בשבילי התנ"ך
 
רשי, מלכים א פרק ז



פרק ז, א

ואת ביתו בנה שלמה שלש עשרה שנה. שבמלאכת גבוה נזדרז, ובשלו נתעצל, ובשבחו סיפר הכתוב.

פרק ז, ב

בית יער הלבנון. תרגם יונתן: בית מקירת מלכיא עמודי הארזים העומדים באורך המאה אמה, כל טור וטור לאורך המאה, ומטור הראשון לטור הרביעי חמשים אמה, והיא רוחב הבית, הגהה מבעל צורת הבית. וכרותות ארזים. קורות ארזים, לאורך הבית היה טור עמודים בקרקע, והכרותות מעמוד לעמוד, והטור השני למול טור הראשון ברוחב הבית, וכן ארבעה הטורים, וסכך הנסרים לרצפת הבית מטור לטור על הכרותות, והעמודים הללו עשוים פתחים פתחים כעין אכסדרה, והיו הכרותות כמו משקוף שעל המזוזות, והיו גם כן אלו הכרותות כדי להעמיד עליהם המחיצות, שהם הצלעות הנזכרים בכתוב, ושאמר הצלעות אשר על העמודים, ולא אמר על הכרותות, לפי שהעמודים הם העיקר שהבית נכון עליהם, והכרותות אינם אלא להחזיק ולחבר עמוד אל עמוד להיות האהל אחד, ומונחים על צדן ולא היו זקופין, ובאמרו על העמודים, רוצה לומר על הכרותות שעל העמודים, ולא נקרא בשם בפני עצמן לגבייהו. ואפשר נמי, שהכרותות אינם עולים למעלה מן העמודים, דאינם שוכבים למעלה, אלא הם נתונים בראשי העמודים ובשווין למעלה, ולא כעין משקוף השוקף על המזוזות, אלא כמו יתד ארוך המחבר שני עמודים, ומה שכתוב וכרותות על העמודים, פירושו, בצד העליון של העמודים, נמצא, מה שעל הכרותות הוא על העמודים, עד כאן פירוש בעל צורת הבית.

פרק ז, ג

וספון בארז. קירוי עליה מלמעלה. על הצלעות. מחיצות עליונות שעל הכרותות, ארבעה מחיצות זה אל זה ברוחב, משוכים לאורך הבית, כולן פתחים וחלונות, כי בית הקיץ הוא עשוי לאויר, ועל אותן מחיצות קירוי הספון, ארבעים וחמשה נסרים היו הספון, שלשה טורי נסרים (לשלשה חללים,) שבין ארבע טורי העמודים, חמשה עשר נסרים הטור (כלומר נתונים בין כל חלל חמשה עשר מהם) ארכן לרוחב שבין טור לטור, ורחבן לאורך הבית זה אצל זה.

פרק ז, ד

ושקופים שלשה טורים. ועוד עשה קרוי אצל שלשה טורים הנסרים, ושלשת טורי השקופים, כי רוחב של חמשה עשר נסרים, לא קירה את הבית בכל ארכו, שהוא מאה אמה, ועשה אצלו לקרות הבית קרוי של נסרים קטנים, נתונים על מרישין קטנים הנותרים (צריך לומר, הנתונים) מטור כרותות ארזים אל טור, שלשה מרישין זה אצל (צריך לומר, לסוף) זה, ושקופין משני צדיהן, כעין משקוף שהדלת שוקף בו, ועל אותן שקופין, ראשי הנסרים הקטנים נתונים בו, ארכן של נסרים קטנים, כנגד רחבן של נסרים גדולים שנתן תחלה. ומחזה אל מחזה. ראשי נסרים של שקוף זה, למול (ראשי) נסרים של (שקוף) זה. מחזה. לשון קצה, ומנחם כן פותרו, וחברו (תהלים קז ל,) אל מחוז חפצם, וכל חזית שבלשון משנה, כך הוא בסדר מערכת התמיד (תמיד כט א,) וכן הוא עושה (חזית) מבחוץ, בפרק השותפין בבבא בתרא (בא). ויונתן אף הוא תרגמו, זוי לקביל זוי. אבל שקופים אטומים (לעיל ו ד,) וכן (כאן פרק ה ,) רבועים שקף, כולם תרגם, כלונסא.

פרק ז, ה

וכל הפתחים והמזוזות. שסתם מקירת מלכים עשוי פתחים פתחים, מפני האויר, ולכך קראו בית יער, שדומה ליער. רבועים שקף. תרגם יונתן: מרבעין וחפן כלנסא. ומחופין היו הפתחים בנסרים דקין רבועין היו כשאר פתחי בתים, ולא עשויין כיפה כעין פתחי אולם.
ומול מחזה.
ומול של מחזה, מיסב לקראת מחזה האחרת, ראש הנסר לקראת ראש הנסר, שלש פעמים בכל תקרה ותקרה, ואיני יודע האיך.

פרק ז, ו

ואת אולם העמודים. אולם עשה לפני העמודים האלה, מבוא לבית, חמשים אמה ארכו, לרחבו של בית שהיה חמשים אמה, ושלשים רחבו לפני אורך משך הבית, אלא שלעולם המדה יתירה קרויה אורך, והקצרה קרויה רוחב. ואולם על פניהם. אולם גבוה עשה על כל הבית. ועמודים ועב על פניהם. ועל כרותות ארזים שעל העמודים התחתונים, הציב על (צריך לומר, עוד) עמודים אחרים, ומרישין מעמוד לעמוד, העמודים לארוג בהן צלעות מזה לזה, והעבים לקירוי העלייה, עב היא מריש, כמו ששנינו והעבים אלו המרישין.

פרק ז, ז

ואולם הכסא. [תרגום] ואולמא לאתקנא תמן כורסי בית דינא דדאין תמן פרוסדא לבית דינא עביד, פרוסדא לשון פרוזדור. וספון בארז. מחופה קרקע הרצפה בארזים. מהקרקע. תרגם יונתן: מן אושיא עד אושיא. מיסוד כותל זה, ועד יסוד כותל זה.

פרק ז, ח

וביתו אשר ישב שם. דירה גמורה, לאכול שם ולשכב שם. מבית לאולם. לפנים מן אולם של בית יער הלבנון. ובית יעשה. עלה בלבו לעשות בית לבת פרעה. כאולם הזה. כמעשה אולם הזה.

פרק ז, ט

כל אלה אבנים יקרות. כל האבנים האלה עשויות כבדות. כמדות גזית. כמדת אבני גזית, מדה אחת היתה לאבני גזית במדינה. וממסד עד הטפחות. בגובה היה הבנין הזה עשוי באבני גזית האלה, מן היסוד עד שמי הקורה. וממסד. לשון יסוד. הטפחות. שמי קורה, כמו (ישעיהו מח יג,) וימיני טפחה שמים. ומחוץ. לצד החוץ היה כל משך הקירות באבנים הללו, עד החצר הגדולה.

פרק ז, י

ומיוסד וגו' אבנים גדולות. והיסוד שבתוך הקרקע, היה של אבנים גדולות יותר ממדות גזית.

פרק ז, יא

ומלמעלה אבנים יקרות. ומלמעלה ליסודות היו אבנים יקרות עד הטפחות, כמו שאמר למעלה. וארז. [תרגום] וחפי נסרין דארזא, כמו שאמר (פרק ז,) וספון בארז.

פרק ז, יב
שלשה טורים גזית. החומה עשויה שלשה נדבכין של אבנים, ונדבך של עץ עליהם.

פרק ז, יד

חרש. אומן. וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת. שלשה כלי אומנות שהעולם נברא בהן, שנאמר (משלי ג יט-כ,) 'בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו'. בשלשתן נבנה הבית.

פרק ז, טו

את שני העמודים. שהעמיד באולם יכין ובועז. שמנה עשרה אמה קומת וגו'. ובדברי הימים (ב ג טו) הוא אומר, שלשים וחמש אמה קומתן, שיצק שניהם כאחד, והאמה החסירה, אומר אני, חצי אמה היתה לכל אחד בראשו, שאינה דומה למלאכת שאר העמוד, כמו שאמור למטה (פרק כב) בענין, ועל ראש העמודים מעשה שושן. וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני. לימד שהיה ארבע אמות על ארבע אמות עגול, שכל שיש בהקיפו שלשה טפחים, יש בו רוחב טפח, ועוביו ארבע אצבעות, והוא חלול, כך מפורש בסוף ספר ירמיהו (נב כא). והרי זה מקרא קצר, פירש ארכו של אחד, וילמד השני ממנו, ופירש הקיפו של שני, וילמד ממנו הראשון. וכן תרגם יונתן: וחוט משח תרתין עסרי אמין מקיף ליה, וכן לעמודא תנינא.

פרק ז, טז

ושתי כותרות. פומייל"ש בלע"ז. מוצק. טרישגיטי"ר בלע"ז. חמש אמות קומת הכותרת האחת. ובסוף הספר (מלכים ב כה יז) הוא אומר, שלש אמות, שנינו במשנה ארבעים ותשע מדות, שתי אמות התחתונות של כותרות היו שוות לעמוד, שלא היו בהן צורה, ושלש העליונות היו עודפות לחוץ, המוקפות צורה, שנאמר (בפרק יז,) שבכים מעשה שבכה, כמין לולבין של דקל היו מוקפות. ואומר אני, שלא מנה אותן שתי אמות התחתונות בסוף הספר, לפי שהיו שוות לעמוד, והעמוד תחוב בכותרות שתי אמות.

פרק ז, יז

שבכים מעשה שבכה. השבכות שהיה להם, דומה כמין כיפה, שקורין קויפ"א. מעשה שבכה. מוקפות היו צורות של לולבי דקל, כמו (איוב יח ח,) ועל שבכה יתהלך, וגדילים היו להם כמעשה שרשראות. שבעה לכותרת האחת. שבעה לולבין היה להיקף אחד לשבכה אחת.

פרק ז, יח

ושני טורים. של רמונים ושל נחשת, הרמונים תחובים בשרשרות המקיפות את הכותרת, כך מפורש בדברי הימים (ב ג טז,) ובמשנת ארבעים ותשע מדות. לכסות את הכותרת אשר על ראש הרמונים. הרי זה מקרא מסורס, לכסות הרמונים את הכותרות אשר על הראש, וכן היו הכותרות עשויות לפי סדר משמעות המקראות, כמין שני אגנים היתה כל אחת, אגן התחתון בית קיבולה למעלה, והוא קרוי גולה, כמו שאמור בענין (לקמן פרק מא,) וגולת הכותרות, ותרגמו יונתן, אגני קרונתון. העליון כפוי על התחתון, בית קיבולו למטה, והיא קרויה שבכה כמה שנאמר בענין זה (שם), והשבכות שתים לכסות את שתי גולת הכותרות. נמצא רחבה במקום הדבק, ומשופעת ועולה, ומשופעת ויורדת, והוא קרוי בטן. וכן תרגם יונתן מלעומת הבטן (פרק כ,) מלקבל דבקא. וגובה שתי האגנות האלה ארבע אמות, וזהו שאמר (פרק יט,) ומעשה שושן באולם ארבע אמות. מצוירות היו בם כמין פרחי שושנים, כדרך הציורין בכותל האולמות, ארבע אמות גובה, והאמה החמישית, היא כותרת קטנה למעלה מן הגדולה, הוא שנאמר (פרק כ,) וכותרת על שני העמודים.

פרק ז, כ

גם ממעל מלעומת הבטן. שהוא לעבר השבכה, בסוף השבכה בשוליה, הוא באמצע במקום הדבק שעל השבכה (צריך לומר, שהשבכה) מדובקת בגולה אשר תחתיה. והרמונים מאתים. רמונים עשוין שתי טורים סביב, מחורזים בשלשלת, ומקיפין את השבכה. על הכותרת השנית. אף זה מקרא קצר, על האחת, וכן על השניה.

פרק ז, כב

ועל ראש העמודים מעשה שושן. חצי אמה בראש כל אחד היה כותלו דק כשושן, ושאר העמוד עוביו ארבע אצבעות נבוב, לכך לא נמנית אותה אמה ביציקת העמודים בדברי הימים, לפי שלא היתה שוה למלאכת העמוד.

פרק ז, כג

עשר באמה משפתו עד שפתו. באמצעיתו, שכל רוחב כלי עגול, באמצעיתו הוא. וקו שלשים באמה. זהו שאמרו כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, הקיפו שלשים, ורחבו עשר, ומתוכו הוא מודד, בערובין יד א. קומתו. עומקו, ובדברי הימים (ב ד ו) הוא אומר, שעשאו לרחיצת הכהנים לטבול בתוכו.

פרק ז, כד

ופקעים. וצורת ביעין, תרגם יונתן. מתחת לשפתו. בשלש אמות תחתונות שהיו מרובעות, שכך שנינו בגמרא דעירובין (שם עמוד ב,) שלש תחתונות מרובעות, ושתים עליונות עגולות, ואי אפשר לו להכיל אלפים בת, שהם מאה וחמשים מקוה טהרה ארבעים, אלא בענין זה כמו שפירשו רבותינו בעירובין, עליונות מרובעות והתחתונות עגולות, אי אפשר לומר, דכי כתיב שפתו עגול סביב, לכך הוא אומר, בפקעים הללו עשר באמה מקיפין את הים סביב, שבמקום ריבועו (הקיפו) ארבעים אמה, עשר אמה לכל רוח, אבל במקום עיגולו אי אפשר לומר עשר באמה סביב. שני טורים הפקעים יצוקים ביצקתו. הכל מוצק יחד, לא שחבר לו את הפקעים אחר יציקתן על ידי מסמרות או על ידי דבק, שקורין שולדר"א בלע"ז.

פרק ז, כה

וכל אחוריהם. של בקרים הללו. ביתה. אל תחת הים היו אחוריהם פונים [שלשה] (שנים) שבצפון לקראת שבדרום, ושל מזרח כנגד של מערב.

פרק ז, כו

ועביו טפח. שוליו ודופנותיו, אלא שאצל פיו היה דק ומרוקע ומרודד, כמעשה שפת כוס ששותין בו, ומצוייר פרח ושושן. אלפים בת. ששת אלפים סאים, שהבת שלש סאין, שנאמר (יחזקאל מה יא, ) האיפה והבת תוכן אחד להם. נמצאו חמשים ומאה מקוה טהרה, הארבעים מאות, מאה מקואות, והעשרים מאות, חמשים מקואות (עירובין שם). ואף כשתחלוק הכל לפי מדה ששיערו חכמים אמה על אמה ברום שלש אמות למקוה, תמצאנה כן, שלש אמות מרובעות, מאה מקואות, ושתים העגולות, חמשים מקואות, שהמרובע יתר על העיגול רביעית. ובדברי הימים (ב ד ה) כתיב, בתים שלשת אלפים יכיל, ופירשו רבותינו (שם) במדת היבש, שהגודש היה שליש בבית הקיבול.

פרק ז, כז

ושלש באמה קומתה. של מכונה לבד (פירוש, חוץ מן הכן גופה, יד האופן היא האופן) שהיא יושבת עליו, אמה וחצי אמה, וגובה המכונה אמה וחצי ארבע באמה אורך וגו' האמה גובה היתה מרובעת, אבל חצי האמה היתה עגולה, שנאמר (פרק לה,) ובראש המכונה חצי האמה קומה עגול סביב.

פרק ז, כח

מסגרת להם. ראיתי במשנה ארבעים ותשע מדות, המסגרות כמין טבלאות. מסגרות להם. המסגרות מיד אופן ליד אופן, ויד אופן, הוא עץ התחוב בתוך האופן בנקב, וקרוי איישי"ל בלע"ז. וארבעה האופנים במכונה, מסגרות מכאן ומסגרות מכאן, מארבע צדדין, ובין זו לזו ארבע אמות רוחב, ומלמעלה סרנים, כמו נסרים, מול המסגרות, והשלבים מן התחתונה לעליונה. ומסגרות אחרות בין השלבים כעין מלאכת כרעי המטה של בני כפר, שאינן עגולים אלא פלט, לצור בהם אריות וכרובים. ואומר אני, שהשלבים הללו כעין שליבות סולם, כמין מקלות נחושת זקופין על המסגרות התחתונה, כשנים ושלשה בין מקל למקל, מסגרות קבועות משליבה לשליבה. ויונתן תרגם: שליביא.

פרק ז, כט

ועל המסגרות אשר בין השלבים. היו מצויירות צורות אריות, צורות בקרים וכרובים. ועל השלבים כן. בסיס, להושיב הכיור עליו, מלמעלה למסגרת אשר על ראשם. ומתחת לאריות ולבקר. המרוקמין על המסגרות שבין השלבים. ליות לויות, כמין זכר ונקבה מחוברין זה בזה. מעשה מורד. מרודדין, כמין רידוד טס דק, ואין בולטין בעביו, ולא חקוקים בשיקוע. ויונתן תרגם: לויות מעשה מורד, מדבק עובד כבוש, שולדור"ש בלע"ז.

פרק ז, ל

וארבעה אופני. שנים לפניה ושנים לאחריה, כדרך העגלות הגדולות. וסרני נחשת. יונתן תרגם: ונסרין דנחש. הם הנסרים העליונים מול המסגרות. סרני. כמו נסרים. וארבע פעמותיו. של כן שעליהם. כתפות להם. בולטות למעלה מן הנסרים בזויות הכן. ותחת הכיור היושב על הכן, היו הכתפות יצוקות. (ספרים אחרים ללמד שמתוך הכן היו הכתפות יוצאות ביציקה אחת, והכתפות מחזיקות לכיור שלא יפול למטה לתוכה של כן). מעבר איש ליות. מצד כל אחד מן הכתפות, היה לויות של זכר ונקבה מצויירות. מעבר איש, כמו איש אל אחיו האמורים בכרובים (שמות כה כ).

פרק ז, לא

ופיהו מבית לכתרת ומעלה באמה. פיהו של כן, יוצא מתוך פיהו של כותרת, ועולה למעלה אמה גובה, והכותרת היא הגג המכונה עשוי כמין כובע משופע מכל צדדיו, ובאמצע נקבעת נקב עגול אמה וחצי אמה רוחב בעגול, וסביב אותו נקב כמין היקף מחיצה, חצי אמה גובה סביב, וכך מפורש למטה (פרק לה) בענין, שנאמר, ובראש המכונה חצי אמה קומה עגול סביב. והוא קרוי פי הכותרת, והכן מונח על אותו היקף, ושולי הכן תחובין בתוך פי ההיקף, ולמעלה הימנו הוא בולט אמה, וזהו שאמר כאן, ופיהו מבית לכותרת ומעלה באמה. ופיה עגול מעשה כן. ופיה של כותרת עגול, דוגמת כן העגול. אמה וחצי האמה. רחבה בעגול. וגם על פיה מקלעות. צורת פרחים.

פרק ז, לב

וארבעת האופנים למתחת למסגרות. שהמסגרות מיד אופן ליד אופן, כמו שפירשתי. וידות האופנים. הוא עץ התחוב באופנים, וקורין איישי"ל. במכונה. דבוקים מצוקים במכונה ביציקה אחת.

פרק ז, לג

כמעשה אופן המרכבה. תרגם יונתן: כעובד גלגלי מרכבה, אופן בתוך האופן שתי וערב, כמו שאמר ביחזקאל (א טז) במרכבה גבוה. ידותם. איישי"ל. וגביהם. בוייל"ש בלע"ז, הם הנקבים. וחשוקיהם. הם עגולים סביב, שהוא קישורן. וחשוריהם. זרועות האופנים, התחובים מגביהם לחשוקיהם, שקורין ריי"ש בלע"ז.

פרק ז, לד

וארבע כתפות. כמו שפירשתי למעלה, וארבע פעמותיו כתפות להם, ולא שנאן כאן אלא לומר ומן המכונה כתפיה.

פרק ז, לה

חצי האמה קומה עגול. היא מחיצה, כמו שפירשתי למעלה, שהיא סביב הנקב והאמה מרובעת. ועל ראש המכונה ידותיה. הם סרני הנחשת האמורים למעלה. ומסגרותיה ממנה. מסגרות התחתונות הוצקו עמה, ולא שחיברן לאחר כן.

פרק ז, לו

ויפתח על הלוחות ידותיה ועל מסגרותיה. התחתונות על שניהם, פתח וחקק כרובים אריות (ותימרות ספרים אחרים אינן). כמער איש ולויות. פתח סביב כזכר ונקבה החבוקים בזרועותיהן, כן פירשו רבותינו יומא נד א. כמער. לשון אחיזה ודיבוק, כזכר המעורה בנקבה, ופירושו, איש ולויותו. ולפי משמעותו לויות לשון דיבוק, שולדור"א בלע"ז, כמו לויות היו שם, עשויות כמערת איש, והמערה כמו שפירשנו.

פרק ז, לז

מוצק אחד. כשם שיצק את הראשונה, כן יצק את כולם. פירוש מבעל צורת הבית, וזה מעשה המכונה, עשה ארבעה אופני נחושת, שנאמר (פרק ל,) וארבע אופני נחשת למכונה האחת, כצורת עגלה גדולה, וקומת האופן האחד, אמה וחצי האמה. ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה, אופן בתוך אופן, למען יוכל להוליכם אל אשר יהיה הרוח והרצון להוליכם, שמה יוליכם מבלי שיצטרך להפכם אנה ואנה, והמרחק שמאופן לאופן ממזרח למערב, ארבע אמות, וכן מצפון לדרום שהיא מרובעת, לא ארוכה כעגלות שלנו, וזהו שאמר (פרק כז,) ארבע באמה ארך המכונה האחת, וארבע באמה רחבה, ומקל עב וארוך נתחב בשני האופנים שממזרח למערב הצפוניים, וכן בשנים הדרומיים וכן כמו באותן האופנים שבתוך אלו, היה מקל נתון ונתחב בשנים מהם שמצפון לדרום המזרחיים, וכן בשנים המערביים, ואלו המקלות קראם הכתוב ידות, זהו שאמר וידותיהם. ופירוש וגביהם, הוא מרכזי האופנים שבתוכה סובבים המקלות הללו, ונקראים גב, לפי שהיא הגובה שבאופן, בשכבו על הארץ, וכן כל מרכז העיגול הוא הגובה שממנו, לפי שכל הצדדין נמשכין ממנו. ופירוש וחשוקיהם, הם העיגולים החיצונים, שמקשר חישוריהם שהם העצים הדקים, כמין זרועות הנתחבים ונתונים מגב לחישוק, והוא מלשון וחשוקיהם כסף (שמות כז י,) והוא הגלגל המגלגל על הארץ, ורגילין לעשות סביבו ברזל עגול, ונקרא בלשון המשנה בפרק י"א דכלים (משנה ג,) סובב של גלגל. וכאן לא היה צריך לסובב, לפי שהוא כולו מנחושת. ומסגרות, פירוש, כמין טבלאות עשוי להם על הידות לארבע רוחות בריבוע, וזהו שאמר (פרק לא,) ומסגרותיהם מרובעות לא עגולות. והם סוגרים העגלה מארבע רוחותיה, לפיכך נקראו מסגרות. ועל המסגרות הללו נסרים מנחושת, קראם הכתוב סרני נחשת, והיא מלה מסורסת, ועליהם, כלומר, מבחוץ ולא על גבם, עשויה כמין שליבות סולם, ומבין שליבה לשליבה מסגרות, ועליהם צורת בקר וגו'. והיו הנסרים עולים מעל המסגרות עד כנגד קומת האופנים, ומשופעים והולכים ככובע וכמין כיסוי שבעגלות צבים, עד בואם כנגד קומת האופן, ושם נמשכין זה אל זה עד שמכסין אותו, זולת באמצעו למעלה אינן מכסין, אבל יש בהם נקב עגול, רוחב עיגולו אמה וחצי, והכיסוי הזה נקרא כותרת, והנקב שבו פי הכותרת, וזהו שאמר (שם) ופיה עגול מעשה כן אמה וחצי האמה. וסביב זה הנקב, עולה מחיצה בגובה חצי אמה, וזהו שאמר (פרק לה,) ובראש המכונה חצי אמה קומה עגול סביב. ובתוך המחיצה הזאת, נכנס ונתחב הכן, שהוא כלי קבול המקבל הכיור כשהכיור תחוב בכן, והכן בתוך מחיצה זו שעל העגלה, והכן בתחתונה הוא עגול בחצי האמה, כשיעור גובה המחיצה שעל הנקב העגול שבמכונה למעלה, ועולה הכן על המחיצה הזאת אמה, וזה מה שאמר (פרק לא,) ופיהו מבית לכותרת ומעלה באמה. ומעתה יש לנו שלש אמות קומת המכונה, שהאופן אמה וחצי, והמחיצה העגולה חצי אמה, ואמה יוצא גובה הכן מעליה, והאמה הזאת היא מרובעת, ולה ארבע כתפות בארבע פינותיה, וזהו שאמר (פרק לד, ) וארבע כתפות אל וגו' המכונה האחת מן המכונה כתפיה. לפי שהכיור הוא למטה בשפולו משופע שיכנוס לתוך הכן, וכדי שלא יפול אל תוכו יותר משיעור הנרצה, לכך נעשו אלו הכתיפות, שישאו ויסבלהו, עד כאן לשון צורת הבית.

פרק ז, לח

ויעש עשרה כיורות. כתיב (בדברי הימים ב ד ו,) את מעשה העולה ידיחו בם.

פרק ז, לט

על כתף הבית. כנגד כתף הבית הימנית. מכתף הבית הימנית. משוך מצד דרום לצד צפון, וזה קדמה מול נגב, מקצוע מזרחית צפונית, כנגד האויר שבין כותל צפוני של בית לצד כותל העזרה, וצד צפוני קרוי ממול נגב, משוך ומרוחק מן הדרום, ואין מול וממול שוין בפתרון.

פרק ז, מ

ויעש חירום וגו'. ואמר רבי, הכיורות הן הן סירות, כמה דאת אמר (זכריה יב ו,) ככיור אש בעצים, וכן (שמואל א ב יד,) והכה בכיור. הכיורות. של נחשת, לדשן את המזבח. היעים. מגרפות של נחושת, שקורין ווידו"ל באשכנז, לחתות בהן דשן בתוך הסירות.

פרק ז, מב

שני טורים רמונים. מאה רמונים בטור, חרוזים בשרשרות.

פרק ז, מו

יצקם. התיכם והציקם כתבניתם. במעבה האדמה. [תרגום] בעובי גרגשתא.

פרק ז, מז
וינח שלמה. מלשקול את משקל הכלים האלה מרוב מאד וחדל לספור משקלם.

פרק ז, מט

חמש מימין וחמש משמאל. אי אפשר לומר חמש מימין הפתח וחמש משמאל הפתח, אם כן מצינו מנורה בצפון, והתורה אמרה (במדבר ג כט,) על ירך המשכן תימנה. אלא של משה באמצע, חמש מימינה, וחמש משמאלה. והפרח. של מנורה. והנרות. בזיכין שנותנין בהן השמן והפתילה. והמלקחים. שמרימים בהן את הפתילה מתוך השמן.

פרק ז, נ

והספות. כלי של מיני זמר הוא, וכן מזמרות. והמזרקות. לקבל דם. והכפות. לבזיכי לבונה. והמחתות. לחתות בהן תרומת הדשן וגחלים להוליך ממזבח החיצון למזבח הפנימי להקטיר קטורת. והפותות. מפתחות, שמעתי. שמפתחין בהם את המנעול. לדלתות הבית. שהוא קדש קדשים. לדלתי הבית. שהוא להיכל, כל פתחותיהן היו זהב.

פרק ז, נא

את קדשי דוד אביו. מה שנשאר מכסף וזהב שהקדיש אביו. ומדרש אגדה (ילקוט שמעוני רמז קפו,) שלא רצה שלמה לתת מאותו הקדש לבנין הבית. ושמעתי מחכמי ישראל שהיו אומרין, לפי שהיה יודע שסופו ליחרב, שלא יהיו העובדי כוכבים אומרים, קשה יראתם, שלקחו נקמתם מן הבית, שנבנה מן גזלות וחבלות שגזל מהם דוד. ויש אומרים, כך אמר שלמה, רעב היה בימי אביו שלש שנים, שנה אחר שנה, והיה לו לבזבז ההקדשות הללו, להחיות בהן עניי ישראל.

הפרק הבא    הפרק הקודם