"ח) כתוב: "כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה וגו'בחמורבי: "כי יגנוב איש שור או שה או חמור וכו'בתורה (שמות כ"א ל"ז): "כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרובחמורבי: "כי יגנוב איש את בן רעהו הקטן מות יומת";ובתורה (שמות כ"א ט"ז): "וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת".בחמורבי: "כי ימצא איש במחתרת מות יומת ונקבר במחתרת ההיא";ובתורה (שמות ב"ב א'): "אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים".בחמורבי: "אם ישלח הרועה את הצאן ובער בשדה אחרובתורה (שמות כ"ב ה'): "כי יבעיר איש שדה או כרם ושלח את בעירה הלכות אישות ועריות בחמורבי: "איש כי יענה אשת רעהו המאורשה לוובתורה (דברים כ"ב כ"ה): "ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המארשה וגו'בחמורבי: "אשת איש כי תשכב עם איש אחר ונתפשה,ובתורה (דברים י"ב י"ב): "כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעלבחמורבי: "כי ישכב איש אחרי אביו בחיק אמוובתורה (ויקרא כ' י"א): "ואיש אשר ישכב את אשת אביו וגו'יש עוד הלכות בדיני ירושת אלמנה ויתומים, הלוואה ופקדון, גזלה וחבלה, חובות הבעל לאשתו ונישואין בין בני חורין ושפחות, המזכירים בסגנונם משפטים הכתובים בספר התורה. היתרון של משפטי התורה ד"ר מילער אשר העביר את כל החוקים תחת בקרת חדה ועיונית, הראה את ההבדל הגדול בין ספרו של מלך שנער וספר התורה, הן בנוגע לסגנונם וסדרם והן בנוגע לתפיסה המוסרית העומדת בבסיסם חמורבי, למשל, גזר: "כי ימצא איש עבד הבורח מאדוניו והשיבו אל אדוניווהתורה צותה (דברים כ"ג ט"ז): "לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו".לפי חמורבי (עמוד כ"ג): "אם אמר יאמר עבד אל אדוניו, לא אדוני אתה, ויקצץ את אזנו";ולפי התורה (שמות כ"א ה'-ו'): "אם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו' לא אצא חופשי,לפי חמורבי: איש הגוזל נענש למוות, והשולח יד בקנין חברוולפי התורה: שלם ישלם דמי הנזק.לפי חמורבי: אם הנושה חובל את בן הלווה בעד נשיו ומת הבן ההוא בביתואבל התורה צותה (דברים כ"ד ט"ז): "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות מילער צדק באומרו, שההבדל העיקרי שבין רוח ישראל ובין רוח בבל השטופה בעבודת אלילים מבצבץ ועולה מתוך החוקים האלה. לפי תורתנו האדם נברא בצלם אלהים, והשופך דמו או הגונב נפש יומת. אבל לא יומת אדם על גנבה וגזלה, כפי האכזריות במשפטי הזמן ההוא. חוקי חמורבי מאשרים את הרקע ההסטורי של סיפורי התורה ובפרט מחיי אברהם. כמו למשל: בחוקי חמורבי (עמוד ח' סימן 146--144) נאמר: "כי יקח איש אשה, וילדה שפחתה בנים לבעלהוהמלאך אמר להגר שפחת שרה אשר ילדה בן לאברהם: "שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה".על עמוד י"ב (סימן 171-170) כתיב: "איש כי יהיו לו בנים מאשתו ומאמתה ואמר לבני האמה, בני אתם וימת,ושרה אמרה לאברהם: "גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק".כן עשו אברהם ושרה להגר וישמעאל לפי חוקי הימים ההם. חמורבי וההלכה גם בדברים הנראים דומים למשפט התורה, באה התורה שבע"פ ופרשה לפי רוח ישראל בניגוד לרוחם של חמורבי. למשל חמורבי גוזר (סימן201-196): שאיש אשר ינקר את עין רעהו (איש כערכו) עינו תשחת.וחכמים דרשו: עין תחת עין=ממון,ובכן דנין נזקין מנזקין ואין דנין נזקין ממיתה, ובעניין זה אין הבדל בין עבד עברי ובן חורין, או בין מסכן ועשיר. לפי חמורבי: הגונב שור או שה ואין לו לשלם מות יומת,וחז"ל אומרים (ב"ק קי"ד: ): המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גנבה בעיר,לפי חמורבי (סימן6): הגונב דבר מבית אלהיווחז"ל אמרו (סנהדרין פ"ט ג'): הגונב את הקסוה (כלי שרת) קנאין פוגעין בו.אם תפשוהו השומרים בשעת הגנבה הרשות בידם להמיתו, אבל לאחר מכן אין לגונב משפט מות אפילו בגונב כלי שרת. ויש דוגמאות רבות מסדרי נשים ונזיקין המראות שלא נגררו חכמים אחרי חוקי חמורבי אלא התנגדו לרוחו ולדעותיו. סוף דבר, אין שום התפתחות היסטורית מחוקי חמורבי לחוקי תורת משה, הרחוקים זה מזה בפרטי החוקים ובתפיסת העולם שלהם. חוקי חמורבי מאשרים את תורת היחוד, ומזהירים שלא לתת כבוד אלוהים לשמש, אלהי חמורבי, ולשאר צבא השמים. חוקי חמורבי גם מזהירים מכשפים וקסמים אשר שלטו אז על רוח הבבליים. דברים אלה בלבד משותפים לחוקי חמורבי ולמקרא. מאידך, אין רמז קל בכל ספרו של חמורבי או בכל כתבי אשור ובבל למצוות הבסיסיות של תורת ישראל: "ואהבת לרעך כמוך", מצווה שעליה מיוסדים כל דיני צדקה וחסד, "ואהבת את ה' אלהיך" - יראת חטא בלי יראת העונש, "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" - קדושת מוסר שתכליתה לזכך את הלבבות. דיני אריסות בחוקי חמורבי ובדיני ישראל במשנה חמורבי סימן42: איש כי יקבל שדה באריסות (אר-רי-ש-תמ) ולא עיבדה להוציא ממנה חטים,במשנה: המקבל שדה מחברו והובירה (לא חרש בה)חמורבי סימן 45: המשכיר (באריסות) שדהו בשכר תבואה,במשנה: המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשרפה,חמורבי סימן 47: אם האריס מסר השדה לאחר לעבוד אותה-בתוספתא: השוכר שדה מחברו ועמד השוכר והשכירה לאחר,אכן נראה שאם עושה עמו חשבון לא יוכל לערער עליה, וגם בחוק חמורבי יש תנאי, כי בשנה הראשונה עיבד את השדה בעצמו ורצה לעבדה בשנה השנית, אך היו מוכרח להשכירה לאחר מפני כי לא מצא בה חית נפשו, חמורבי סימן 28: אם נשבה פקיד או שומר היושב במבצר המלךעוד סימן 29: ואם בנו קטן ולא יוכל למלאות מקומו,בגמרא: אמר שמואל: שבוי שנשבה והניח, חמורבי סימן 49: אם כסף ילוה איש מן התגר ונתן לו במשכן שדהו שזורעין בה חטים ושומשמין,וזהו מה שנקרא בתלמוד: "משכנתא בנכייתא", כלומר שהפירות מנוכים מהחוב,בחומרבי סימן 121: כי יאצור איש חטים בבית רעהו,במשנה: המפקיד פירות אצל חברו הרי זה יוציא לו חסרונות, הקא הוא הקב, וגור הוא כור, ותשעה חצאי קבין הם קרוב לחמש קבין לכור, ממש כמו בחוקי חמורבי. מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|