פסוק א
בשנת שלוש למלכות יהויקים. ר"ל למרדו בנבוכדנצר למלוך מעצמו כי נבוכדנצר מלך בשנת ד' ליהויקים ובה' שהיא שניה לנבוכדנצר עלה עליו וכבשו ועבד אותו ג' שנים וישב וימרד בו כמ"ש במלכים ב' (כ"ד) ובשנת ג' למרדו שהיא שנת י"א למלכותו חזר ועלה עליו וכמ"ש בדברי הימים ב':

פסוק ב
ומקצת כלי וגו'. כי מהם נשארו ולקחם בגלות יכניה ועוד נשארו מהם ולקחם בגלות צדקיהו וכמ"ש כי כה אמר ה' וגו' ועל יתר הכלים וגו' אשר לא לקחם בגלותו את יכניה וגו' בבלה יובאו וגומר (ירמיה כז)
בית אלהיו. ומתחילה הביא את הכל אל בית אלהיו ואף את האנשים לקלס לאלהיו וליתן לו תודה על הנצחון ואח"כ הביא כלי בית המקדש אל בית האוצר:

פסוק ג
רב סריסיו. שר וגדול על הסריסים
ומזרע המלוכה. ר"ל והמה יהיו מזרע המלוכה והם עצמם יהיו מן הפרתמים ר"ל מגודלים בעושר ובממשלה:

פסוק ד
כל מאום. ר"ל שום מום כלל וכלל לא כמו לא תאכלו כל נבלה (דברים יא)
וטובי מראה. בלובן ובהירות
בכל חכמה. יהיו משכילים בכל מיני חכמות
ויודעי דעת. ר"ל בתחלת אמרי המדבר ישכילו לדעת דעתו ותוכן כוונתו ומה יהיו אחרית אמריו
ומביני מדע. ר"ל שיהיו צחים בלשונותם במיטב הדבור להבין אל זולת מה במדעי לבבם ובמחשבתם
ואשר כח בהם. להתגבר על הטבע לאנוס ולעצור מהשחוק והשינה וכדומה למען יעמדו בהיכל מלך מבלי שום מניעה וכאשר ראוי והגון
וללמדם ספר. מוסב על המקרא שלפניו לומר להביא מבני ישראל וגו' וללמדם ספר וגו' והוא המכתב והלשון:

פסוק ה
וימן להם המלך. כל זה מדברי המלך שאמר לאשפנז הנה המלך יזמין להם בכל יום דבר הצריך להם ביומו ממאכלי המלך ומן היין אשר ישתה הוא (ואף שנבוכדנצר עצמו היה המדבר לא אמר כמדבר בעדו וכן דרך המקרא וכמ"ש וישלח וגומר ואת שמואל (שמואל א' י"ב) עם כי שמואל עצמו היה המדבר וכן רבים כמוהו)
ולגדלם. ובאופן זה יהיו מגודלים שלש שנים למען יהיו נראים יפים ובעלי בשר
ומקצתם. מקצה שלשת השנים יעמדו בתמידות לפני המלך לשמש אותו בכל עת:

פסוק ו
ויהי בהם. באותן הילדים שהביא אשפנז כדבר המלך ולתוספת ביאור אמר מבני יהודה ר"ל מזרע מלכי יהודה ומה שסתם למעלה פירש כאן
דניאל וגו'. כי רבים הביא מזרע מלכי יהודה ובהם היו דניאל וגו' :

פסוק ז
שמות. מלבד שמותם מן הלידה
בלטשאצר. אולי המלה ההיא יורה בלשון כשדים כמו דניאל בלשון הקודש וכן יתר השמות:

פסוק ח
וישם. חשב בלבו והתעורר בדבר
אשר לא יתגאל. במאכלי האיסור וביין נסך של עכו"ם
ויבקש. שאל ממנו למנוע מאתו פת בג והיין לבל יתגאל:

פסוק ט
לחסד ולרחמים. עם כי הוא לא מילא שאלתו מכל מקום לחסד יחשב מה שלא גער בו והשיבו בדברים רכים והיה מעלים עין במעשה המלצר:

פסוק י
אשר מנה. הוא בעצמו הזמין וקבע מאכלכם ואיך אשנה את דברו
אשר למה יראה. אשר למה אעשה כה שיראה המלך את פניכם זועפים ורעים מן פני יתר הילדים
וחיבתם. ואהיה ע"י חייב את ראשי למלך כי כן משפט המלך להתיז את הראש של מי אשר ימרה את דברו:

פסוק יא
על דניאל וגו'. להביא להם את מאכליהם ומשקיהם:

פסוק יב
את עבדך. אמר על עצמו ועל חנניה מישאל ועזריה חביריו
ומים ונשתה. ומים יתנו לנו ונשתה:

פסוק יג
מראינו ומראה וגו'. תראה מראות פנינו אל מול מראות אלו אם יש מה השתנות אלו מאלו
וכאשר תראה. ולפי מה שתראה ככה תעשה אם לא יהיה פנינו רעים מפניהם אזי תוסיף לתת לנו מן הזרעונים ומים ואם רעים יהיו אז בע"כ נאכל פת בג ונשתה יין:

פסוק טו
מן כל. עוד יותר מן כל הילדים וגו':

פסוק טז
נושא. נוטל לעצמו
פת בגם. הניתן למאכלם:

פסוק יז
ארבעתם. הם דניאל חנניה מישאל ועזריה
מדע והשכל. ידיעה בהם ולהשכיל עוד מוצא דבר
בכל ספר. מכתב ולשון כל עם ועם ובכל מיני חכמה
ודניאל. ויותר עליהם דניאל שהוא היה מבין בכל חזון וחלומות ר"ל לדעת פתרון חלומות:

פסוק יח
ולמקצת הימים. ולסוף שלשת השנים
אשר אמר המלך להביאם. לעמוד לפניו כמ"ש למעלה
ויביאם. אז הביא את כל הילדים לבחור מהם מי ומי יעמדו לפניו :

פסוק יט
וידבר אתם. בדברי חכמה והשכל לנסות חכמת כל אחד
ולא נמצא מכולם. להיות חכמים ומשכילים כדניאל חנניה מישאל ועזריה
ויעמדו. מינה אותם להיות עומדים לפניו תמיד לשמשו:

פסוק כ
חכמת בינה. חכמת הבנת דבר מתוך דבר
וימצאם. מצא בהם עשר ידות יותר על כל החרטומים והאשפים:

פסוק כא
ויהי דניאל. היה בגדולה בבבל עד שנת וגו' ומאז מנע עצמו ממלאכת המלך ומינה את זרובבל תחתיו: