קולות וברקים

מעמד הר-סיני בהתקרבותו של המגיד ממזריטש לבעש"ט

ד"ר דינה לוין

גיליון מס' 8 - תשס"ז * 2007

הצופה, א' בניסן תשס"ז, 18.5.2007

נס קריעת ים סוף ויציאתם של בני ישראל ממצרים הוא האירוע המכונן הראשון בתולדות עם ישראל וכל מהותו של נס זה היתה להובילם למעמד הר סיני למפגש הישיר עם הקב"ה ועם תורתו. מעמד הר סיני הפך לגילוי עוצמתו הנוראה של האלוקים שהטביעה את חותמה בכל אחד ואחד מעם ישראל. מטרת המעמד המופלא והנורא היה לפי אברהם אבן עזרא "שתזכרו זה המעמד המופלא".1 הקב"ה בחר לתת את התורה לעמו דווקא בצורה חוויתית ובעוצמות רגשיות כה עזות, כי זו הדרך שהתאימה להטמיע את האמונה בעם שהעבדות והחשיכה הרוחנית של מאות שנות העיבו על יכולת קליטה רציונלית בלבד.

קולות חזקים של ברקים, שופרות ולפידי אש שמשו במעמד הר-סיני בערבוביה ומתוכם נשמע קולו של האלוקים. אין ספק ששיתוף חושי האדם ראייה, שמיעה וריח העשן הרעידו את העם ואיימו על איזונו הנפשי, אך הם סייעו למרק את נפשם ולבטל את הרהורי ההבל שדבקו בהם במצרים. כך בטלה מהם זוהמת הנחש שהיתה אצלם עדיין בקריעת ים סוף 2. חז"ל מונים ארבעים ניסים שקרו לעם ישראל במעמד הר סיני, שבעזרתם היו מסוגלים לקלוט את כל המראה הייחודי הזה למשל: היכולת לקלוט את כל המראות כל אחד ביכולת הקליטה שלו, הסומים יכלו לראות, הפיסחים החלו ללכת לא היה ביניהם לא צרוע ולא חיגר כולם היו יפים ושלמים ללא מום. נתבטל גופם ונעשו רוחניים ודעתם נעשתה מזוככת, ולכן יכלו לראות את הקולות כמלאכים ממש. 3

אף על פי כן כל זה הפחידם עד מות עד כדי כך שבקשו ממשה שידבר הוא ולא האלוקים.

הסיפור החסידי מפגיש אותנו עם גדולי החסידות שאורח חייהם ניזון באופן ישיר מאותו אירוע מכונן של מעמד הר סיני ההיסטורי. הבעש"ט מייסד החסידות החזיר לעם ישראל שהיה שרוי בחשכת הגלות המרה את הערך החוויתי הקשור לחושים ולנשמה כפי שהיה במעמד הר-סיני. 4

ר' אלימלך מליז'נסק העיד על עצמו: "לא בלבד שאני זוכר מעמד הר-סיני, אלא שאני זוכר מי ומי עמדו אצלי".5 , וכן ספרו עליו:

"אין ליז'נסק האט מען אלע שבועות געהערט קולות וברקים ביי קבלת התורה, אין לובלין איין מאל"6 כלומר, בליס'נסק שמעו קולות וברקים של קבלת התורה כפי שהיה במעמד הר סיני בכל שבועות, ובלובלין אצל ה"חוזה"7 זה קרה פעם אחת.

מאפייני מעמד הר סיני חוזרים בהעצמה רבה בסיפור החסידי בסיפור התקרבותו של "המגיד הגדול", הוא ר' דב בער ממזריטש, לבעש"ט.8

שמעתי מהרב דקהילת קודש דראזניץ שהיה אב בית דין בקהילת קודש פאווליץ המעשה איך נתקרב הרב המגיד הגדול להבעש"ט. המגיד צום9 ז' או ח' פעמים משבת לשבת רצופים וחלה מאוד. פעם אחת ר' מענדל מקהילת קודש באר לקהילת טארטשין ונתאכסן אצל הפרנס חודש, והמגיד היה דר בבית קטן סמוך להפרנס חודש הנקרא אונטער שטיביל ונכנס ר' מענדל לפרוזדור להבעל בית שלו ושמע דברי המגיד שלמד עם תלמיד אחד והוטבו בעיניו הדיבורים שלו, ונכנס אליו וראה שהוא חולה מאוד, ואמר לו:

"האם לא שמעתם שיש בעש"ט בעולם ? ויסע מעלתו אליו וירפא אותו".

השיב: "טוב לחסות בה' מבטוח באדם". וכשבא ר' מענדל להבעש"ט סיפר בשבחו של המגיד ואמר: "הייתי בקהילת טארטשין וראיתי כלי יפה".

אמר הבעש"ט: "ראיתי אותו כמה שנים ויש לי גיעגועים10 אליו שיבוא אלי".

ויש כמה נוסחאות איך שבא המגיד להבעש"ט, אך שמעתי שקרוביו לחצוהו שיסע להבעש"ט וכשבא להבעש"ט מצא אותו יושב על מיטתו ומעיין, ונתן לו שלום וביקש המגיד הגדול שירפא אותו וגער בו הבעש"ט אמר: "אין סוסים שלי אוכלים מצות",11 ונפל עליו זיעה מחמת חולשה, ויצא לחוץ וישב על האצטבא שלפני הבית לנוח, וראה איש אחד רך בשנים וקרא אותו אליו ואמר לו: "בבקשה ממך לך אל הבעש"ט ואמור לו למה אינו מקיים הפסוק ואהבת את הגר?"

ואיש בחור הנ"ל היה ר' יעקב מהנעפאלי12

ונכמרו רחמיו עליו ונכנס להבעש"ט והיה ירא לומר לו, ועשה בחכמה והלך עד קצה הבית וחזר לצאת ולברוח ובהליכתו אמר: "איש אחד מרה שחורה יושב לפני הבית וביקש אותי שאומר לרום מעלתו למה לא קיימתם ואהבתם את הגר", ויצא מן הבית.

ומיד אסף הבעש"ט עשרה אנשים ויצא אליו ופייס אותו, ורצה לרפאות אותו בדיבורים, ושמעתי מר' גרשון דקהילת פאווליץ שהבעש"ט היה הולך אליו שני שבועות וישב כנגדו ואמר תהילים, ואחר כך אמר הבעש"ט: "אילו הייתי רוצה לרפאות אותך בדיבורים כי היא רפואה קיימת ועכשיו אני צריך לעסוק עמך ברפואות", ונתן לו דירה, ונתן לו י"ב זהובים בכל שבוע ושבוע על הוצאות שלו, והיו ר' יעקב הנ"ל ור' אליהו הולכים אליו בכל עת לבקרו, ופעמים היו מפלפלים בגמרא ותוספות ולא יכול לילך להבעש"ט מחמת חלישות. ואחר זמן מועט התחיל להבריא. והיה הולך להבעש"ט לשולחנו. פעם אחת התעלף והיו מעוררים אותו עד חצי יום. ובעש"ט הלך שלושה פעמים למקווה לשלוח לאדון אחד רחוק ג' פרסאות וקנה ממנו אבן טוב הנקרא דימאנט בסך שלושים אדומים, וכתשו אותו ונתנו לו לשתות, ואחר זה בא אליו ר' יעקב וחבריו לבקרו לשאלו אותו מפני מה היה לו התעלפות ולא ענה אותם דבר, ושאלו לאנשי הבית אם לא יצא בלילה, ואמרו יצא ושהה ובא לבית והתחיל להתעלף, ושאלו אותו היכן היה ? אמר להם: "בעש"ט שלח אחרי הגבאי שלו בחצות לילה ובאתי ומצאתי אותו יושב ונר קטן על ראשו ומלובש בעור של זאבים מהופך ושאל אותו אם למדתי חכמת הקבלה ואמרתי הן, והיה ספר אחד מונח לפניו על השולחן וצווה אותי לאמר לפניו בספר זה. ובספר היה כתוב במאמרים קטנים וכל מאמר היה התחלה "אמר ר"י סח לי מט"ט שר הפנים", ואמרתי לפניו עמוד או חצי עמוד ואמר הבעש"ט לא כן הוא, אני אומר לפניך, ואמר לפניו ובתוך כך נזדעזע וקם ואמר: "אנחנו עוסקים במעשה מרכבה ואני יושב ". ואמר בעמידה ובתוך הדיבורים שכב13 אותי המיטה כמו עיגול ושוב לא ראיתי רק שמעתי קולות וראיתי ברקים ולפידים נוראים, והיה כך ערך שני שעות, ונתפחדתי מאוד ומזה הפחד התחלתי להתעלף. ואומר אני הכותב כמדומה לי שזה היה קבלת התורה, שכן שמעתי מפי הרב החסיד דקהילת קודש פולינאה שקיבל מהבעש"ט תורתו השייך בקולות וברקים ועוד היה אומר הלשון בכל מיני כלי זמר נאמר בזוהר הקדוש, ואני לא ראיתי בזוהר שיזכור בכל מיני כלי זמר בקבלת התורה, אבל שמעתי מהרב זה הלשון כמו שקבלו ישראל שקבלו ישראל התורה בכלל כן קיבל הבעש"ט בפרט. ואחרי שפעם אחת שאלו אנשי סגולתו אותו מאמר זוהר ופירש ואמר להם וחזרו ושאלו את המגיד הגדול ז"ל והיה הפירוש מכוון כמו שאמר הבעש"ט, וסיפרו להבעש"ט. אמר:

"כסבורים אתם שהוא יודע בעצמו התורה"?

וכשנסע המגיד ז"ל מהבעש"ט בירך אותו הבעש"ט , ואחר כך הרכין הבעש"ט את ראשו שיברך אותו ולא רצה, ולקח הבעש"ט את ידו ונתן על ראשו ובירך אותו. עד כאן.

ניתן לראות אנלוגיה מסוימת בין מעמד ההתקרבות של המגיד ממזריטש לבעש"ט לבין התקרבותם של ישראל לקב"ה במעמד הר סיני.

מחלתו הגופנית של המגיד וחולשתו הגופנית הם תוצאה של עבודת ה' סגפנית המרבה בצומות. דרך זו ציינה את גדולי עם ישראל עד שבא הבעש"ט והאיר את העולם בעבודת ה' ייחודית שונה. למרות מחלתו הוא עסוק המגיד בלימוד תורה עם תלמיד אחד. ר' מענדל עומד בפרוזדור ושומע את המגיד לומד עם תלמיד אחד תורה והוא מתפעל מהלימוד. הוא נכנס לחדר ומגלה שהמגיד חולה מאוד. הוא שואלו בתמיהה האם לא שמעת על קיומו של הבעש"ט בעולם? ומציע לו לנסוע לבעש"ט כדי שירפאו. המגיד שלא רצה לבטוח באדם אלא רק לחסות בה' לא הסכים לבוא אל הבעש"ט ולקבל ממנו עזרה רפואית. ר' מענדל מדבר בשבחו של המגיד בפני הבעש"ט ומכנהו "כלי יפה". תגובתו של הבעש"ט, שמאופיין בכוח ראייתו מטאפיזי: "ראיתי אותו כמה שנים ויש לי געגועים אליו שיבוא אלי". עם גבור מחלתו של המגיד הוא נענה ללחצים של מקורביו ומגיע אל הבעש"ט.

מכאן אירועי הסיפור מקבלים תפנית מעניינת ומוזרה. המגיד מבקש מהבעש"ט שירפאו והתשובה שזוכה לה היא גערה ותוכחה מפיו של הבעש"ט.

הדבר תמוה מדוע הבעש"ט דוחה את המגיד ומבזהו אף שהתגעגע אליו כדבריו לעיל? המגיד חש בחולשה וזיעה מכסה את גופו. הוא יושב בחוץ על המדרגה שלפני הבית כדי לנוח. המיקום מסמל שפלות ונמיכות הנפש. הוא נמצא מחוץ לתחום הקודש, ואינו רשאי להיכנס פנימה. הוא עוד זקוק לעבור ייסורים גופניים ונפשיים גדולים ותהליכי חניכה, שיזככו את נפשו ויאפשרו לו לקבל את התורה מפיו של הבעש"ט, כפי שקבלו עם ישראל את התורה במעמד הר סיני. מהלך בלתי שגרתי שכזה הוא הכרחי לדמותו הגדולה של המגיד ורק באמצעותו עשויות להיווצר בנפשו תובנות חדשות לדרך לימוד התורה שחידש הבעש"ט.

המגיד אינו מוותר, ומנסה לרכך את הבעש"ט תוך ששולח אליו איש רך בשנים ר' יעקב מהעפאלי שישאל את הבעש"ט מדוע אינו מקיים את הפסוק ואהבת את הגר? הבחור מרחם על המגיד ובדרך מתוחכמת ומכובדת מעביר לבעש"ט את המסר, שהאיש היושב לפני הבית נמצא במרה שחורה.

מרגע זה חל שינוי בהתנהגותו של הבעש"ט כלפי המגיד והפועל "נתן" חוזר ומאפיין את עשיותיו כלפיו.

הקורא תמה מדוע?

השתדלותו הגדולה של הבעש"ט בריפוי המגיד מתחילה מהרגע שהוא חש שינוי בתודעתו של המגיד. והמושג "אהבת הגר" שחוזר בסיפור פעמיים חושף בפני הבעש"ט כפל משמעויות שקשורות בשינוי שחל בתודעת המגיד. המשמעות הראשונה מציינת את האירוע ההיסטורי של עם ישראל המצרים. הם היו כגרים וזאת עלינו לזכור כנימוק למצוות רבות. את הגר יש לקרב ולא להונותו.14 המשמעות השנייה עשויה להתפרש כווידוי אישי למהפך הנפשי והתודעתי של המגיד בתפיסתו המחודשת את עבודת ה' הדומה למה שמתחולל בנפש הגר. הגר משנה את כל תפיסת עולמו וכל מעיניו מכוונים לקבל את התורה ואת מצוותיה.גם אצל המגיד קרה מהפך בשינוי גישתו לעבודת ה'. לא עוד סיגופים אלא נכונות לקבל את דרך עבודת ה' שחידש הבעש"ט. דברי האיש הרך: "איש אחד מרה שחורה יושב לפני הבית" מבהירים לבעש"ט את מהות הישיבה, את נמיכות הקומה ואת השינוי הנפשי שהתחולל בנשמתו של המגיד, ואז הוא נחלץ מיד במסירות נפש לריפויו.

בתחילה הוא אוסף עשרה אנשים ומבקש בדרך הידור זו את מחילתו של המגיד ואת פיוסו, שכן הוא מודע לפגיעה בכבודו. הוא רוצה לרפאותו בדיבורים, כלומר בשיטת רפואה מטאפיזית. במאמר מוסגר מציין המספר ששמע מר' גרשון שהבעש"ט הלך אליו שבועיים ואמר תהילים בנסיון לבצע ריפוי רוחני, וכמתנצל אמר שלו היה המגיד מגיע אליו קודם יכול היה לרפאותו בדיבור כלומר, בדרך השפעה על מהלכי שמים. אולם כעת יהיה עליו לרפאותו בדרך קונבנציונלית. הוא נותן לו דירה וי"ב זהובים לכלכלה בכל שבוע.

ר' יעקב העלם הרך שראינו לעיל יחד עם ר' אליהו מבקרים את המגיד בכל יום ופעמים מתפלפלים עמו בגמרא ובתוספות. המגיד עדיין לא יכול היה ללכת אל הבעש"ט בגלל חולשתו. אחרי זמן מועט התחיל המגיד להבריא והלך לשולחנו של הבעש"ט. שולחנו של הצדיק הוא סמל למעלותיו הקדושות15, והעובדה שהמגיד הורשה להיכנס לביתו של הבעש"ט מרמזת על השינוי ביחסו של הבעש"ט אליו.

אלא שעדיין בריאותו רופפת, ופעם התעלף ודרש זמן רב כדי להעירו.

הבעש"ט משתדל למצוא דרכי ריפוי מקוריים. הוא מתאמץ לחפש את האדון הגר רחוק שממנו יקנה אבן דיאמנט (יהלום) בסכום גבוה של שלושים אדומים אותה כותש ונותן למגיד לשתותה.16 המגיד משתף פעולה עמו.

שני הבחורים הנ"ל באים לבקרו. הם מתעניינים מדוע התעלף? המגיד אינו משיב להם, אך הם ממשיכים לתחקרו האם יצא מביתו? מבני הבית הם שומעים שיצא וכשחזר לביתו התעלף.

המגיד מספר להם שהבעש"ט שלח אליו את הגבאי שלו בחצות הלילה והוא ראה את הבעש"ט יושב ונר קטן על ראשו. זהו דימוי לאור מטאפיזי על ראש הצדיק והוא מתקשר לתיאור יצירת הוולד.17 אולי מרמז לו הבעש"ט שכעת עשוי הוא לחזור לבראשית ולהיוולד מחדש. הבעש"ט היה לבוש בעור של זאבים הפוך כחלק מפעילותו המאגית לריפוי המגיד.18

שחזור חוויה מיסטית זו הוא בגוף ראשון וכך מתעצמת אמינותו של המספר. הבאת המגיד לבית הבעש"ט בחצות הלילה מתקשרת לזמן היסטורי טעון של גילוי עוצמתו של הקב"ה במכת בכורות במצרים.19 הבעש"ט מתעניין אם למד חכמת קבלה, וכמשיב שכן, הוא מבקשו שיסביר כמה מאמרים מתוך ספר שהיה לפניו.20 אך ההסבר לא נראה לבעש"ט והוא מתחיל לפרשו בפניו. הבעש"ט מזדעזע מהעובדה שעוסק במעשה מרכבה בישיבה, על כן נעמד והמשיך בפירושיו. הוא משכיב את המגיד בעיגול כאקט חניכה21 ובהמשך מעיד המגיד על עצמו שלא ראה דבר רק שמע קולות וראה ברקים ולפידים נוראים. זה נמשך כשעתיים ואין פלא שחוויה מיסטית זו לוותה בפחד גדול שגרם להתעלפותו.22

כאן מתערב המספר ויוצר אנלוגיה בין האופן של בו נתגלו לבעש"ט עיקריה של תורת החסידות למעמד הר- סיני, ואכן במקום אחר מסופר על הבעש"ט: "כשהיה לומד בערב עם התלמידים הקדושים היתה אש מלהטת סביבותיהן ומתקבצין מלאכי השרת והיו שומעים הקולות והברקים ואמירת אני ה' אלוקיך מפי השם יתברך"23

בחלק האחרון של הסיפור מתוארת פרידתו של המגיד הבריא מהבעש"ט. הבעש"ט ברכו. לאחר מכן הרכין הבעש"ט את ראשו וביקש מהמגיד שיברכו. המגיד לא הסכים וביטא בכך את הכנעתו בפני סמכותו הרוחנית של הבעש"ט.

בתחילת הסיפור המגיד לא הכיר בגדולתו של הבעש"ט אולם חשיפתו לחוויה המיסטית של חזרה למעמד הר סיני ולימוד התורה על סודותיה הרוחניים בחדרו של הבעש"ט גילו לו מיהו הבעש"ט האגדי, והוא הפך לתלמידו.24

הבעש"ט שם את ידיו על ראשו של המגיד וברכו. היתה זו גושפנקא פומבית למעמד המיוחס של המגיד אליו התגעגע הבעש"ט בתחילת הסיפור, והיא שהכשירה אותו להיות ממשיכו ויורשו של הבעש"ט.

כשם שעם ישראל עבר מטאמורפוזה נפשית של היטהרות מהזוהמה המצרית שדבקה בהם בשנות העבדות, היה עליהם להתגבש ולהתאחד ורק אז היו מסוגלים לראות את הקולות את הברקים ואת האש בהר סיני, לשמוע ולהפנים את התורה, כך המגיד היה צריך לעבור ייסורי גוף ונפש כדי שיוכל להפנים את דרך העבודה הרוחנית של הבעש"ט. לא עוד סיגופים וצומות המחלישים את הגוף ולא עוד לימוד תורה בדרך של פלפול שכלי בלבד אלא לימוד תורה על ידי חזרה למעמד הר סיני שמשמעותה חזרה למקוריות, לבראשיתיות, לקליטה בכל החושים האנושיים כדי להתחבר לנעימות ולעונג לימוד תורה.25

1 שמות כ, טו.
2 ילקוט מעם לועז, שמות, חלק שני, יתרו, יט, יז.
3 ילקוט מעם לועז, שמות, חלק שני, יתרו, יט, יז.
4 על שבועות בסיפור החסידי ראה: גדליה נגאל , הסיפור החסידי והחגים, המכון לחקר הספרות החסידית, ירושלים תשס"ב, עמ' 125 - 127.
5 אברהם חיים שמחה בונם מיכלזאהן, אוהל אלימלך, נר למאור, ברוקלין תשס"ב, סימן ס"ג.
6 אברהם חיים שמחה בונם מיכלזאהן, אוהל אלימלך נר למאור, ברוקלין תשס"ב, סימן קמד.
7 ה"חוזה" הוא ר' יעקב יצחק הלוי הורוביץ תלמידו הדגול של ר' אלימלך וממשיכו בהפצת החסידות בפולין. ראה: יצחק אלפסי, מדור לדור, מכון דעת יוסף, ירושלים תשנ"ה, עמ' 207.
8 שבחי הבעש"ט , (בעריכת אברהם רובינשטיי)ן, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשנ"ב, סימן לז. המגיד הגדול נולד בתס"ד ונפטר בי"ט בכסלו באניפולי. ראה: אלפסי, שם, עמ' 57. סיפור התקרבותו של המגיד לבעש"ט מופיע בגרסאות נוספות השווה כתר שם טוב, ל ע"א - ע"ב ושבחי הבעש"ט ביידיש, פרק ג. תודה לפרופ' גדליה נגאל על הארה זו. ראה: גדליה נגאל , הסיפורת החסידית תולדותיה ונושאיה, מרכוס, ירושלים, 1981, עמ' 91 הערה 58א.
9 הכוונה לצם.
10 אלה שגיאות לשוניות בטקסט.
11 על פי רובינשטיין נראה שזהו שריד מאמירה או מסיפור שאינו ידוע לנו ואולי הכוונה למצה שאכלו בני ישראל שהיתה להם לרפואה. באמירה זו ביטא הבעש"ט את סירובו לטפל בו. ראה: שבחי הבעש"ט , שם , עמ' 127 הערה 20.
12 על פי כתב יד דפוס קארעץ- אוסטרהא (דק"א) האיש היה ר' זאב וואלף קוצעס איש ביתו ואוהבו של הבעש"ט. ראה: שבחי הבעש"ט, שם, עמ' 127 הערה 23:
13 הכוונה להשכיב אותי.
14 בבא מציעא נח, ע"ב: "באונאת דברים הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך. שנאמר: "וגר לא תונה ולא תלחצנו".(שמות כב)
8. על מוטיב השולחן בסיפור החסידי ראה: דינה לוין, התשתית המוסרית כבסיס להשגה מטאפיזית- ר' אלימלך וקערת המרק, אתר דעת, אייר תשס"ד, 2004.
16 על אבני חן בעלות סגולות רפואיות ראה רבינו בחיי, ביאור על התורה, ירושלים תשל"ז, שמות כח. על אבני החן ותפקידן החשוב בעולם ראה: יואב אלשטיין "יסודות מאגיים ומיסטיים בסיפורי חולים בספר שבחי הבעש"ט, דעת ,34 (תשנ"ה), עמ' 137.
17 ראה: נידה ל, ע"ב: "וכיון שיצא לאוויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו".
18 ראה: יואב אלשטיין , שם.
19 שמות יב, כט: "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור מצרים".
20 זוהר חיי שרה קכו א. על מטטרון שר הפנים ראה : ראובן מרגליות, מלאכי עליון, מוסד הרב קוק תשס"ח, עמ' עג - קח.
21 ראה: אלשטיין , שם עמ' 141.
22ברכות נט, ע"א : "אמר ר' אלכסנדי אמר ר' יהושע בן לוי לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומיות שבלב שנאמר והאלוקים עשה שייראו מלפניו". (קוהלת ג, יד)
23 ראה: יצחק אייזיק מקומרנא, היכל הברכה, פרשת ואתחנן.
24 תלמידו של המגיד ר' שלמה מלוצק מעיד כי שמע מפי המגיד: "שהבעל שם טוב זלה"ה לימד אותו שיחת עופות ושיחת דקלים וכו' , וגם למד עמו סודות הקדושים וייחודים...וגם ספר מעין החכמה לימד אותו ואמר לו פירוש על כל תיבה ותיבה, וגם הראה לי בספר רזיאל וכתב מלאכים ואמר: שלימד אותו כל זה", ראה: המגיד הגדול ממזריטש, אור החסידות, ירושלים תשנ"ו, עמ' קמא.
25 ר' משה חיים אפרים מסדילקוב מביא את דברי סבו הבעש"ט בנושא נעימות לימוד התורה. ראה: דגל מחנה אפרים, יתרו קא ע"א, - ע"ב: ""וכל העם רואים את הקולות"- יש לפרש בזה על דרך ששמעתי משל מן אדוני אבי זקני זכרונו לברכה לחיי העולם הבא שהיה אחד מנגן בכלי זמר יפה מאוד במתיקות ועריבות גדול, ואותם שהם שומעים זה לא יכלו להתאפק מגודל המתיקות והתענוג עד שהיו רוקדים כמעט עד לתקרה מחמת גודל התענוג והנעימות והמתיקות וכל מי שהיה קרוב יותר והיה מקרב עצמו לשמוע הכלי זמר היה לו ביותר תענוג, והיה רוקד עד מאוד ובתוך כך בא אחד חרש שאינו שומע כלל הקול של כלי זמר הערב רק ראה אנשים רוקדים עד מאוד והם בעיניו כמשתגעים, ואומר בלבו כי לשמחה מה זה עושה ובאמת אילו היה הוא חכם וידע והבין שהוא מחמת גודל התענוג והנעימות קול של כלי זמר היה הוא גם כן רוקד שם והנמשל מובן, ויש לפרש בזה וכל העם רואים את הקולות היינו, שה' יתברך הופיע על כולם כאחד אור אלוהותו שהשיגו יחד כולם, כשראו גודל השמחה כי מלאכי צבאות ידודון ידודון (שבת פח ע"ב) הבינו שהוא מחמת מתיקות ונעימות אור התורה הקדושה ודחקו עצמם לשמוע קול התורה אף על פי שהיו קצת חרשים מכבר שלא היו שומעים את הקולות הכל נעשו פקחין ועיינין פקוחין היה להם שהיו רואים החדוה והשמחה הגדולה הבינו שהוא בוודאי את הקולות היינו, נעימות ועריבות הקול של תורה, אף על פי שהם לא השיגו זה נעימות התורה הבינו על ידי השמחה שהוא בודאי מגודל נעימות התורה, ולכן דחקו עצמם לשמוע הקול ממש אולי ישיגו ויבינו נעימות אור התורה והמשכיל יבין".