חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

חינוך יהודי בליטא

מערכות החינוך היהודי בליטא הסובייטית: 1941-1940

מערכת החינוך היהודי בליטא
עוד במאה ה- 19 יצא שמו של היישוב היהודי בליטא כמרכז חשוב של לימוד תורה החל ברמת "חדר" בכל קהילה וקהילה וכלה בישיבות מפורסמות כמו "כנסת ישראל" בסלבודקה (פרוור של קובנה) ועוד.

עם תקומתה של ליטא העצמאית לאחר מלחמת-העולם הראשונה השתקמה ישיבה מפוארתזו יהדות ליטא, ובשנת 1938 מנתה כבר 267 תלמידים. התפתחות דומה עברה גם ישיבת טלז', בה למדו אותה שנה 383 אברכים וכן מאות נערים ונערות שלמדו במסגרת-חינוך צמודה אליה. לישיבות אלו ואחרות, לרבות "ישיבות קטנות", נמשכו גם צעירים רבים שמחוץ לליטא.

אחת מהישגיה הבולטים של יהדות ליטא שמנתה בין שתי מלחמות עולם כ- 155,000 נפש בלבד בא לידי ביטוי מוחשי בהקמת במערכת-חינוך מפוארת שהקיפה כבר בשנת-הלימודים 1925-1924 97% מכלל הילדים היהודיים.

במערכת-החינוך היהודית, שהקיפה 13,856 תלמידים ב- 107 בתי-ספר (לבד מ- 2,106, שלמדו ב-45 כיתות יהודיות שבבתי-ספר ליטאיים), בלט הגידול המתמיד של מספר התלמידים בבתי-ספר עבריים-ציוניים של רשת "תרבות" (מ- 6,217 בשנת 1927, ל- 9,699 בשנת 1937. ביחד עם בתי-הספר הדתיים של רשת "יבנה" כל אלה היוו כ- 85% מבתי-הספר היהודיים. הרכב דומה היה לבתי-הספר התיכוניים הפרטיים של היהודים, בהם למדו למעלה מ- 3,000 תלמידים: מתוך 14 בתי-ספר תיכוניים אלה - 11 היו עבריים.

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה ב- 1939 נותר בליטא בי"ס תיכוני אידישאי אחד בקובנה (על-שם שלום-עליכם). ב- 109 בתי-הספר העממיים היהודיים למדו אז 14,030 תלמידים; ב- 48 ה"קומפלקטים" (המדורים) היהודיים שבבתי-הספר העממיים הליטאיים - 1,969 תלמידים; ובבתי-ספר ליטאיים למדו 1,950 תלמידים יהודיים. בסך-הכל היו בליטא בשנת-הלימודים 1940-1939 17,949 תלמידים יהודיים בבת"ס עממיים.

באוקטובר 1939, לאחר שפולין המובסת חולקה בין גרמניה לבין ברית-המועצות, מסרה ברה"מ לליטא את מחוז וילנה, שבו ישבו כ-100,000 יהודים. בכך גדל הקיבוץ היהודי בליטא ב-40%, בערך, והגיע לכרבע מיליון נפש - 10% מכלל האוכלוסייה של המדינה.

ב-15 ביוני 1940 (יום אחרי נפילת פאריס, שעה שאנגליה טרם התאוששה מפינוי דונקירק), בעקבות אולטימטום סובייטי שהוגש יום לפני כן לממשלה הליטאית, נכנסו טורי הצבא האדום לליטא. כעבור יומיים הוקמה "ממשלה עממית" בראשותו של יוסטאס פאלצקיס, שמיד הכריזה על שחרור האסירים הפוליטיים ועל לגליזציה של המפלגה הקומוניסטית. ב"השראת" המפלגה הזאת נערכו ב-15 ביולי 1940 הבחירות ל"סיים העממי", שכבר בישיבתו הראשונה, ב-21 ביולי 1940, הכריז על ליטא כעל רפובליקה סובייטית-סוציאליסטית והחליט לפנות לסובייט העליון של ברית-המועצות בבקשה לקבלת רפובליקה זאת לתוכה. בישיבתו מ-3 באוגוסט 1940 החליט הסובייט העליון להיענות לבקשה וליטא הפכה לרפובליקה סובייטית (אחת מ-16 הרפובליקות של ברה"מ).

המשטר הסובייטי התקיים בליטא 10 חודשים ו-19 ימים - עד פלישת הצבא הגרמני לברה"מ, ב-22 ביוני 1941. במשך תקופה זו חוללה הסובייטיזציה תמורות מרחיקות-לכת בחיי הכלל והפרט בליטא.

השפעת המשטר הסובייטי
בחיי היהודים בליטא נתנה הסובייטיזציה אותות מהירים ועמוקים מאוד, במיוחד במישור החינוכי. ואין תימה בדבר; כ- 25,000 התלמידים היהודיים - במוסדות-חינוך שונים - יחד עם מוריהם, הוריהם ובני-משפחותיהם הקרובים היוו כמחצית האוכלוסייה היהודית במדינה. זאת ועוד: שלא כבתי-הספר הליטאיים, שרובם היו ממשלתיים, השתייכו רוב מוסדות-החינוך היהודיים לרשת ציונית ("תרבות") ולרשת דתית ("יבנה"), שבמציאות החדשה יתחייבו בפירוק מידי.

א. לגבי תכנית-הלימודים וחוק בתי-הספר:
1. תכניות הלימודים של בתי-הספר העממיים חייבות בעיבוד מחדש באופן יסודי.
2. קודם-כל יש לבטל את אותם הסעיפים בחוק בתי-הספר הדורשים שמספר מקצועות יילמדו בשפת המדינה.
3. כל הלימודים בביה"ס ינוהלו בשפת-האם - יידיש.
4. שפת-המדינה כמקצוע-לימוד תיקבע בשנת-הלימודים השניה.

ב. לגבי הארגון של ענייני בית-הספר היהודי:
1. כדי שלמיניסטריון-להשכלה תהיה אוריינטציה בכל השאלות של חיי החינוך והתרבות של הציבור היהודי, וכדי שהמיניסטריון יהיה מסוגל לספק כראוי את צרכי התרבות של המוני העמלים היהודיים, מוצאת הועידה לנחוץ שבמיניסטריון-להשכלה ימונה רפרנט לבעיות החינוך והתרבות היהודיים.
2. להקים ליד הרפרנטורה פורום מייעץ, המורכב ממורים ומנציגים של ארגוני התרבות, שידון בכל השאלות הנוגעות לעניינים של ביה"ס היהודי והתרבות היהודית.
3. להנהיג בכל מערכת-החינוך היהודית את שפת-האם יידיש כשפת-ההוראה הבלעדית; ליפות את כוחו של הפורום המייעץ לפנות [בנדון] בתזכיר מתאים לממשלה.
4. להכליל את כל המערכת הקדם-לימודית, וממילא גם את המערכת היהודית, ברשת ההשכלה הכללית. עד אז להשוות את מצבם החוקי והכלכלי של גני-הילדים היהודיים עם אלה של הליטאים.
5. לארגן קורסים קצרי-מועד עבור הקאדרים החדשים של מורים לבתי-הספר האידישאיים ולגני-הילדים.
6. לארגן קורסים ללשון יידיש ולספרות יידיש בשביל אותם המורים אשר עבדו עד כה בבתי-ספר שיידיש לא הייתה בהם שפת ההוראה.
7. למנות כמנהלים בבתי-הספר האידישאיים את אותם המורים הנהנים מאמון מלא מצד הציבור המאורגן של המורים וההורים המתקדמים.
8. לנהל במשך הקיץ, בקרב חוגים רחבים של הורים יהודיים, עבודת-תעמולה יסודית עבור בית-הספר האידישאי-חילוני; תפקיד זה יוטל על המורים של בתי-הספר ביידיש, ההורים והנוער.

הכנת ספרי-לימוד
החברה הקובנאית קיבלה על עצמה, בברכת הרפרנט, לסייע בהכנת כמות גדולה של ספרי-לימוד, לפי דוגמאות מקייב ומלבוב משנת 1940, לקראת שנת-הלימודים הממשמשת ובאה. העבודה נמסרה לאחד מבתי-הדפוס הגדולים בקובנה והתנהלה יום ולילה. תוך חודשיים - לקראת ה-16בספטמבר, הוא יום פתיחת שנת-הלימודים - הספיקה החברה להכין 15 ספרי-לימוד ו-4 ספרים אחרים במספר כולל של 76,000 עותקים.

בית הספר כמרכז פוליטי
מלבד תפקידו בהקניית ידע ובהנחלת ערכים של החברה הסובייטית, שימש בית-הספר מסגרת ומכשיר להפעלתם הפוליטית של התלמידים ובני-משפחותיהם.
מניינם של הפיונרים בבתי-הספר גדול היה בהרבה מזה של הקומסומולאים. טקס כניסתם של התלמידים לשורות הפיונרים, שהכיל שבועה פומבית שלהם, הפך, בדרך-כלל, לאירוע חגיגי.

מאבק תלמידים לחיים יהודיים
גם לאחר שבתי-הספר היהודיים עברו להוראה בלשון יידיש ולמנוחה ביום ראשון הוסיפה להישמר בין כתליהם השפעה רבה לתרבות העברית ולמסורת הדתית-הלאומית, שבמשך דורות נשתרשו בחינוך היהודי בליטא והיו לסימני-היכר אופייניים שלו. השפעה זו פרנסה מתח ומאבק סמוי בין חלק מהתלמידים (תוך אהדה אילמת מצד כמה ממוריהם הותיקים) לבין בעלי-הסמכויות בבתי-הספר, ויש שגם פרצו ביניהם התנגשויות גלויות.

רשמית לא הוכרחו תלמידים לכתוב בשבת, אבל בצורות שונות הופעל עליהם לחץ לעשות כן. אבל מסתבר, כי לא פסקו היעדרויות של תלמידים בשבתות ובחגים. במיוחד נתרבו בעניין זה תקריות בימי הפסח. וודאי גרמו לכך אמונה דתית והרגלי-מסורת, אך במקרים לא מעטים חברו כאן מוטיבים לאומיים וביטוי לאי-השלמה עם הנוהגים החדשים.

גדולה הייתה מועקתם של התלמידים שהמשיכו ללמוד במוסדותיהם הקודמים ועם מוריהם הקודמים, במיוחד כאשר המורים הללו שימשו - מרצונם או בעל-כרחם - את המדיניות של חיסול התרבות העברית.

מגמות לצמצום החינוך היהודי
על פני השטח, לפחות, נראה החינוך היהודי בליטא הסובייטית יציב למדי. עם זאת קיננה בנפשות פעיליו - כבר מראשית השלטון הסובייטי בליטא - דאגה, שהרי ניסיונם של בתי-הספר היהודיים בברית-המועצות לא בישר טובות לעתיד גם כאן. דאגה זו לא פסקה לכרסם בלב גם לאחר שמשלחת המורים היהודיים מליטא ואישים אחרים חזרו מביקוריהם בברה"מ, כלומר בערים סובייטיות "ותיקות", ובפיהם סיפורים מפגישות לבביות עם אנשי תרבות וחינוך יהודיים.

לאחר הכיבוש הנאצי
שלוש שנים הייתה ליטא כבושה בידי הנאצים. ביולי-אוגוסט 1944 חזר אליה הצבא האדום. יהודים מועטים, ששרדו מהטבח ההמוני, התהלכו כצללים. נוספו עליהם מספר יהודים, חיילים ואזרחים, שחזרו מברה"מ. אחד מהם, ד"ר בנימין בלוּדז, שלפני המלחמה היה פעיל ביהדות ליטא בתחום הבריאות הציבורית, יזם הגשת תזכיר ליו"ר מועצת הקומיסרים העממיים ולמזכיר הועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בליטא, שנסב על מצבם וצרכיהם של השרידים היהודיים, ובמיוחד של הילדים הניצולים שרובם נשארו בלי הורים. יחד עם ד"ר בלודז חתמו על התזכיר שני משוררים, פרטיזנים לשעבר, אברהם סוצקבר ואבא קובנר.

בתחילת 1945 החלו להגיע ילדים שפינו בשעתו לעמקי רוסיה. באותו זמן חזרה מרוסיה גם המחנכת הותיקה הלנה חאצקֶלֶס, שמונתה כמנהלת הפדגוגית של בית-הילדים הזה והיא נעשתה כתובת למאות תורמים ואוהדים מרחבי העולם. מספר הילדים שסודרו ולמדו במוסדות שבקובנה ובוילנה הגיע במרוצת הזמן לכ- 200 אבל לא ארכו הימים והשלטונות החלו לגלות הסתייגות גוברת והולכת כלפי אותם המוסדות - והדבר נתבטא גם בצמצום הסיוע לאחזקתם ולפיתוחם. אולם בו-בזמן נסתייעו המוסדות הללו יותר ויותר בשרידים היהודיים עצמם ובחבורת אנשי-צבא יהודיים שבראשם סגן-אלוף רבלסקי. ואף כי חלק מן הניצולים - מתוך שיקולים של קידום הילדים - העדיפו לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר לא-יהודיים, ובעיקר רוסיים, נמשך קיומם של שני בתי-הספר המוזכרים, בקובנה ובוילנה, 5-4 שנים ופותחה בהם גם פעילות תרבותית יהודית-לאומית. בבית-הספר בקובנה, למשל, צוינה הקמתה של מדינת ישראל. ב- 1949 נסגר בית-הספר בוילנה, ושנה לאחר-מכן גם בקובנה.

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
דב לוין, מערכת החינוך היהודית בליטא הסובייטית 1941-1940

מקור הערך: דב לוין מערכת החינוך היהודי בליטא הסובייטית 1940-1941 "שבות" 6 הוצאת המכון לחקר התפוצות אוניברסיטת ת"א תשל"ט-1978


הערות לערך:
שם המעיר: שוחט שמואל
הערה: אבי חיים שוחט היה מנהלו של בי-הילדים בוילנה בשנות 45-48 .אני אישית למדתי בבית-הספר היהודי בוילנה מ46 ועד סגירתו ב49 שנה טובה
מקור ההערה: מקור ראשון


שם המעיר: תמר קשת
הערה: אני מעוניינת מאד לדעת על מוסדות החינוך שבהם למדו יהודים בווילנה, לפני מלחמת העולם הראשונה.ובעיקר על הגמנסיה על שם אנטולקובסקי-גורביץ'. קיוויתי למצוא מידע על כך בעזרתכם.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן