בשבילי התנ"ך
 
ילקוט שמעוני, מלכים א פרק ז


סימן קפה
ויבן את בית יער הלבנון
אמר מר זוטרא בר טוביה:
למה נקרא שמו יער?
לומר לך, מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב.

וכן הוא אומר: הנה מטתו שלשלמה, של מלך שהשלום שלו.
מיטה, זה בית המקדש.

ולמה נמשל בית המקדש למיטה?
אלא מה המיטה אינה לפריה ורביה, אף (היה) בית המקדש כל מה שהיה בתוכו מפרה ורבה, שנאמר: ויאריכו הבדים.
וכן הוא אומר: והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות.

בן אשה אלמנה הוא וגו'
וכתיב: בן אשה מבנות דן.

אמר ר' לוי בשם ר' חייא בר חנינא:
אתה מוצא כשנעשה המשכן, שני שבטים היו שותפין במלאכתן, שבטו של יהודה בצלאל, שבטו של דן: אהליאב בן אחיסמך.
וכן במלאכת בית המקדש, בן אשה אלמנה הוא (ממטה) [מבנות] דן
ושלמה בן דוד למטה יהודה.

וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חרש נחשת.
אמר ר' יוחנן:
מנין שלא ישנה אדם אומנותו מאומנות אבותיו?
שנאמר: וישלח המלך שלמה.
ואמר מר: אמיה מדבית דן, וכן: ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחושב.

ויעש שלחנות עשרה
שנו רז"ל:
עשרה שלחנות עשה שלמה, שנאמר: ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל, ואם תאמר חמשה מימין הפתח וחמשה משמאל הפתח, אם כן שלחן בדרום, והתורה אמרה: והשלחן תתן על צלע צפון, אלא של משה (ד) באמצע וחמשה מימינו וחמשה משמאלו.

עשר מנורות עשה שלמה, שנאמר: ויעש המנורות עשר כמשפט ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאל, וא"ת חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח, א"כ מצינו מנורה בצפון, והתורה אמרה: ואת המנורה נכח השלחן על (ירך) [צלע] המשכן תימנה, אלא של משה באמצע וחמש מימינה וחמש משמאלה.

תני חדא:
מחצי הבית ולפנים.

ותני אידך:
משליש הבית ולפנים?!
לא קשיא, מר קא חשיב קדש הקדשים בהדי היכל ומר לא קא חשיב קדש הקדשים בהדי היכל.

שנו רבותינו:
עשר שלחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין אלא על של משה, שנאמר: ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב.

עשר מנורות עשה שלמה ולא היו מדליקין אלא בשל משה, שנאמר: ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב.

ר' אלעזר בן שמוע אומר:

על כלם היו מסדרין, שנאמר: ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים.
ובכולם היו מדליקין שנאמר: ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור.

ר' יוסי בר' יהודה אומר:
לא היו מסדרין אלא בשל משה, אלא מה אני מקיים ואת השלחנות אשר עליהם לחם הפנים זהב?
אלו שלחנות שלשה שהיו במקדש, שנים שהיו באולם מבפנים פתח הבית, אחת של כסף ואחת של זהב, על של כסף נתן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקודש ולא מורידין.
אחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד.

ויעש שלחנות עשרה
כידי להרבות זרעים.

ולמה עשה משה אחד?
שלא היו במדבר צריכין לזרעים, וכיון שבא שלמה עשאן עשר, כדי להרבות זרעים.
ולכך נתן חמש מימין כנגד ימין העולם שהוא דרום, שמשם טללי ברכה וגשמי נדבה יוצאים לעולם.
אמר שלמה: בזכות אלו השלחנות הנתונות בימין יהיו גשמי ברכה וטללי ברכה יוצאים לעולם מן ימין. ולכך נתן חמשה משמאל כנגד צפון שהוא השמאל, שמשם הרעה יוצאה לעולם.
אמר שלמ: בזכות השלחנות הנתונות משמאל יודחו הרעות מישראל.

וכך קבע עשרה כיורות חמשה מימין כיור של משה וחמשה משמאל.
ויעש את מנורת הזהב עשר כנגד עשרת הדברות, וכל מנורה היו בה שבעה נרות הרי שבעים כנגד שבעים אומות, שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים ומיום שכבו הנרות נתגברו. ותורה נמשלה בנר שנאמר: כי נר מצוה ותורה אור.

ואף על פי שעשה שלמה עשר שלחנות לא היה מסדר לחם הפנים תחלה אלא על של משה, שנאמר: ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים ואחר כך היה מסדר על כלן, שנאמר: ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים.

ואע"פ שעשה שלמה עשר מנורות לא היה מבעיר תחלה אלא על של משה, שנאמר: ומנורת הזהב ונרותיה, ואחר כך היה מבעיר כלם, שנאמר: ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט.

ויעש בית קדש הקדשים כרובים שנים,
כנגד לוחות שנים.
מעשה צעצועים שהם מטללים בכתרים.

וכנפי הכרובים ארכם אמות עשרים כרובים היו שנים וארכם עשרים אמות הרי כ"ב, כנגד כ"ב אותיות.
כנף אחת מגיע עד הקצה, שהם מגיעים מסוף העולם ועד סופו, כשם שלמד באמצע האותיות כך כרובים באמצע והם עומדים על רגליהם כאות למ"ד.
ופניהם לבית, שבזכותו ובזכות עושיהם הבית עומד.
והם היו ראש לכל מה שהיה בבית, שהייתה שכינה עליהם חונה ועל (הארץ) [הארון] ומשם היה מדבר למשה, שנאמר: וישמע את הקול מדבר אליו.

ויקם את העמודים יכין ובעז
יכין
כנגד הירח, ירח יכון עולם.
בועז כנגד השמש, שהוא יוצא בגבורה ועוז, שנאמר: ישיש כגבור לרוץ אורח.
וכנגדן בגוף שני עיניים, שעיניים גבוהות ונתונות בראש כך היו שני העמודים גבוהים.

ויעש כיורים עשרה, כדי להרבות את הגשמים שהם ככיור.
עשרה כיורות כנגד עשרת הדברות.

ולמה לא עשה במדבר אלא כיור אחד?
שלא היו ישראל צריכים גשמים במדבר, שהמן יורד להם והבאר עימהם, בא שלמה ועשה עשרה כיורות להרבות גשמים שהיו בארץ ישוב והיו צריכים גשמים הרבה, שנאמר: ארץ הרים ובקעות.

ארבעים בת יכיל
כנגד ארבעים יום שבהם נתנה התורה, ארבעה ימים לכל דבור.
וכן שלמה עשה כל כיור ארבע אמות, שנאמר: כארבע באמות הכיור.

עשר מכונות
כנגד עשרה מאמרות, על כל מכונה אמירה, על כל כיור דבור.

ויעש את הים מוצק
הים
זה העולם שהוא מוצק, שנאמר: בצקת עפר למוצק.
ואומר: חזקים כראי מוצק.

עשר באמה משפתו
אלו עשר ספירות בלימה שהעולם עליהם עומד.

עגול סביב
שהרקיע עגול.

וחמש באמה קומתו
כנגד מהלך ת"ק שנה בין הארץ לרקיע.

וקוה שלשים באמה יסוב אותו סביב
כנגד שלשים יום שבכל חדש,

דבר אחר:
יסוב אותו סביב
שהעולם עומד בזכות עשרת הדברות,
ובעשרה מאמרות נברא,
וספירות עשר על בלימה,
הרי שלושים.

דבר אחר:
וקוה שלשים באמה יסוב אותו
זה קו ירוק שמקיף את כל העולם, שנאמר: ונטה עליה קו תהו.

ופקעים מתחת
כנגד שס"ה חלונות שבמזרח ושבמערב, שהשמש יוצא באחד מן המזרח ושוקע באחד מן המערב.

שני טורים הפקעים
אלו שמש וירח שהם סובבים ומנהיגים את העולם.

עומד על שנים עשר בקר
אלו שנים עשר מזלות שהעולם מתנהג בהם.

שלשה פונים צפונה
למה צפונה תחלה?
שהוא פתוח, שרוח צפונית פתוח לעולם, שנאמר: נוטה צפון על תהו.
ולא עוד,
אלא שכל רוח רעה אינו אלא מצפון, שנאמר: מצפון תפתח הרעה.

טלה אריה קשת - פונים צפונה,
שור בתולה גדי - פונים למערב,
תאומים מאזנים דלי - פונים לדרום,
סרטן עקרב ודגים - פונים למזרח.

[והים] עליהם מלמעלה
שהעולם עליהם מתנהג.

וכל אחוריהם ביתה
שלא נבראו לבטלה אלא לצורך העולם.

ועביו טפח
טפח חמש אצבעות בבינוניות, שעוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה.

ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן
שהארץ ושמים מסובכין זה בזה.

אלפים בת יכיל
(שמי שהוא מקיים) את התורה שקדמה אלפים לעולם ומי שהוא מקיימה אני משמרו (לאלף) [לאלפים] דור.

ויעש את הים מוצק עשר באמה.
תאני רמי בר יחזקאל:
ים שעשה שלמה עומד על שנים עשר בקר, שלשה פונים צפונה, ושלשה פונים ימה, ושלשה פונים נגבה, ושלשה פונים מזרחה, כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין למזרח. ואימא לגופיה, אם כן פונים למה לי.

שנו רבותינו:
כל שיש בהקיפו שלש טפחים יש בו רוחב טפח.
מנא הני מילי?
אמר ר' יוחנן:
דאמר קרא: ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו (אל) [עד] שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב.

והא איכא שפתו?
אמר רב פפא:
שפתו שפת פרח שושן היה דכתיב: ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן אלפים בת יכיל.

והא איכא משהו?
אלא כי קא חשיב מגואי קא חשיב.

תאני ר' חייא:
ים שעשה שלמה היה מחזיק ק"נ מקוה טהרה.

מקוה טהרה כמה הוי?
מ' סאה.

כדתניא:

ורחץ את בשרו במים במי מקווה.
כל בשרו במים במים שכל גופו עולה בהם.

וכמה הם?

אמה על אמה ברום שלש אמות.

ושיערו חכמים:
מי מקוה ארבעים סאה.

כמה הוי להו?
חמש מאות גרמידי לתלת מאה, מאה למאה וחמשין חמשין.

בארבע מאה וחמשין סגיא?
הני מילי בריבוע.

ים שעשה שלמה עגול היה.
מכדי כמה מרובע יתר על העגול?
רביע, לארבעה מאה, מאה למאה עשרים וחמש, הני מאה ועשרים וחמש הוו להו.

תני רמי בר יחזקאל:
ים שעשה שלמה שלש אמות תחתונות מרובעות ושתים עליונות עגולות.
נהי דאיפכא לא מצית אמרת ושפתו עגול כתיב, אימא חדא?
לא סלקא דעתך, דכתיב: אלפים בת יכיל.

בת כמה הוי?

שלש סאין, דכתיב: מעשר הבת מן הכור דהוו להו שיתא אלפי (גרמידי) [גריוי].

והא כתיב: (שלשת אלפים בת יכיל) [מחזיק בתים שלשת אלפים]?
ההוא לגודשא.

אמר אביי:
שמע מינה האי גודשא תילתא הוי.

ותנן נמי:
שידה תיבה ומגדל, כוורת הקש כוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית, אע"פ שיש להם שולים והם מחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש, טהורים.

סימן קפו
ותשלם המלאכה אין כתיב כאן, אלא כל המלאכה, מלאכת ששת ימי בראשית שלמה, מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות ועשה אין כתיב כאן אלא לעשות, עדין יש מלאכה אחרת, וכיון שבא שלמה ובנה את בית המקדש, אמר הקב"ה: עכשיו שָׁלְמָה מלאכת שמים וארץ, לכך נקרא שְׁלֹמֹה, שהשלים הקב"ה מלאכת ששת ימי בראשית לתוך מעשה ידיו.

דבר אחר:
ותשלם
ותהי שלום.
מלמד שכל האומנים שהם בונים בו, לא מת אחד מהם ולא חלה אחד מהם ולא נשבר מגרופית ולא קרדום ולא חש עיניו ולא נפסק כלי המלאכה ולא נשבר אחד מהם.
ואם תמה אתה על הדבר -
אמר רבי אלעזר:
לכבודו של בשר ודם נעשה כן, כל מצרי שעלה עם יעקב לקוברו לא נפסק אזור של אחד מהם ועל בנין בהמ"ק את תמה שנעשה כן?!

דבר אחר:
ותשלם כל המלאכה
כיון שהשלימו האומנין את המלאכה שלמה נפשם.
עכשו דרשת שלא חלה אחד מהם ועכשיו את אומר ששלמה נפשם?
אמר הקב"ה: שלא (יכחדום) [יכריחום] עובדי אלילים ויבנו עימהם בנינות ויהיו אומרים אלו הם שבנו עם שלמה בנין האלהים.

ומהו ותשלם?
עלי לשלם להם מתן שכר.
מה כתיב למעלה?
והפותות לדלתות הבית וגו' זהב.

רבי יצחק מגדליא ורבי סימון,
רבי יצחק אומר:

(ה) הבלוטין שבפותחות היו של זהב.

ורבי סימון אומר:
אף הפותחות שתחת הציר היו של זהב ואלו הייתה הפותחת חסרה בלוט אחד לא הייתה המלאכה שלימה, לכך סמך והפותות לדלתות ותשלם כל המלאכה.

ויבא שלמה את קדשי דוד אביו
ולמה לא נצרך להם?
יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי.
לשבח - דוד בקש על הדבר.
אמר לפניו: רבון העולמים, צופה אני בנבואתי שסוף בהמ"ק עתיד ליחרב וכל מה שהפרשתי מבתי עבודת אלילים שהייתי מחריב, שלא יהו העו"א אומרים: מה היה דוד סבור, החריב בתי אלהינו ועשה בית לאלהיו ננערו אלהינו וגבו נקמתם והחריבו בית אלהיו, לכך נתפלל שלא יצטרך להם שלמה.

ומי שדורש לגנאי - על שבא הרעב בימי דוד שלש שנים וכמה תסבירות היו לו לדוד צבורין מכסף וזהב, מה שהיה מתקין לבית המקדש היה צריך להוציאו ולהחיות בו את הנפשות ולא עשה כן.
אמר לו הקב"ה: בני מתים ברעב ואתה צובר ממון לבנות בו בנין, חייך, אין שלמה נצרך מהם כלום.


הפרק הבא    הפרק הקודם