בשבילי התנ"ך
 


מלבי"ם למלכים א פרק ז

[ז, א]
שלש עשרה שנה -
שאחר בנין בית המקדש התחיל בנין ביתו, וכמו שאמרו למטה ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים, ויכל את כל ביתו אע"פ שנמשך הבנין ימים רבים מכל מקום לא קץ בטורח הבנין עד שכלהו.

[ז, ב]
את בית יער הלבנון -
נקרא כן על שהיה מרובה בארזים כיער או נבנה ביער הלבנון שהיה סמוך לירושלים שכן היה מנהג המלכים לבנות בית הקיץ ביער להתקרר שם, והיה בו פתחים וחלונות הרבה פתוחים לרוח היום.

על ארבעה טורי עמודי ארזים -
העמודים היו נתונים לרוחב הבית וחולקים את אורך הבית לג' חלקים כ"א לג' אמה ושליש. וכרותות ארזים מן עמוד לעמוד לרוחב הבית לחבר העמודים זה לזה ולהניח עליהם התקרה.

[ז, ג]
וספון -
סיפון הנסרים של הקירוי היה מונח על הצלעות דהיינו על כרותות ארזים שזכר, על העמודים ארבעים וחמשה, רצה לומר שסך הכל היה ארבעים וחמשה נסרים, דהיינו שהיו נסרים חמישה עשר בכל טור ומסודרים לרוחב הבית, עד שבחמשים אמה היו ט"ו נסרים, ויש לומר שהיו נסרים עבים כ"א ג' אמות וחמשית אמה או שהיה אויר בין כל א' וא'.

[ז, ד]
ושקופים -
הנה משני צדדי האורך היה בנין של אבני גזית (כמו שאמרו למטה) והיה שם חלונות להכניס האויר, והיה שלשה טורים רצה לומר ג' חלונות זה ע"ז בגובה וכן היה שלשה בצד הארך זה אצל זה, והיה מחזה אל מחזה, רצה לומר חלונות של צד הארך מזה מכוונים נגד חלונות של צד הארך השני וזה היה שלש פעמים, כי כן היה בכל חלוקה שארך הבית נחלק לשלשה כנ"ל, ובכל אחד היה שלשה טורי חלונות וזה היה בשני צדדי הארך.

[ז, ה]
וכל הפתחים -
הפתחים היו בצד רוחב הבית משני צדדי הרוחב בין סדרי העמודים, והיה רבעים שקף שהיה משקוף ע"ג משקוף, כי היה שלשה חלונות על הפתחים, עד שהיה השקף ארבעה, דהיינו משקיף א' של הפתח, וג' של ג' החלונות, וכן היה מחזה אל מחזה שהיו הפתחים והחלונות שעליהם מכוונים זה מול זה בטורי העמודים אשר בארך הבית ביושר, והיה שלש פעמים שהיה שלשה פתחים בכל טור.

[ז, ו]
ואת אולם -
לפני העמודים עשה אולם, והיה חמישים אמה ארכו לעומת רוחב בית יער הלבנון, ושלשים אמה רחבו נמשך לארך הבית ואולם על פניהם לפני הבית והאולם היה עוד אולם ולפני האולם השני היו עמודים ועב על פניהם היינו מריש שהוא עץ עב כמו שאמרו העבים הם המורישים.

[ז, ז]
ואולם -
לפני העמודים היה אולם אחר שבו עמד כסא המשפט ששם שפט המלך בעצמו בענינים גדולים, וגם אולם המשפט עשה ששם ישבו הסנהדרין ושם עמדו הבעלי דין והיה לפני אולם הכסא, וספון ורצפת האולם היה מכוסה בארזים מהקרקע ועד הקרקע רצה לומר מקצה לקצה.

[ז, ח]
וביתו אשר ישב שם -
ועוד היה שם בית המלך שהיה מיוחד למושבו ודירתו לאכול ולשתות והוא הבית שנזכר בריש הסימן, וגם חצר האחרת רצה לומר החצר שלפני בית המלך.

מבית לאולם -
רצה לומר בית המלך והחצר שלפניו היה מבית לאולם ופנימי לו והיה ג"כ כמעשה האולמים הנאמרים, ולפי זה היה שם שמונה חלוקות, בית המלך ולפניו חצר הגדולה שלו ולפניו בית יער הלבנון ולפניו אולם העמודים ועוד אולם לפניו ולפני כולם עמודים ועב על פניהם ולפניו כסא המשפט, ולפניו אולם המשפט.

ובית יעשה -
ואחרי גמר הבנינים התחיל לעשות בית לבת פרעה ג"כ בתבנית האולם הזה.

[ז, ט]
כל אלה -
הבנינים הנז' היו אבנים יקרות באיכות.

וכמדת גזית -
בכמות, והיו מגוררות ומשופעות מבית ומחוץ רצה לומר משני הצדדים, ואבנים כאלה היו מן היסוד עד הטפחות דהיינו שמי קורה, וכן היה מחוץ עד החצר הגדולה.

[ז, י]
אבני כו' -
והיסוד בעצמו היה אבנים גדולות מעשר ומשמנה אמות והיה ג"כ מאבנים יקרות.

[ז, יא]
ומלמעלה כו' -
והאבנים שהיו מלמעלה קרוב להקורה היה כמדת גזית, וארז שהיה מעורב ארז ואבן בהבנין.

[ז, יב]
וחצר הגדולה -
דהיינו החומה שהיה סביב כל הבנינים היה שלשה טורים וכו' וכן היה לחצר בית ה' הפנימית ולאולם הבית.

[ז, יג]
וישלח -
זה היה בסוף ז' שנים כשגמר בנין בהמ"ק.

השאלות


(יד) פה אמר שהיה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי ובדה"י אמר שהיה בן אשה מבנות דן, ומה שאמר המפרשים שאביו היה ממטה נפתלי, הלא בדה"י אמר שאביו היה איש צורי, בדה"י אמר שחירם מלך צור שלחו וששלחו בתחלת הבנין, ושהיה יודע לעשות בזהב ובכסף, ופה אמר ששלמה שלח אחריו ושהיה זה בגמר הבנין ושלא ידע לעשות רק בנחושת, ובדה"י אמר ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו משמע ששנים היו אב ובנו:

[ז, יד]
בן אשה אלמנה ממטה נפתלי -
פירשו מצד אביו היה ממטה נפתלי, כי אמו הייתה מבנות דן כמו שאמרו בדה"י ומה שאמר אביו איש צורי פירשו שהיה דר בצור כן פירשו המפרשים, ולי נראה שמה שאמרו בדה"י ששלח מלך חירם בכתב אל שלמה ועתה שלחתי לך איש חכם בן אשה מן בנות דן ואביו איש צורי יודע לעשות בזהב ובכסף כו', זה היה אביו של חירם זה והיה שמו ג"כ חירם, והוא נשלח מאת מלך צור בתחלת הבנין, והוא היה יודע לעשות גם בזהב ובכסף כמבואר שם ועשה כל מלאכת טיח הבתים בזהב ומלאכת הכסף, והוא היה בן אשה מבנות דן, ומצד אביו היה מבני צור ואחר שבע שנים מת, ושלח שלמה אחר בנו, ועל זה אמר: וישלח שלמה ויקח את חירם מצור, כי הראשון בא אליו בפקודת מלך צור, והשני בא ע"ש ששלח שלמה אחריו, והוא היה בן אשה אלמנה ממטה נפתלי, והיתה אלמנה כי מת חירם בעלה, וזה השני היה רק חורש נחושת לבד, ועשה רק מלאכת הנחושת, ובזה תבין מה שאמרו בדה"י ב' (ג טז) ואת הסירות ואת היעים עשה חירם אביו למלך שלמה וכו' כי זה היה מלאכת האב, וכן במלכים דייק לאמר ויעש חירם את היעים, שם הוסיף חירם ובכלם אמר ויעש, כי זה היה חירם הראשון.

(טו-כב) בכאן אמר שהיה גובהן י"ח אמות, ובדה"י אמר שלשים וחמש אמות קומתם, בכאן אמר שגובה הכותרת חמש אמות, ובפסוק י"ט אמר שהיה ארבע אמות ובסוף הספר אמר שהיו שלש אמות, פסוק י"ח מוקשה מאד ונדחקו בו המפרשים, ומה שאמר פסוק י"ט וכותרת וכו' באולם מלת באולם אין לו באור ומלבד זה למה אמר שלש פעמים שעשה כותרת, ופסוק כ' מוקשה ואין לו באור:

[ז, טו]
ויצר -
תחלה צייר צורתם בדפוס.

שמונה עשרה אמה -
ובדה"י אומר: שלשים וחמש אמות,
שם חושב אורך שניהם, כי הציק אותם חתיכה אחת, וכשנתחלקו הקיש בקורנס ועשה על שפת כל א' מעשה שושן ונתארך חצי אמה, ומה שאמר יסוב את העמוד השני הרי הוא העמוד הראשון כי שניהם היו שוים בארכם ורחבם, וכל שכן בירמיה (סי' נב) י"ח אמה קומת העמוד הא' וחוט י"ב אמה יסובנו, ועביו ארבע אצבעות נבוב.

[ז, טז]
ושתי כותרות עשה -
פירשו שהיו שתי כותרות לשני העמודים כתר לכל עמוד, והיה גובה כ"א חמש אמות, ובסוף מלכים אמר שהיה שלש אמות, כי הכתר נחלק לשתי גולות והיה גובה הגולה עליונה שלש וכמו שיבואר.

[ז, יז]
שבכים -
על הכותרות נעשו שני מיני מלאכות חציו העליון היה מכוסה בשבכה שהוא לבוש ממעשה רשת, ארוג מנחושת, ותחת השבכה היה גדילים מעשה שרשרות, והיו שבעה שרשרות לכל כותרת, והיה התחלת השרשרות על השבכה בסופה לכסות ההפסק בין שני הגולות (שיתבאר בפסוק כ) ובסוף השרשרות היו תלוים שני טורי רמונים שהיה ראשם תלוי בשרשרות וסופם מכסה את הגולה התחתונה.

[ז, יח]
ויעש -
עד הנה דבר איך צייר אותם בדפוס ועתה דבר מעשייתם.

ושני טורים סביב על השבכה -
בתחתית השבכה היה שני טורי רמונים, ומה שאמר לכסות את הכותרות, רצה לומר השבכה שהיתה לכסות את הכותרות, ומה שאמר על ראש הרמונים שיעורו ושני טורים סביב אשר על ראש הרמונים כי הרמונים היו תלוים בשרשרות כמו שאמרו בדה"י ויעש רימונים מאה ויתן בשרשרות, והיו הרמונים תלוים בשרשרות בראשם לא באמצע הרמון, ועל זה אמר אשר על ראש הרמונים, רצה לומר שהשרשרות דבוקים לראש הרמונים וגוף הרמונים תלוים למטה על הגולה התחתונה.

[ז, יט]
וכותרת אשר על ראש העמודים -
רצה לומר עוד היה מצויר כותרת מעשה שושן באולם רצה לומר שהיה שושן מצויר על כותל האולם במקום שהגיעו לשם ראשי העמודים היינו י"ח אמות בגובה הכותל של האולם והיה ארכו ורחבו וגבהו של הכותרת המצוירת בכותל ד' אמות.

[ז, כ]
וכתרת -
יבואר ע"פ מה שאמרו בפסוק מא-מב, וגולת הכתרת אשר על ראש העמודים שתים והשבכות שתים לכסות את שתי גולות הכתרת אשר על ראש העמודים.
ואת הרמונים ארבע מאות לשתי השבכות שני טורים רמונים לשבכה הא' לכסות את שתי גולות הכתרת אשר על פני העמודים.
ופירשו כי הכתר נחלק לשתים, וכל חלק נקרא גולה, שעל זה אמר וגולות הכותרות שתים, רצה לומר שתים בכל עמוד החלק העליון שהיה ככובע על ראש העמוד ונקרא הגולה שעל ראש העמודים היה מכוסה בשבכה, והגולות התחתונות שנקראו גולות הכותרות שעל פני העמודים היו מכוסים בשני טורי רמונים, ועל זה אמר בסוף מלכים: וכתרת עליו נחושת וקומת הכתרת שלש אמות ושבכה, ורמונים על הכתרת סביב, רצה לומר שחלק העליון היה שלש אמות והיה מכוסה בשבכה ועוד היו רמונים על הכותרת השנית, ועפ"ז בא כאן לבאר ענין הכותרת בפרטות והודיע בזה כמה דברים:
א) וכתרת על שני העמודים רצה לומר שהיה כותרת גם ממעל בל תחשוב שממעל היה החלל מגולה ושהכותרת העליונה לא הייתה ככובע שלם ועל זה אמר שהיתה הכותרת גם ממעל.

ב) בא לבאר מהיכן התחילה כותרת הזאת שהיא הגולה העליונה, אמר שהתחיל מלעומת הבטן, צייר הכותרת בכלל כגוף שלם, והגולה העליונה הייתה אחר שתי אמות של גובה הכותרת שהיה חצי אמה למטה מאמצע הכותרת, כערך הבטן שהוא קצת למטה מחצי הגוף, כי הגולה התחתונה היה גובהה שתי אמות ואז התחילה הגולה העליונה שהיה גובהה שלש אמות ואמר: אשר לעבר השבכה כי בצד זה היה השבכה שהיתה בחלק העליון.

עוד באר כמה היו רמונים שהיו מאתים על כל עמוד והיו ארבע מאות לשתי העמודים כמו שאמרו לקמן, ושהיו טורים רצה לומר שני טורים נמצא שהיו מאה רמונים בכל טור, שעל זה אמר בדה"י: ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות רצה לומר מאה בכל שרשר, ושהיו סביב בארבע רוחות, וכשנחלק העיגול לד' רוחות היו כ"ד רמונים בכל רוח, וא' באמצע בין כל חלוקה וחלוקה, ועל זה אמר שם ויהיו הרמונים תשעה וששה רוחה (פירשו לד' רוחות) כל הרמונים מאה על השבכה סביב, ושהיו על הכתרת השנית, רצה לומר על הכותרת התחתונה, כי העליונה הייתה מכוסה בשבכה והתחתונה הייתה מכוסת ברמונים.

[ז, כא]
ויקם -
עתה מפרש הקמתם, שהקים אותם לפני האולם וסמוך לו, ושקרא לכ"א שם, והנה בשני העמודים רמז על שני ההנהגות שה' מנהיג את עולמו:
ההנהגה הטבעיית הקבועה מששת ימי בראשית היא מיוחסת תמיד ליד שמאל ונקרא בועז, כי עוז ה' קבוע בו לא ישתנה לעולם.
וההנהגה הנסיית שיעשה ה' לפי הצורך ולפי הכנת התחתונים קרא יכין כי זאת יכין תמיד לפי הרצון המתחדש כפי מעשה התחתונים בעלי הבחירה.

וכבר בארו האלהיים:
כי הני תרי סמכי קשוט, הם שני הירכים נצח והוד, הימיני משפיע והשמאלי מקבל, והם לעומת יסוד ומלכות, שהנהגה הנסיית מושפע מיסוד העולם שנקרא חי העולמים, ועל זה אמר (בפסוק טו) שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד, ורמזו בקומה כי היסוד מושך מתפארת ישראל, תפארת גופא, שמרומז בח"י חוליות שבשדרה. שהיא הקומה הנשאה בקדש.
וההנהגה הטבעיית נשפעת ממדת מלכות המקבלת, ששם י"ב צרופי הוי"ה, ואחריו י"ב גבולי אלכסון, והוא הים שעשה שלמה העמד על שנים עשר בקר, ועל זה אמר (שם) וחוט שתים עשרה אמה יסוב את העמוד השני, כי הוא הסובב מארבע רוחות:
[ז, כב]
ועל ראש העמודים מעשה שושן -
שכל עמוד בעצמו נעשה בראשו כמעשה שושן, וכבר כתבתי למעלה (פסוק טו) שאחרי שנעשו העמודים הקיש בקורנס ועשה מחצי האמה אורך אמה, וצייר ברדודו מעשה שושן בראשו, ועי"כ תמה מלאכת העמודים כי כשהפרידם מן היציקה לא היו תמים עדיין כי היה חסר השושן, וכל עמוד היה חסר חצי אמה, כי שניהם לא היו רק חמש ושלשים אמה וע"י שהקיש לעשות השושן הייתה המלאכה תמימה.

[ז, כג]
ויעש את הים עשר אמה משפתו עד שפתו -
היינו מבפנים שחללו היה עשר אמות, וכן הקו שלשים יסוב אותו מבפנים.

[ז, כד]
ופקעים -
תרגם יונתן:

כצורת בצים
ובדה"י כתיבן ובקרים שעל הבצים הבולטות היה חקוק כדמות בקר, עשר באמה יש לומר פה שבכל אמה היה עשר פקעים, וחז"ל היו מפרשים שעל כל עשר אמות היו פקעים,

ואמרו חז"ל (בירושלמי דעירובין ובבלי שם):
ששלש אמות התחתונות היו מרובעות ושתים העליונות היו עגולות שאי אפשר שיחזיק אלפים בת רק בענין זה, והיה שטח המרובע מבחוץ, בכל צד י' אמות ושני טפחים, והפקעים נמשכו על הי' אמות, והטפח מכאן ומכאן של עובי הדופן נשאר חלק, והיו הפקעים שני טורים כי גם בשפתו העליונה העגולה היו פקעים, בשלש ההרחקים, והיה הפסק בין כל הרחק לערך חמישה טפחים פחות מעט, כי העגול מבחוץ היה מחזיק נוסף על השלשים אמה ששה טפחים של היקף עובי הדפנות שהיו משפתו אל שפתו עשר אמות ושני טפחים, ועוד שביעית של האלכסון, הנוסף על ההיקף כפי כללי ההנדסה שהוא לערך ח' טפחים וחצי.
[ז, כו]
אלפים בת יכיל -
ובדה"י אמר בתים שלשת אלפים
ופירשו חז"ל:
אלפים בלח שהם שלשת אלפים ביבש, ובאמת הבת הוא מידת הלח,
אך בימי עזרא כותב ס' ד"ה, נקטן מידת הבת שליש, כמו שנגדל מידת המשקל, ונעשה מן מחצית השקל שליש שקל כמו שאמרו (נחמיה י לג) והעמדנו עלינו מצוות לתת שלישית השקל בשנה, כמו שאמרו (עמוס ה ח) להקטין איפה ולהגדיל שקל, שלכן נבא יחזקאל שלעתיד תשוב מידת השקל והבת לכמו שהיתה בימי קדם כמו שאמר שם (מ"ה יא) האיפה והבת תוכן אחד יהיה וכו' והשקל עשרים גרה, ועשו מידת הלח במדה שהיתה אצל הקדמונים מידת היבש, שהיתה פחות שליש כי הגודש מחזיק שליש. וכותב ס' עזרא עשה החשבון לפי מידת זמנו וש"ר קרוב לזה בשו"ת הרשב"ץ.

[ז, כז]
ויעש את המכונות -
במצוות הכיור היה לעשות לו כן ומכון שישב עליו כמו שאמרו ועשית כיור נחושת וכנו נחושת, ואחר ששלמה עשה י' יורות עשה להם עשרה מכונות.

[ז, כח]
וזה מעשה המכונה -
בציור ענין המכונות ומלאכתם הלכו המפ' נבוכים ולא מצאו בו כל אנשי חיל ידיהם, ולכן לקחתי לי דרך אחר מתיישב כפי לשון הכתובים, הנה בפסוק ל"ח אמר: ארבעים בת יכיל הכיור האחד ארבע באמה הכיור האחד, ואי אפשר לומר שהיו ארבע אמות בארכו ורחבו, שאם כן לא היה גבהו מחזיק אף אמה אחת לפי החשבון דשיעור מקווה הוא אמה על אמה ברום ג' אמות, והכיור היה ארבעים בת שהם ג' מקואות, וזה אי אפשר, וע"כ דשיעור זה בגובה, שקומת הכיור היה ד' אמות, ולפי זה אם היה כולו עגול, היה מחזיק בחללו אמה וחצי ורביע על אמה וחצי ורביע שתחת שבמרובע היה די בג' אמות באה האמה הרביעית להשלים מה שמרובע יותר על העיגול רביע, ולפי מה שאפרש שאמה וחצי התחתונות של הכיור היו מרובעים, צריך לומר שהיה אמה וחצי ורביע על אמה וחצי ורביע מבחוץ והיה צריך להשלים מה שחסר ע"י עובי הדפנות, עכ"פ לא היה ארך ורחב הכיור יותר מאמה וחצי ורביע והמכונה היה ארכה ורחבה ד' אמות והיתה עודפת על הכיור, והיה בה שתי חלוקות:
א) חצונית המכונה שהיתה ד' על ד',
ב) פנימית המכונה מקום מושב הכיור, ששם היה כן ובסיס וכן היה שם מסגרת המקיף את הכיור שזה היה אמה וג' רביעי אמה על אמה וג' רביעי אמה והודיע שהיו בה שני מיני מסגרות (כמו מסגרת טופח סביב שהם לוחות ולבזבזין הסוגרים סביב),
א) המסגרות שהיו בפנים במקום מושב הכיור, ועל זה אמר מסגרות להם היינו להמכונות עצמם בפנימיותם שהיו המסגרות בשביל הכיורות,
ב) ומסגרות בין השלבים, שחצוניות המכונה היה מוקף שלבים שהם קנים ארוגים משולבים זה בזה כעין סורג, ובין הקנים וכן סביבם היו מסגרות לוחות עבים שאליהם חוברו השלבים.

[ז, כט]
ועל המסגרות -
הנה המסגרות הפנימיות שסביב הכיור לא היו מפותחים לנוי כי היו מבפנים, אבל על המסגרות אשר בין השלבים שהם המסגרות החצוניות היו מפותחים צורות אריות וצורות בקר וצורת כרובים לנוי ותפארת, ועל השלבים כן ממעל וכן היו הצורות האלה מפותחים על השלבים עצמם שהם הקנים הארוגים כמין סורג, והיו הצורות דבוקים בם ממעל, ומפרש במה נדבקו הצורות אל הקנים, אמר שתחת לאריות ולבקר (וה"ה לכרובים) ליות היו טסיס מחוברים שאל הטסים נדבקו הצורות, והיה מעשה מורד, רצה לומר לא מותכים רק מרודדים בקורנס, והטסים עם הצורות שעליהם נדבקו במסמרות אל השלבים (וליות מענין חיבור כמו הפעם ילוה אישי אלי).

[ז, ל]
וארבעה אופני נחושת למכונה האחת -
לכל מכונה היו ארבעה אופנים שנים בכל צד, וסרני נחושת גם היה למכונה נסרים של נחושת בתחתיתה שהיו כמו רצפה להמכונה, והנסר היה ד' אמות על ד' אמות, וארבעה פעמותיו כתפות להם בארבע זויות של הסרנים היה להם כתפות בולטות למעלה, והנה היו שני מיני כתפות,
א) הכתפות שהיו עולות מן הסרנים בקצות החלוקה החצונה של המכונה שהיו מקיפים את המכונה מבחוץ והיו ד' על ד'.
ב) הכתפות שהיו עולות מן הסרנים סביב החלוקה הפנימית של המכונה שעליהם מקום מושב הכיור והיה ארכם ורחבם כשעור המקום המוכן על מושב הכיור מתחתיתו, והיה הבדל ביניהם שהכתפות הפנימיות היו יצוקות, ועל זה אמר: מתחת הכיור הכתפות יצוקות דהיינו שהיו יצוקות עם הסרנים בעת יציקתם, אבל מעבר איש ליות רצה לומר הכתפות החיצוניות שהיה מעבר איש רצה לומר מעבר החיצון של כל איש, רצה לומר של כל מכונה היו ליות מחוברות אל הסרנים על ידי חיבור אחר כך ולא הוצקו עמהם, כי הכתפות הללו היו עשוים להסגר ולהפתח בעת שנצרכו ליכנס תוך המכונה עד מקום הכיור להכניס שם את הכיור כמו שיתבאר ולכן היה מוכרח שיהיו מחוברים על ידי חיבור,

[ז, לא]
ופיהו -
עתה יתחיל לספר מן החלוקה הפנימית ששם היה מושב הכיור באיזה אופן היה, הנה קומת הכיור היה ד' אמות (כנ"ל פכ"ח) וקומת המכונה היה ג' אמות (כנ"ל) ויתבאר עוד (בפסוק ל"ה) שהיה עוד על ראש המכונה קומה עגול סביב במקום מושב הכיור שהיה קומתו חצי האמה וזה נקרא בכאן כותרת, ואמר בכאן שפיהו היינו פה הכיור יצא מבית לכותרת ומעלה באמה רצה לומר כאשר הכניסו הכיור בכנו יצא ממנו אמה של גובה הכיור למעלה מן הכותרת, והכותרת הייתה קומתו חצי האמה, נשאר מן הכיור בתוך המכונה עצמה שתי אמות ומחצה, ואחר שגובה המכונה עצמה חוץ מן הכותרת היה ג' אמות, מבואר שגובה הכתפות שיצאו מן הסרנים תחת הכיור שעליהם עמד הכיור כנ"ל בפסוק הקודם היה חצי האמה, ופיה עגול מעשה כן אמה וחצי האמה פיה היינו פי המכונה מקום שהיה פתוח מלמעלה לקבל את הכיור היה עגול אמה וחצי האמה לקבל את הכיור שהיה שתי אמות וחצי ממנו עגול ואמה וחצי היה מרובע, וכיון שאמה אחת מן העגול יצא לחוץ מן המכונה נשאר במכונה אמה וחצי של הכיור עגול והיה צריך שפי המכונה אחר שהיה מעשה כן ומכון להכיור שיהיה עגול אמה וחצי האמה שהוא החצי אמה של הכותרת שעלה על המכונה ואמה בתוך המכונה וגם על פיה מקלעות על פי המכונה שיצא לחוץ חצי האמה כמין כותרת היו קלועים ציורים לנוי ולתפארת ומסגרותיהם מרובעות לא עגולות אחר אמה וחצי העיגול הנ"ל שהתחיל הכיור להיות מרובע אמה וחצי, היה הכן שסביבו הסוגר אותו מסגרות מרובעות ולא עגולות כי היה מכוון למדת הכיור, (ומבואר שבצד הכן הפנימי, בין העגול ובין המרובע היה כמין פתח שנפתח ונסגר להכניס שם הכיור ולהוציאו בעת הצורך.

[ז, לב]
וארבעת האופנים למתחת למסגרות -
האופנים לא היו קבועים בצד של חוץ למכונה, רק היו קבועים בצד פנים של דופני המכונה החצונית, כי בין החלוקה החצונית ובין החלוקה הפנימית של המכונה היה יותר מאמה פנוי מכל צד ושם עמדו האופנים, והיו מכוונים נגד תחת המסגרות של החלוקה הפנימית שהמסגרות היו למעלה מן האופנים, וזה יתבאר בפרטות אחר זה.

וידות האופנים במכונה -
העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן שעליו יתגלגל האופן נקרא יד האופן ויד האופן הזה היה מצוק במכונה שבתחתית דופן המכונה מבפנים היה בולט ברזל ארוך שנצוק מן המכונה עצמה שעליו תקעו את האופן.

וקומת האופן האחד אמה וחצי האמה
ואחר שתקעו את האופן בברזל היוצא מן תחתית המכונה הייתה המכונה גבוהה מן הארץ כשיעור חצי האופן בקרוב והמכונה עמדה על האופנים כדוגמת העגלה והמרכבה שנשאת ע"ג האופנים ותלוויה עליהם, וכבר התבאר בפסוק ל"א שהמסגרות של המכונה הפנימית שהיו סביב הכיור התחילו חצי אמה למעלה מרצפת המכונה כי בחצי אמה היו הכתפות שעליהם עמד הכיור, מבואר שארבע האופנים היו תחת המסגרות.

[ז, לג]
ומעשה האופנים -
עתה יבאר צורת האופנים שהיו דומים כמעשה אופן המרכבה שבאופן של מרכבה ימצא ד' דברים:
א) ידותם - שהוא העץ או הברזל התקוע בחלל האופן הקטן האמצעי שעליו יתגלגל הגלגל,
ב) גביהם - הוא האופן הקטן עצמו שהוא מתגלגל על גב היד,
ג) חשקיהם - הוא הגלגל הגדול החצון שהוא הסובב על הארץ,
ד) חשריהם - שהם הקנים שמחברים האופן הקטן הפנימי עם האופן החצון,
אמר שכל אלה היה מוצק נתכים ביחד, הידות היו מוצקים עם דופן המכונה, והג' האחרים הוצקו ביחד והיו מקשה אחד.

[ז, לד]
וארבע כתפות -
כבר אמר (למעלה פסוק ל) שהסרנים היו להם כתפות בארבע פעמותם ולא היו מוצקים עמהם רק נתחברו על ידי חבור, הודיע בכאן שבכל זאת בארבע פנות המכונה על קרני הזויות היו להם כתפות מוצקים מן המכונה עצמה לא מחוברים על ידי דיבוק, כי מה שבארבע פעמותם לא היו מוצקים היה כדי שיוכלו להסגר ולהפתח בעת יצטרך ליכנס תוך המכונה, וזה לא שייך בהפנות.

[ז, לה]
ובראש המכונה -
המכונה הייתה מכוסה למעלה ובאמצעית המכונה במקום שהיה פתוח לקבל את הכיור (כמו שהתבאר פסוק לא) שם היה כותרת סביב החלל שהוא פה המכונה והיה קומתו חצי האמה והיה עגול סביב, ועל ראש המכונה שהיה מקורה ומכוסה במסגרות היו שם ידות והיו כולם מן המכונה מוצקים עמה.

[ז, לו]
ויפתח -
על הלוחות של הידות, (או פירושו על לוחותיה ועל ידותיה) וכן על מסגרותיה של כלל המכונה למעלה ובצדדים פתח צורות של כרובים ואריות ותמורות, כמער איש וליות, שהיו דומים כאלו כל איש מהם היה מעורה ונשרש שם (מלשון ומתערה כאזרח רענן) ובכל זאת היו רק דבוקים על ידי חיבור.

[ז, לז]
מוצק אחד -
שהמכונה עם ידותיהו ומסגרותיה הוצקו כאחד.

מדה אחת -
ארכם ורחבם וגבהם.

קצב אחד -
כפי המלאכה שנזכר למעלה.

[ז, לח]
ארבעים בת -
שהם מאה ועשרים סאין, שהוא שיעור ג' מקואות, ומה שאמר ארבע באמה הוא בגובה אבל האורך והרוחב היה אמה וחצי ורביע, כמו שהתבאר למעלה פסוק כ"ח.

[ז, מ]
ויעש חירום את הכירות -
בדה"י כתוב: את הסירות וע"כ פירשו המפרשים שמה שאמרו בכאן כירות היינו סירות רצה לומר שהיו עשוים לדשן את האפר ככירה, מלשון ככיור אש בעצים וזה עצמו היה מעשה הסירות כמו שאמרו: ועשית סירותיו לדשנו, ולכן סמך אליו ואת היעים כבר הוכחתי בפי"ד ששני חירם היו, וחירם שעשה את הסירות ואת היעים היה אביו של חירם זה כמו שכתוב בפירוש בדה"י ואת הסירות וכו' עשה חירם אביו למלך שלמה, ולכן הזכיר פה שם חירם רצה לומר חירם הראשון עשה את הכירות, ומה שאמר ויכל חירם הוא חירם בנו שהוא כלה יתר המלאכה, כפי הכלל שבארתי בספרי התורה והמצוה שבמקום שכפל השם לבלי צורך יורה שהשם הנשנה אינו השם הראשון.

[ז, מא]
עמודים שנים -
זה מוסב על ויכל חירם, שהעמודים והמכונות והים כלה חירם השני בנו של חירם הראשון שעשה את הסירות ואת היעים, וגולות על כל עמוד היה גולה מחלקת לשתים, העליונה קרויה הגולה שעל ראש העמודים והיתה מכוסה בשבכה, והתחתונה נקראת הכתרת שעל פני העמודים והיתה מכוסה ברמונים, ועל זה אמר -

[ז, מב]
ואת הרמנים ארבע מאות -
שבכל שבכה היו שני טורי רמונים כל טור היה מחזיק מאה רמונים והיו תלוים בסוף השבכה, ומכסים הכותרת התחתונה שעל פני העמודים וכבר בארתי זה למעלה פסוק כ'.

ואת הרמנים וכו' -
כבר נתבאר פירוש מקרא זה למעלה עיי"ש].

[ז, מה]
ואת הסירות -
שהם הכירות הנזכר למעלה פסוק מ' אשר עשה חירם, רצה לומר חירם הראשון אביו של חירם זה ובדה"י מפורש אשר עשה חירם אביו, ואלה היו נחושת ממורט שהיה יקר מאד, ומלאכה זו היה יודע חירם הראשון לבד, כמו שאמרו בדה"ב (ב' יג) שהיה יודע לעשות בזהב ובכסף וכו', אבל השני לא ידע רק בנחושת פשוט לא למרקו שיהיה נחושת קלל, ובדה"י כתוב נחושת מרוק.

[ז, מו]
בככר הירדן -
מרוב יוקר הנחושת הממורט עסק המלך והשגיח על יציקתם ונבחר מקום לזה בככר הירדן ששם הייתה האדמה עבה ומוכשרת למלאכה זו, מה שאין כן הים והמכונות שהיו מנחושת פשוט נעשה מלאכתם בירושלים עצמה, (שהסברא נותנת שלא הוליכו את הים מרחק רב כזה שזה טרח רב מאד).

[ז, מז]
וינח -
ובדה"י ויעש שלמה, רצה לומר שעשאם הרבה יותר מן הצריך רק להיות מונחים באוצר המקדש, מוכנים לעת הצורך בזמן העתיד.

[ז, מח]
אשר בית ה' -
הכלים הצריכים לבית עצמו, לא לצורך תשמיש עבודה, ואת השולחן מבואר בדה"י שהיו עשרה שולחנות ומפני שעקר היה האחד שהוא מחיוב המצוה, תפס לשון יחיד.

וחז"ל (במנחות דף צו)
נחלקו אם הונח לחם הפנים על כל השולחנות.
[ז, מט]
ואת המנורות -
היה מנורה של משה באמצע וחמש מנורות של שלמה היו מימין לה וחמש משמאל לה, ויש לומר פה שמה שאמרו: חמש מימין מוסב גם על השולחן ורצה לומר ואת השולחן ואת המנורות שניהם היו חמש מימין וחמש משמאל, רצה לומר מימין ומשמאל לשולחן ומנורה של משה, ובכל זאת היו השולחנות בצפון והמנורות בדרום, והפרח של המנורה, מפני שהדין הוא שאם המנורה אינה באה זהב אינו צריך גביעים כפתורים ופרחים כמו שאמרו במנחות (דף כח) ועל ידי שבאה זהב היה שם פרח.

אמנם במה שאמרו הנרות יש פלוגתא במנחות (דף פח)
ולמ"ד שהנרות מן הככר,
לא ידעתי למה הזכיר נרות.

ובמלקחים –
יש רבותא אף שהם לא היו מן הככר לכולי עלמא.
[ז, נ]
והספות -
עי' רש"י.
והפותות -

יש מפרשים:
צירי הדלתות שכן הוא בלשון המשנה.
[ז, נא]
ותשלם -
ועי"כ ויבא את קדשי דוד אביו, כי לא נצרך להם.


הפרק הבא    הפרק הקודם