חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

תשתית

שימוש בביטוי או בתכנים של יצירות קדומות ביצירה הנוכחית.

קיימים סוגי תשתית שונים:

תשתית טכסטואלית: הטכסט החדש משתמש בביטוי, במשפט או בקטע מטכסט קודם.

תשתית אידיאית: השיר נוטל את תכניו ממצבים או מיצירות העבר, כך שתפיסת עולמו מושפעת מזרמי מחשבה של טכסטים קודמים לו. כתוצאה מנטייה זו של התרבות להישען על מטעני דעת ורגש קודמים, מתגלגלים במרחבי ההיסטוריה יסודות עיוניים רגשיים ורוחניים, הנאבקים זה בזה, ואף מעשירים זה את זה.
התעלמות מחברים מתשתיות רוחניות קודמות בכוונת זדון, כדי לדחות את תרבות העבר; או בשוגג מתוך בורות - גורמת ליצירה ולסגנונה איכות דלה שאינה מסוגלת להתמודד עם עולם העבר, או עם היסודות של תרבות ההווה עצמה. התחמקות איננה התמודדות, ובלי התמודדות זו, אין ליצירה איכות, רמה ועומק.

תשתית פיגורטיבית: תשתית זו מעניקה לשיר תמונות, סמלים, מטאפורות ודימויים, ובאמצעותם גם משמעויות שמקורם בעבר. פיגורות הלשון הקדומות רוויות בדרך כלל מטענים רגשיים, רבדים של כפל משמעויות, ואף קונוטאציות. כל אלה יחד מעניקים ללשון הווה עושר רב-רבדי ועומק היסטורי רבת פנים.

תשתית פרוזודית: תשתית זו מצויה ביצירות המשתמשות בריתמים ובמשקלים האופיניים ליצירות קודמות. יש שריתמוס של המצלול, של התחביר או של הסגנון, שהיה מקובל ביצירות קדומות מוכרות, חוזר ומופיע ביצירות מאוחרות.

הערה:
בבדיקת תשתיתה של יצירה חשוב לבדוק את טיב השפעתה על היצירה החדשה, מה היחס בין החדש לישן: האם הוא המשך, הפוך, ניגוד או אירוניה. מתברר שלתשתית השלכות מרחיקות לכת לגבי משמעותה והבנתה של היצירה הספרותית.

א. תשתית והאירוניה כשיטות לגילוי עמדות
כדי להצביע על האפשרות לגלות באמצעות תשתית היוצרת התייחסות אירונית, את עמדתו של מחברכלפי נושא עיסוקו נשתדל להוכיח את הקביעה הבאה לפי הספור "והיה העקב למישור":
"עגנון מעניק לעיתים תשתית בעלת ערכיות נעלה לסיטואציות (לקביעות או לתקוות) טריוויאליות בעלות ערכיות נמוכה. הקונפרונטציה הבנויה על הפער בין הטריוויאלי לנשגב יוצרת כמובן אפשרות לראות את שני המרכיבים באור אירוני. ואולם הואיל ועיקר דיוננו עוסק במרכיב הטריביאלי, כי הוא תכנו האקטואלי הנמוך של הסיפור "והיה העקב למישור", מופנית האירוניה בעיקר כלפי מרכיב נמוך זה".
לשם הוכחת הטענה המסובכת הנ"ל עלינו לעשות את הפעולות הבאות:

1. להראות שבדברי עגנון יש סיטואציות נמוכות.
2. להראות שהסיטואציות הנמוכות הן העיקר האקטואלי של הסיפור.
3. להראות שרבות מסיטואציות אלו בנויות לעתים על תשתיות נעלות.
4. להראות שנוצרת בטכסט התייחסות אירונית.
5. להראות שההתייחסות האירונית פונה כלפי הסיפור ולא כלפי התשתית.

ננסה להראות מהן התוצאות של חמש הפעולות האלה, ונתייחס אליהן.

1. המספר של "והיה העקוב למישור" מציג את הרהוריו של מנשה חיים שאומר על עצמו בלשון הפסוק: "ויבנה חנותו בקרוב, וגדול יהיה כבוד חנותו האחרונה מן הראשונה". ("והיה העקב" עמ' צז). יש כאן ניסיון שבדמיון להקים מחדש את החנות שאבדה לגיבורנו בעניין רע. על אף חשיבותה של החנות הנותנת פרנסה, אין היא אלא בסיס כלכלי חומרי ונמוך של חיי מנשה חיים ואשתו, ואם תמצא לומר של כל עם ישראל.

2 . ברור לחלוטין שעיקר הסיפור ונושאו הוא לא בית המקדש, אלא דווקא החנות. יש אם כן לקחת בחשבון שהחנות אינה אלא עניין טריביאלי נמוך, ויש יסודות רוחניים שמבחינת מהותם הנם נעלים הרבה יותר.

3. דבר זה בולט ביותר על רקע התשתית המקראית של המשפט העגנוני, ששם נאמר: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" (חגי ב 9.). לפסוק הזה צרף עגנון שלש מלים מן ההגדה של פסח "ויבנה ביתו בקרוב", והבהיר לנו באופן מפורש, שלפני השוואה בין החנות לבית המקדש. בית המקדש השני הקטן והדל משמש את הנביא כנקודת מוצא לדברי הנחמה המבשרים שהבית הקטן יגדל, ויתנשא וישוב לכבודו הראשון.

4. העמדת החנות בצל בית המקדש, העמדת הטריוויאלי בצל המקודש והמפואר, יוצרים אפקט של צחוק הן לפי תפיסת אריסטו, הרואה את הקומי ביסוד החלש והלא מוצלח לעומת המוצלח, והן לפי הנרי ברגסון הרואה את המצחיק בקטן לעומת הגדול. הואיל והאירוניה היא אמירת ההפך כלפי הנמען, הקביעה שהחנות תיוושע ותקום מחדש, ואף תהיה גדולה משהייתה תחילה, בשעה שברור לכל שהיא לא תקום, הרי שלפנינו אירוניה ברורה למדי.

ברור גם שמנשה חיים רואה את חנותו כראות את בית המקדש. תפיסת החנות במונחים של בית מקדש מלמדת, שמנשה חיים מתייחס לחנות, ליסוד הטריוויאלי שכולו חולין, כאילו היה זה דבר שבקדושה. נראה שעמוס עוז היה טוען כאן, שהאירוניה מופנית כאן כלפי בית המקדש שיורד לדרגת חנות.

5. על אף שיש אפשרות לראות את האירוניה פוגעת בשני הכיוונים, יש בראיה זו מידת מה של סילוף האמת. בלי ספק סובב הסיפור סביב המשפט של עגנון על אודות החנות. הפסוק מחגי איננו עומד במרכז הדיון, והוא מובא רק כדי לגלות לנו את יחסו המיוחד של מנשה חיים לחנותו, הנתפסת אצלו ברמת בית המקדש. הואיל ועל בית המקדש אין דנים כאן כלל, והדיון בכל הקונטקט הרחב של הסיפור עוסק בחנות, ברור שכל ההשפעה מוטלת מבית המקדש על החנות.

לעניין זה יש הוכחה נוספת. הפער הגדול והקונטרסט בעל העוצמה, וכן הכרתנו את תפיסת עגנון ביחס לשני היסודות המנוגדים, רומזים לאופי האירוני של הקונטרסט. דבר זה זוכה לאישור בסוף הסיפור, שאין בו כל זכר להתחדשותה של החנות. להפך: מנשה חיים הולך למות מיתה בזויה, ולא יבנה חנותו, לא בקרוב ולא במרחקי הזמנים. הסיום הטרגי של הסיפור מעמיד באור אירוני ברור את תקוותו של הגיבור ביחס לחנות.

ראינו שהאירוניה שולטת גם בקשר שבין המשפט של עגנון לתשתיתו, ואירוניה זו מכוונת כלפי תקוותו של הגיבור שאין לה כל סיכוי להתגשם. עתה נראה ברור, כי הטענה שהושמעה על דרכו של עגנון הודגמה בניתוח מפורט זה של הפסוק העגנוני שנבנה על הפסוק מן המקרא. אמרנו בלשון זהירה שהטענה הודגמה. לא אמרנו שיש הוכחה לנכונותה של הטענה. ההדגמה תיהפך להוכחה, רק כאשר נוסיף ונראה בשורה של דוגמאות, כי השיטה שהצבענו עליה חוזרת אצל עגנון פעמים רבות.

משפטים מן הסוג הנדון, שבהם נסמך היסוד הטריוויאלי שבספור העגנוני על תשתית נעלה מן המקורות המקודשים, אפשר למצוא בין היתר בדוגמאות הבאות:
1. "והרבה שלוחים למקום להוריד עד אשפות אביון" "והיה העקב" עמ' סב (במקום "מאשפות ירים אביון, להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו, מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה - הללויה" (תהלים קיג 7-9). המציאות של הסיפור הוא אנטיתזה של המציאות האופטימית של הפסוק הקלאסי. הגיבור יושב עם הקבצנים ולא עם הנדיבים, עקרת הבית היא אשת איש, אם הבנים אוי לה שבנה ממזר. כל זמן שחיה עם בעלה לא זכתה בבן, ודווקא עכשיו - לעג לרש - נולד בנה הממזר, ולכן לשמחה מה זו עושה?
2. "ויאמר אעברה נא ואראה את היריד הלזה" ("אלו ואלו", "והיה העקב" עמ' צז). (במקום "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה". (דברים ג 25). היריד ההומה וההמוני נתפס כאן במונחים של כמיהה לארץ ישראל.
3. "וכך היה מונה וסופר וצירף וחישב את כל ממונו" ( "והיה העקב" עמ' צז). (במקום "וכך היה מונה: אחת ואחת" (יומא ה 3). הפעילות המקודשת ביותר (ההזאה על הפרוכת), במקום הקדוש ביותר (בקדוש הקדשים) ובזמן הקדוש ביותר, נתפסים כמניה חומרית של כסף.
נראה בברור, כי יחס המספר כלפי נושא דיונו הנמוך והחומרי הוא אירוני. הלעג המריר והשאיפה לתיקון המעוות פונים כאן כלפי היסודות החומריים החילוניים, שהאנשים הדתיים לכאורה, שאינו חזקים ברוחם ובעמדותיהם הדתיות, נוטים כלפיהם ביחס של חיוב. כך מסתבר הדבר גם בקטע שבו התשתית איננה פסוק, אלא רק ריתמוס של פסוק המעומת עם מציאות חילונית חומרנית חדשה.

התשתית הסמויה
ב"סיפור פשוט" מסופר על חבורת קלי עולם היושבים בבית גילדנהורן ומשחקים בקלפים בליל זאת החנוכה: כל בני החבורה יושבים כשקלפיהם בידיהם וציגרטותיהם בפיהם ועשנם מתערב זה בזה ומכניס ערבוביה בראשו. ("ספור פשוט" עמ' 59). משפט זה אין בו כמעט מלים המובאות מן התשתית העתיקה, ואף על פי כן הוא נראה בנוי על תשתית כזו. אם אין כאן תשתית טכסטואלית של ממש, תשתית ריתמית של טכסט קדום יש כאן ללא ספק. חסרונה של תשתית מילולית כזו גורמת כמובן, שכל מי שאינו מצוי בטבעיות מובנת מאליה אצל המקורות, קשה לו להרגיש בקשרים האינטרטכסטואליים הרבה יותר מאשר בתשתיות הרגילות. יתר על כן, הואיל ואין כאן מילות קוד ברורות, גם המחשב אינו מסוגל למצוא קשרים כלל. בדמיון מן הסוג הזה מסוגל לחוש רק המוח האנושי, ואף הוא מוגבל בדבר בגלל מגבלות כמותיות: איננו משווים בכל עת את כל המבנים הריתמיים שהכרנו במקורות, עם המבנים הריתמיים של הטכסטים החדשים שאנו מטפלים בהם. מצד אחר אילו ידע המחשב "הזוכר" רבבות של מבנים ריתמיים לערוך השוואות ריתמיות מן הסוג שלפנינו, היה מגלה שאלפים ממשפטי עגנון בנויים על מבנים ריתמיים מטכסטים קדומים. אין פלא שכבר הקדימו מחברים אחדים לרמוז לתופעה הנידונה כאן. חבל רק שמחברים אלה לא פיתחו דבריהם ולא נתנו לנו דבר שלם.

כל מי שמכיר את היסוד הריתמי המונח בבסיס המשפט של עגנון, קל להרגיש בקשר למסכת ברכות.
"העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה, ולא פרייה ורבייה, ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות - אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". (ברכות דף יז עמוד א).
מכל הקטע מן הגמרא לא נותרה אצל עגנון אלא המלה "יושבים" בלבד, ואף על פי כן הקשר הריתמי ואפילו התוכני ברורים לחלוטין. ואולם קשר זה הנו מהופך. כל מה שבא במדרש בספירות העליונות ובאור חיובי לחלוטין, בא אצל עגנון בספירות התחתונות במישור הארצי ובאור שלילי לגמרי. במישור הארצי כפי שהוא בא ברומן הכל הפוך מן המצוי בספירות העליונות. בעולמם של הקלפנים יש אכילה ושתייה, ואפילו זלילה, ויש משא ומתן, ויש קנאה ושנאה ותחרות. לאור עובדות ברורות אלו שנאמרו במובלע, מתגנב החשד, שגם בספירות העליונות לא הכל חיובי. יש שם יותר מדי בטלה, יותר מידי חוסר מעש, ועם זה המצב בספירות התחתונות הוא חמור הרבה יותר. מכל מקום ברור, שעל הרקע המדרשי הסמוי של "העולם הבא", המציאות הארצית המוצגת לפנינו הנה חמורה ביותר, והיחס אליה אירוני בברור.

דוגמאות מן הסוגים הללו של התנגשות אינטרטקטואלית בין הטכסט הנוכחי לתשתיתו, וחושפת את מגמותיו של המספר, אתה מוצא אצל עגנון למאות ואולי לאלפים, ובכולם ברורה קיומה של מגמתיות, וברבים מהן אפשר להוכיח את טענתנו בעניין היחסים האירוניים שבמפגש בין הסגנון הגבוה לנמוך.

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
פרופ' דב לנדאו, דרכי חשיבה מודרניים כעקרונות פרשניים:


מקור הערך: דב לנדאו, נכתב עבור אנציקלופדיה יהודית

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן