אתר דעת חברי המערכת צור קשר
אגדות חז"ל
אמנות
ביקורת סיפורים
ביקורת ספרים
ביקורת שירים
דבר המערכת
הוראת ספרות
הם עוד כאן
התקבל במערכת
חסידות
ימי עיון והשתלמויות
לא נס ליחם
מחקרים
מילה במילה
מכתבים למערכת
מלב אל לב
מסות
מעלין בקודש
סופרים
סיפורים
פיוט
צילום
שיח בן דורי
שירה
תולדות ישראל
תרגומים
לדף ראשי לתוכן הגיליון

הַשֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת וְאַף אֶחָד לֹא שׁוֹמֵעַ
נטיפי הוה - שושנה נחמה-שוסטק ירושלים תשנד

אדלינה קליין

גיליון מס' 47 - ניסן תשע"ב * 4/12

בספר רבים ועמוקים כמו היקום עצמו. פילוסופיה בלתי נדלית העוטפת ללא הגבלה וללא רתיעה כל נדבך ונדבך במהות החיים וחיבורם לחויות הפרט (ע' 66):

..."עַיִן מַבִּיטָה אֶל תּוֹכָה פְּנִימָה/הַשְּׁנִיָה בַּמְּצִיאוּת מִתְבּוֹנֶנֶת./שְׁנֵי עוֹלָמוֹת בְּקוֹלֶג' הַחַיִּים"... אבל היוצרת אינה מסתפקת באמירה לשם אמירה. היא שואפת לתת אתנחתאות והסברים לאותם דברים נלמדים מהמציאות

(ע' 36): ..."מִשְׁתַּדֶּלֶת לַעֲנוֹת לְקוֹלִי בְּתוֹכִי,/מִבְּלִי לְהַפְרִיעַ בִּמְאוּמָה/לְלִבוֹ בְּתוֹכוֹ"...

וכשיש גם הבנה, המעברים הופכים לפחות הרסניים.

למלא האורך נמצא עימותים קיימים ודרכי ספיגתם. היוצרת יוצאת מתוך ההנחה (ע' 68) ש..."אָדָם זָקוּק לְאָדָם/כְּמוֹ צֶמַח לְמַיִם"... ולפיכך ישנה השתדלות לרכך המגע מדי נחיתה של אי-וודאות.

באותם פעמים היא מחזקת עצמה בהבטה קשוחה כמעט בלתי מתפשרת (ע' 64): ..."טִפְשִׁי לְהִסְתַּכֵל בַּכוֹכָבִים/הֵם נִמְצָאִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם"...

ויש גם התלבטויות רגשיות מלוות עליות וירידות אשר במהותן שואפות לשוויון הצדדים (ע' 33): "קִרְבָה לוֹהֶטֶת כַּשֶׁמֶשׁ/רוֹקֶמֶת פְּסִיפַס חֲלוֹמוֹת"...

מדוע היוצרת מכניסה כאן 'חלומות'? הלא אפשר גם להשאיר ה"קרבה", 'למציאות' עם אפשרות הגשמה.

במשפט (ע' 40): ..."שֶׁקִיפוּת מְשַׁקֶּפֶת/הַבְטָחוֹת מְעֻרְפָּלוֹת"... 'ההתפכחות', מחדדת את הראייה לפרספקטיבה אי-רצונית (ע' 32): ..."כְּצִפּוֹר פְּגוּעָה נוֹדֶדֶת אָנֹכִי/מִשְׁתַּדֶּלֶת לָעוּף מַעְלָה בְּקֹשִׁי"... אך במחשבה שנייה הדברים נראים אחרת (ע' 40): ..."הֶהָרִים מְבָרְכִים/עַל פְּרִיחַת אִילָנוֹת/וְהַתּוּתִים גְּדֵלִים"...

ולמרות הסוגיות הללו אשר שונות אחת מרעותה, הן סוחפות את ה'אני האישי' לנבור בפנימיותו (ע' 22): ..."טִיּוּל יוֹם יוֹמִי/בְּתוֹךְ לְבַד"...

דרכי הבחירה הרבות ועמם קבלת החלטות ומעברים בחיי היומיום מעוררים אסוציאציות של חוסר אונים, אי-וודאות, וגעגועים.

המשוררת מצביעה על הדברים במילים שלה (ע' 50):

..."וּמֵאֲחוֹרֵי חֲלוֹם הַאֲתְמוֹל/חוֹלֶפֶת לָהּ/סְפִינַת יַלְדוּת רְדוּמָה"... ומשפט אחר מצביע ואומר (ע' 59): ..."שָׁם כֻּלָם חָבְשׁוּ אוֹתוֹ כּוֹבָע/הֵם חָיוּ/הֵם מֵתוּ"...

ובהמשך לאותו הנושא (בע' 65) נאמר: ..."הַשֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת/וְאַף אֶחָד לֹא שׁוֹמֵעַ"...

אבל אנו ערים גם למוטיבים כמו (ע' 11): ..."אֲנָשִׁים הוֹלְכִים" ...//... "וְנוֹפְלִים/וְקָמִים" ...//... "וּמַמְשִׁיכִים"...

ומוטיבים אלו הם המחזירים אותנו אל הקו המוביל (ע' 44) ל..."נְטִיפֵי הֹוֶה מוּל עָתִיד/חָזְרוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה/לִימֵי בְּרֵאשִׁית הִוָּלְדָה"... כי מאין נלקח האדם אם לא משורשיו, מעברו, ממחוז צמיחתו?!